רובים ותפוזים: שתי אטרקציות בעיר רחובות שלא תרצו לפספס

 

 

השנה, תציין העיר רחובות 130 שנה להיווסדה.

 

המושבה שהוקמה ב-1890, על ידי עולים חובבי ציון ביוזמת קבוצת ההתיישבות "מנוחה ונחלה" (חברה-בת של קבוצת "בני משה" בוורשה), ביקשה כידוע להקים בשעתו יישוב שלא יהיה תלוי בחסדי הברון אדמונד דה רוטשילד.

 

הקבוצה רכשה כעשרת אלפים דונם של שטח עזוב ושומם שהשתרע בין נס-ציונה לעקרון, מבעליו הערבים של היישוב העתיק "ח`ירבת דוראן", ובראשית אוגוסט 1890 הם עלו לראשונה לקרקע, שיהודה לייב יוספזון (יוסיסוב) וניסן קנטרוביץ, הקימו את הבתים הראשונים שנבנו במושבה.

כ-15 שנה מיום היווסדה של המושבה, עמד על תלו גם הפרדס הראשון בה, אותו נטע על פני שטח של 100 דונם בקצה הצפוני של המושבה, זלמן מינקוב - מראשוני המתיישבים. 

 

הפרדס הראשון, שוכן למעשה בסמוך למקום שבו ניצב כיום מכון ויצמן למדע, וממנו גם פועל אתר הפרדסנות ע"ש מינקוב.

 

פרדס מינקוב, צילום: המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל

אסכולת החקלאות של מינקוב הייתה פרוגרסיבית לתקופתו.

 

ראשית הוא קבע, כי כל העבודה בפרדס שלו תיעשה על ידי יהודים בלבד. כאמור מדובר בתקופת העלייה השנייה, ואכן עשרות פועלים יהודים שהגיעו למושבה נקלטו בפרדס לעבודה. הם נטעו את הפרדס בצד הדרך בין יבנה לרמלה ולוד בנתיב "דרך הים" הקדומה, וזה הוקף בחומה גבוהה.

 

חנוכת פרדס מינקוב - התמונה צולמה ליד שער הכניסה לחצר הפרדס. צילום: דרור אבי, ויקיפדיה

בכניסה לפרדס הוצב שער אבן גדול, שמגן דוד מתנוסס בראשו. השער ההיסטורי שוחזר בעזרת שלושה צילומים מ-1913 שהתגלו בארכיונו של הצלם אברהם סוסקין והוא חזר לימיו בתחילת המאה. השער האמור, הוביל לחצר ובתוכה בית אריזה שנבנה אף הוא מחדש, והיום הוא כולל תצוגה המשחזרת באמצעות בובות ואביזרים אותנטיים את בית האריזה המקורי.

עוד בחצר הפרדס: אורוות סוסים משוחזרת, בית השומר, שבו התגורר מנהל הפרדס ומבנה נוסף ששימש את הפועלים וכמובן חלק קטן מעצי הפרדס (קלמנטינות, אשכוליות ותפוז) שנחשב כאמור למודרני בשעתו.

 

 בית האריזה, צילום: קובי טיריפינטו

 בית האריזה, צילום: קובי טיריפינטו

 

המבנה עצמו, בשטח של כ-100 מ"ר, בנוי מאבני כורכר שטויחו. הגג עשוי מרעפים "מרסליים" שנאספו מבתי אריזה שפורקו. בחזית תבחינו בסככת פח, כפי שהייתה במבנה המקורי.  

 

 בית הבאר, צילום: דרור אבי, ויקיפדיה

 בית הבאר, צילום: קובי טיריפינטו

בפרדס, חפר מינקוב גם באר עמוקה והציב לצדה משאבה.

 

הבאר ההיא, נסתמה במרוצת השנים, אך לפני כ-20 שנה במסגרת תהליך שיקום ושיפוץ האתר על ידי המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות, עיריית רחובות וקק"ל והפיכתו של הפרדס למוקד תיירות ומורשת הפרדסנות הישראלית, החלו לחפש את הבאר ולאחר שהיא נחפרה מחדש היא נחשפה בשיא תפארתה, בעומק של 23 מטרים ובקוטר 6.20 מטרים.

 

היום, מכוסה חלק מהבאר בלבני זכוכית שקופות, המעניקות למבקרים תחושת עומק מרשימה.

 

 צילום: קובי טיריפינטו

מינקוב גם ריווח את עצי הפרי השונים וביניהם הוא הניח מסילה שעליה נסעה רכבת קטנה ("טרזינה") שהובילה את הפירות שנקטפו. בין העצים הוא חפר בריכת אגירה ענקית ואמות. בשעות היום נפתחו בבריכה פתחים, והמים זרמו בתעלות, ומשם לגומות סביב עצי הפרי, ובלילות רחצו בבריכה זוגות שהתגנבו אליה בסתר.

כל מבני האתר שרדו, שוקמו, הורכבו ושוחזרו, כשמפתיעה במיוחד היא עבודת השחזור של מערכת שאיבת המים - מהבאר למאגר קטן, דרך אמת המים לבריכה המרשימה שהמבקרים במוזיאון צופים בה בהשתאות רבה.

כידוע, זלמן מינקוב לא האריך ימים. הוא נפטר בשנת 1911 בהיותו בן 29 בלבד באורח טרגי בדיוק ביום שבו נולדה בתו זלמה. מצבה הכלכלי של המשפחה הידרדר, ואשתו המוזיקאית שירדה מנכסיה שבה לשווייץ ומכרה את הפרדס למשה טולקובסקי. הפרדס ננטש בסוף שנות ה-60 של המאה שחלפה.

 

הבריכה בפרדס מינקוב, צילום: המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל

בין עציו של הפרדס עבדה גם רחל המשוררת וסלבריטאים ידועי שם של העבודה העברית.

 

בבריכת ההשקיה היפהפייה נקשרו סיפורים רבים. בתקופת הקטיף אספו הצעירים את הפרי מסביב לה, נרקמו רומנים תחת עצי הפרי, ובלילות כאמור התגנבו זוגות לשחייה בבריכה הגדולה. ואם כל זה לא מספיק לכם, שהרי הפרדס המופלא מתואר אפילו בסיפורו של הסופר הרחובותי ס` יזהר "רחיצה בבריכה".

 

"מי שלא יודע טעמה של רחיצה בבריכה צלולה בצהרי יום, כשזה קצת אסור, וכשהכול מסביב ירוק וכחול - אי אפשר להסביר לו כלום. ממש כשם לא תועיל אם תבוא אל סומא לומר לו, מה כחול ומה ירוק", כתב יזהר.

 

צילום: קובי טיריפינטו

היום סביב האתר משתרעים להם מרחבים ריקים שמחכים לקבלן, אויבו המר של הפרדס.

 

וכך, בהתאמה מפעיל אתר הפרדסנות ע"ש מינקוב ובכפוף ל"תו הסגול" ביקורי קבוצות קטנות (20-15) ומקיים גם הפעלות לילדים, כשהבולטת מביניהן היא "חצר בריחה"  הכוללת ערכה ובה חידות, משימות וניווט שמטרתן אחת היא - להיאבק בקבלן נדל"ן בינלאומי שיוצא עם תכנית חדשה להרוס את הפרדס ולהחליפו בקניון ענק.

 

 חצר בריחה. צילום: קובי טיריפינטו

 

המשימה בת שעה, עוברת בין כל האטרקציות בפרדס במטרה לאסוף רמזים שיסייעו לשופטי בית המשפט להכריע מה יעלה בגורלו של הפרדס.

 

כל משפחה צריכה לסיים את "חצר הבריחה"  ולסייע לשכנע את שופטי בית המשפט לשמור ולשמר את המקום. המשימה האחרונה אף חושפת את מספר הטלפון של בית המשפט, אליו נשלחת תמונה משפחתית על רקע שער הפרדס - כהוכחה לעוד משפחה שהצליחה לסנדל את מאוויו של הקבלן.

 

 חצר בריחה. צילום: קובי טיריפינטו

 חצר בריחה. צילום: קובי טיריפינטו

 תעודת משפחה "נאמנית שימור". צילום: קובי טיריפינטו

 

בתום המשימה מקבלת כל משפחה תעודה "נאמנית שימור" המעידה כי גם היא משפחה משמרת, שתרמה לשימור הפרדס.

 

בנוסף ובתיאום מראש ניתן לתאם גם הדרכה חווייתית הכוללת קטיף וסחיטת מיץ טבעי, פעילויות יצירה ונסיעה ב"טרזינה" - הרכבת החוצה את הפרדס מקצה אל קצה ומלבד החום הכבד, מדובר בפעילות חוויתית מהנה ומאתגרת.

 

אתר הפרדסנות ע"ש מינקוב, רחוב אבינועם נחמני, רחובות| 08-9469197
שעות פתיחה (בתיאום מראש בלבד): ראשון-חמישי: 9:00-15:00, שישי-שבת וחגים: ניתן לקיים פעילויות לקבוצות מאורגנות מראש.
מחיר: 20 שקל לילד ו-20 שקל למבוגר 

 צילום: קובי טיריפינטו

 

 

לא רחוק מהפרדס של מינקוב, בצמוד לפארק המדע בגבעת הקיבוצים, שוכן לו מכון איילון המגולל את אחד הפרקים המרתקים והמסתוריים בתולדות המאבק על הקמת מדינת ישראל.

 

בשלהי 1945 כשהמנדט הבריטי עוד שלט בארץ, החליטה מפקדת ה"הגנה" - צבא המדינה־שבדרך שהקימה תנועת העבודה, לצייד את חברי הפלמ"ח בנשק אישי אחיד במטרה להיאבק ולהוביל לסיום המנדט הבריטי בארץ ישראל.

 

מאחר שאי-אפשר היה להשיג בשעתו נשק, האופציה היחידה הייתה לייצרו באופן עצמאי, וכך גויסו חבריי "קבוצת הצופים א" שהצטרפו לבני עליית הנוער מגרמניה ומאוסטריה, למשימה לאומית חשאית: הקמת מפעל תחמושת תת קרקעי לייצור כדורים מקלע 9 מ"מ עבור תת-מקלע "סטן".

 

 צילום: קובי טיריפינטו

 

לצורך הסוואה הוחלט להקים קיבוץ, שבשטחו ייבנה המפעל.

 

לקיבוץ נועד תפקיד כפול: הראשון, לשמש כסיפור הכיסוי ולספק את העובדים. הוא צריך היה להיות מספיק מרכזי וקרוב לעיר תל-אביב,  בה פעל מטה ה"הגנה", והשני - שיהיה מספיק מבודד מסביבתו ומרוחק מעינה הפקוחה של הבולשת הבריטית וממחנות הצבא של הדיוויזיה המוטסת השישית, ששכנו בסביבה. 

 המכבסה, צילום: קובי טיריפינטו

 המאפיה, צילום: קובי טיריפינטו

 

לצורך כך, נבנו במקום בתי מגורים עבור החברים, חדר-אוכל ומבני משק: לול, רפת וגן ירק — ממש כמו בקיבוץ רגיל, ולאחר מכן החלו גם בבניית המפעל, שתוכנן בידי המהנדס יוסף אידלמן, שהקימו בתור בונקר בגודל מגרש טניס (250 מ"ר), בעומק של 8 מטרים מתחת לפני האדמה.

 

מעל המפעל הוקמה מכבסה ובה מכונת כביסה כבדה שמתחתיה הוסתר הפתח ששימש לכניסת 45 מחברי הקיבוץ מטה למפעל ולא רחוק ממנה גם מאפייה ובה תנור אפייה עצום, במשקל 10 טון, שהסתיר את הפתח שדרכו הוכנסו מכונות ייצור הכדורים שנרכשו בפולין והוברחו ארצה מתחת לאפם של הבריטים, וכך הסוו למעשה את פעילותו של המפעל וניהלו חיי קיבוץ תמימים למראה, כשחלק מחבריי הקיבוץ עצמם, "הג`ירפות" הם כונו אז, לא ידעו כלל על קיומו של המפעל.

 

 מכון איילון, המפעל לייצור הנשק, צילום: קובי טיריפינטו

 מכון איילון, המפעל לייצור הנשק, צילום: קובי טיריפינטו

 מכון איילון, המפעל לייצור הנשק, צילום: קובי טיריפינטו 

 

הקמת המפעל נעשתה במהירות רבה.

 

תוך שלושה שבועות בלבד ובעזרת דחפורים נחפר בור ענק בעומק 8 מטרים, ולתוכו יצקו את המבנה - באורך 33 מטר. המבנה צופה באספלט, וכוסה בשכבת עפר בגובה 3.50 מטרים. מבחוץ הוקף השטח במחצלות, והשומרים הרחיקו כל זר בעזרת כלבים. לסקרנים המזדמנים ולחקלאי הסביבה שהבחינו בחפירות הוסבר, שחברי הקיבוץ החדש בונים במקום בית קירור. 

 

בין 1945 ל-1948 ייצר המפעל 5 מיליוני כדורי תחמושת, שחלקם שימשו את הלוחמים במלחמת העצמאות.

 

כפי שאתם בוודאי מבינים הפעילות במכון איילון מזמינה את הילדים להיחשף לאחד הפרקים העלומים במאבק נגד המנדט הבריטי, באופן מונגש ומותאם גיל.

 

הילדים יטיילו בקיבוץ, יחלפו בין התחנות השונות שכל אחת מהן אוצרת בתוכה סיפור מופלא וישמעו סיפורים ואנקדוטות אודות יוסף אבידר, מבכירי מפקדי "ההגנה" שהציע לחבריי "קבוצת הצופים א" לקבל את התפקיד החשוב במאמץ להקמת המדינה.

 

עוד ישמעו הילדים את סיפוריהם המרתקים של פסח (אברמוביץ) אילון שניהל בפועל את המפעל, שלמה הלל, עמוס שפי ויהודית איילון שעבדו בו, זאת האחרונה אף תיעדה את זיכרונות הקבוצה, וגם את הסיפור המופלא של אסתר ושרה העובדות במכבסה שתחת רצפתה כאמור ירדו בכל בוקר למפעל 45 מחברי הקיבוץ, שנבלעו מתחת לאדמה בתוך שלוש דקות דרך הפתח הסודי.

 

 מכונת הכביסה ופתח הירידה למפעל. צילום: קובי טיריפינטו

 צילום: קובי טיריפינטו

 

גולת הכותרת היא ללא ספק הירידה אל מתחת לפני האדמה דרך הפתח הסודי במאפייה והמפגש עם מכונות הייצור וכדורי הפליז - חומר הגלם ששימש לייצור הכדורים והובא ארצה במסווה של רכיב לייצור עטיפות לשפתונים.

 

על הכדורים מתנוסס הכיתוב: AE7, ואם תהיתם מה פשרו, להלן ההסבר: A – קיצור של איילון. E – ארץ ישראל. ו-7 – שנת הייצור, 1947, זאת כמובן לצד תמונות מקוריות התלויות ברחבי המפעל ומתעדות את חיי היומיום בו.

 

 מימין: מטווח. משמאל: מכונת השיזוף. צילום: קובי טיריפינטו

 

שם למטה במפעל, תוכלו כמובן גם להתרשם מהמדרגות המקוריות שהובילו מהמכבסה מטה למפעל, מהמטווח ששימש את העובדים לבדיקת אבק השריפה (בכל פעם שהרכבת הבריטית הסמוכה לקיבוץ חלפה) וחדר שיזוף שנבנה במפעל עצמו וכלל מכונה ליצור אפקט שיזוף עבור העובדים במפעל שטענו בפני "הג`ירפות" כי הם עובדים בשדות מרוחקים תחת השמש הקופחת.

 

הפעילות מעניינת ומרתקת. הילדים נסחפו בקשב רב אחר הסיפורים והביעו סקרנות רבה. עם זאת ובשל הנושא הטעון נדמה כי הפעילות במקום מומלצת בעיקר לילדים בגיל 9 וצפונה.

 

מוזיאון מכון איילון - גבעת הקיבוצים קריית המדע, רחובות | טלפון: 08-9406552
שעות פתיחה (בתיאום מראש בלבד): ראשון-חמישי: 8:30-16:00, שישי: 8:30-14:00, שבת: 9:00-16:00
מחיר: 22 שקל לילד ולאזרח ותיק  ו-30 שקל למבוגר