צילום: שיר לייבוביץ
לאחרונה היה לי יותר מדי רעש לבן, רציתי שקט. אחותי הגדולה סיימה בדיוק פרויקט אינטנסיבי שהשאיר אותה עם הלשון בחוץ, ולכבוד יום הולדתה שחל עשרה ימים מאוחר יותר, החלטנו לנסוע יחד למדבר.
יום שישי, אני והיא הרחק מהילדים, מהכביסות, מהכלים והבישולים נוסעות ל"ימי מדבר", לפגוש פנים מול פנים את האדמה, את השמש ואת הכוכבים בקיצור, את הטבע במלוא תפארתו.
שם רחוק מהבית קיבלנו את כל מה שחלמנו עליו ויותר. הרבה יותר...
שעתיים פלוס מתל אביב, שעה וחצי מאילת, דקות ספורות מהמושבים צופר, ספיר ועין יהב, או הדרך שאנחנו עשינו - שעה וחצי מבאר שבע, בדרך פתלתלה ומאתגרת, מול נוף מרהיב של מדבר, נוסעות להנאתנו יורדות בסיבובים לכוון היישוב צוקים שבערבה התיכונה, כ-100 ק"מ צפונית לאילת, ליד כביש 90.
המדבר של הערבה חשף בפנינו צורות וצבעים מגוונים ומרשימים, חתיכות הרים שנפלו, זרימות שיצרו מפלים וקניונים, קירות גרניט דמויי תחרה, עקבות של חיות ועוד מתנות טבע מדהימות ביופיין ובעצמתן.
צילום: שיר לייבוביץ
הלוקיישן:
העברנו את הדרך בשיחת בנות כמתבקש, והגענו די בקלות לפי הדרכת הוייז, ליישוב מופלא שהוקם בזכות חזון של כמה אנשים על היאחזות נח"ל שננטשה, והפכה במרוצת השנים לאתר תיירות מצליח הנמצא בתפוסה מלאה כל ימות השנה עם מספר מקומות אירוח וביניהם גם "ימי מדבר" - כפר אקולוגי קסום ומקום של ניתוק טוטאלי מכל מה שהאורבניות מכירה. כן, אין שם כלום - אך יש שם הכול...
הכניסה ברכבים למתחם "ימי מדבר" אסורה בהחלט, זאת בכדי לא "ללכלך" את הטבע. וכך עם הגיענו, ובהתאם להנחיות שקיבלנו, התקשרנו לבחור חביב ביותר, שכינויו הוא "בכיף" - מילה שחזרה על עצמה שוב ושוב עם חיוך עבור כל מה שביקשנו.
"בכיף" כאמור הגיע לאסוף אותנו כשהוא חובש כובע שרק אנשי המדבר יכולים להרשות לעצמם לחבוש, נוסע להנאתו ב"באגי" - רכב שטח קטנטן, וקצת צפוף, אך באורח פלא, לא רק שכולנו נכנסו פנימה, הקטן הזה מסתבר הצליח להכיל גם את כל חפצנו.
צילום: שיר לייבוביץ
תוך 5 דקות זמן אורבני, שהם כ-15 דקות לערך זמן מדבר, ממש כמו בהודו, או בסיני, אם תרצו, הגענו לבקתה.
כן, מסתבר שיש זמן מדבר והוא כ-10 דקות ארוך יותר מכל זמן אחר שאתם מכירים, אני מאמינה שלאנשי המדבר יש קצב משלהם ושלוות נפש שאנחנו העירוניים רק יכולים לחלום עליה.
עם הגיענו לבקתה, השלנו מעלינו את התיקים וחלק מהבגדים, והתקררנו מהחום המדברי בתוך בקתה שקוררה עבורנו מבעוד מועד.
הבקתה עצמה נעימה מאוד לעין ולגוף, היא נקייה ומלאה בפינות חמד שנחצבו באדמה, וניכר שכל פיסה בה נבנתה באהבה רבה וכל כולה מזמינה את האורח לשאנטי של פינוק, נוחות ופשטות.
עברנו פינה, פינה ובדקנו כל חלק בבקתה, החל מהמטבחון הקטן, דרך פינת השינה, הקמין לימי החורף, השירותים האקולוגיים ומאוורר הקיר ומהמזגן שממש מחיים בשעות החום הקשות.
צילום: שיר לייבוביץ 
צילום: שיר לייבוביץ
בחצר הפרטית והמבודדת בה איש אינו עובר, מציץ או מפריע, גילינו ערסל מפנק, עליו תפסה אחותי בעלות מהרגע שעיניה "נחתו" עליו ועד למוצא"ש, היא נאותה לשחרר לי אותו - אך ורק לטובת צילום קטן בלבד...
אני מודה שכמעט הכול בבקתה היה לשביעות רצוננו, למעט המיטה, שהייתה לטעמי צרה מדי לשני אנשים שהם לא בני זוג ולנחרנית רועשת אחת, אבל היי, גם זוג, בואו, לא תמיד רוצה להיות דביקי...
צילום: שיר לייבוביץ
הבריכה:
חיש מהר עלינו על בגדי ים וצעדנו לכיוון הבריכה שהיא אחד המקומות המרעננים והמרכזיים של המקום, לגדולים ולקטנים כאחד.
צילום: שיר לייבוביץממרחק של מטרים ספורים מכל בקתה מגיעים לאזור כיפי ביותר של שתי בריכות עגולות שנחצבו באדמה.
המים בהן קרירים ונעימים ומגיעים עד למותן בערך, עם פינות רביצה מלאי כריות, משחקי קופסה ואיך לא? שש בש. ילדים מתחת לגיל 10 אינם מורשים לשהות בבריכה בגפם, אך הם לחלוטין יכולים לשוטט בבטחה במתחם עצמו ולגלות עולם נהדר כמו שרק ילדים יכולים...
כשהגענו לבריכה היא הייתה ריקה. שקט מוחלט שרר בה והשמש ליטפה. איתנו במים לא היה איש למעט מצופים שהושארו בתוך אחת מהן, וזוג סנדלים לידם, הכול נראה כמו מקום על גבול הנטוש אך אל תטעו, המקום מטופל היטב ויש מענה ממארחי המקום החל מהשעה 09:00 בבוקר ועד ל-21:00 בערב.
היה לנו שקט גמור כמעט שעה עד שהגיעו ילדים שמחים לקפוץ ולהשתולל בתוך הבריכות. לאחותי ולי היה זה מעין קוד שהגיעה העת לצאת מהמים, הרי לא עזבנו את הרעש בבית בכדי לקבל אותו פה - כן, זה הזמן לפרוש! ואכן פרשנו והלכנו ולנוח בבקתה הממוזגת עד לארוחת הערב.
האוכל:
את ארוחת ערב שישי בחרנו לאכול ב"פרם אורסולה" שהיא בעצם המסעדה היחידה באזור שפתוחה בערב שישי. היא הוקמה כבר לפני 5 שנים ומשמשת בית קפה ביום ובמסבאה בסגנון גרמני בערב. האווירה בה נעימה מאוד וביתית, הצוות אדיב ומקסים, וכיאה למטבח הגרמני המסורתי, התפריט מציע מנות המבוססות על בשר, תפוחי אדמה וכרוב מבושל ואפילו שטרודל תפוחים, אך לטעמי, המחירים בה יקרים.
אורסולה, צוקים ערבה תיכונה, פניה מכביש 90 08-6444421
ארוחת הבוקר (שבת) של "ימי מדבר" הושארה לנו בצידנית מחוץ לבקתה מבלי לנקוש לנו על הדלת או להטריח אותנו להגיע אל חדר האוכל, כך שיכולנו לישון עד מתי שבא לנו. פייר, כל כך התגעגעתי ליקיצה טבעית...
ארוחת הבוקר: וואוו! נהדרת, ומלאה בכל טוב עם באגטים שנאפו במקום והמון מטבלים, גבינות, ירקות וריבה ביתית. התענגנו על כל ביס וידענו שהרגע עומד להסתיים. בסיום הארוחה עלינו שוב על בגדי ים וצעדנו להצטנן בבריכה.
צילום: שיר לייבוביץ
על גבעה באמצע המדבר, שוכנות להן כאמור תשע בקתות אדמה העשויות מערמות חציר ומצופות באדמה ובשמן - כאשר כל אחת שונה מחברתה עם שימת דגש לכל פרט ופרט ושמירה על הסביבה והאקולוגיה.
כל הבקתות נבנו בעבודת יד עצמית על ידי רינת בשן ויאיר וילנסקי שעסקו בעבר באמנות והגיעו למקום עם ילדיהם מכרכור, וכל אחת מהן קיבלה את שמה על שם דמות מקראית.
צילום: שיר לייבוביץ
הבקתות נבנו בשיטת בנייה ירוקה תוך זיקה לאדריכלות מדברית. נדמה שב"ימי מדבר" מבינים שחלק מהחוויה של המבקרים במקום היא לינה תואמת סביבה שאינה מנסה לחקות את מה שמוצע למשל בצפון הארץ ולכן חווית הנופש שם כוללת בנייה בצפיפות נמוכה מהרגיל, כזאת המספקת את החוויה העיקרית של המדבר - ההתבודדות.
אבל לא רק, כי אם בשורש ב.ד.ד עסקינן, שהרי לרינת ויאיר היה ברור מלכתחילה כי בידוד טוב יושג רק באמצעות בנייה בחומרים מקומיים כמו בוץ, ותוך ניסיון אמיתי למצוא דרך חיים של עבודת כפיים וקירבה לטבע, עם פרנסה. והם אכן עשו זאת!
צילום: שיר לייבוביץהטכניקה מבוססת על בנייה בשכבות, וככזאת היא מבטיחה קירות עבים וחזקים כמו סלע, לצד יכולת פיסוליות ויצירתיות.
בבנייה עצמית בכלל ובבנייה באדמה בפרט, בעלי המקום השיגו בהשראה רבה את דרך החיים שאותה הם בחרו לחיות. העבודה עם האדמה היא עולם אחר לעומת עבודה עם בטון, טיח אקרילי וכיו”ב. האדמה היא טולרנטית, ואפשר "להחיות" חומר שמתייבש ולפסל אותו במשך זמן רב.
צילום: שיר לייבוביץהבקתות, מתאימות לשני מבוגרים ולשני ילדים עד גיל 14 או לשלושה מבוגרים (במקרים מיוחדים תתאפשר חריגה) והן כולן בנויות סביב החאן המרכזי, כשהן מפוזרות בצורה מרוחקת האחת מהשנייה. בקתות הוואדי מרוחקות יותר לטובת מי שמבקש להתבודד והן ממש עושות חשק לעזוב הכל, להתיישב מול הנוף ולתהות על החיים, ויש גם בקתות מרכזיות יותר שמתאימות למשפחות. העיצוב בכולן, בסיסי ומינימליסטי.
ממתחם הבקתות תוכלו כמתבקש להשקיף אל נופי המדבר של הערבה – הרי אדום ממזרח וצוקי נחל צופר ממערב, באופן שישלים את אווירת הרוגע בחופשה, ופינוי הבקתות כמקובל, הוא ביום שלמחרת עד השעה 11:00 (כולל ביום שבת).
צילום: שיר לייבוביץהחאן:
בחאן המרכזי תמצאו פינות ישיבה מאובזרות במחצלות, במזרנים, בכריות ובשולחנות נמוכים כולל זולה מרכזית גדולה שמהווה בעצם סוג של התכנסות לכל אורחי המקום, תקראו לזה הלובי, אם תרצו.
עוד במקום: מטבח מרכזי ובו מקרר, כלי אוכל, תנור, גז ואבזור מלא להכנת תבשילים.
צילום: שיר לייבוביץב"ימי מדבר" מגישים לצד ארוחות הבוקר גם ארוחת ערב מושקעות מאוד. חומרי הגלם כולם טריים, הרטבים והגבינות נעשים במקום והאהבה שבנתינה מורגשת.
המקום מלא כמעט תמיד. אורחים הולכים ואורחים באים, והכול בתחושת אמון מלאה. כך למשל ב"חאן" שוכן לו מקרר פתוח, עמוס בבירות לרווחת האורחים בעלות של 15 ₪ לבקבוק. כמובן כל מי שלוקח נדרש להשאיר את הכסף בצנצנת, שגם כך מלאה בכסף של האורחים הקודמים ששתו. אותי זה ריגש לראות את זה, אני לא מאמינה שזה היה עובד בבית מלון רגיל, ונדמה שבעלי המקום יודעים זאת - ולכן אינם חוששים להשאיר את המקרר ללא נעילה.
התחושה הכללית ב"ימי מדבר" היא של חופש טוטאלי. המפגש הזה עם הטבע, האדמה והכוכבים שנראים ברורים ונוצצים בשמי המדבר, באמת שקשה לתאר את השקט המדברי, אולי תבינו אם אגיד שהשקט הזה נקי הוא, אפילו הייתי אומרת טהור, וגם הנוף חף ממניירות וכולו תום.
הנוף המדברי של הערבה, בשילוב עם הבנייה באדמה מכניסים גם את האנשים ואפילו את הילדים הכי תוססים לחיבור חזק עם המדבר והתמלאות בתחושת חופש ושלווה גם יחד. במקום שאין בו כלום - אני מצאתי הכול, אפילו סדנאות אדמה שבהן ניתן ללמוד על בנייה ירוקה ופיסול בבוץ תוך התנסות בבנייה אקולוגית.
אז בפעם הבאה שאתם שוקלים לינה בחוץ ולא בוחרים באוטומט שוב חדר במלון מפונפן, זכרו את "ימי מדבר" - חאן מדברי יפיפה, עם נוף מדהים שמקיף את הבקתות שמספק חווית אירוח נהדרת שבה ניתן ליהנות מירח מלא בלילה ומרוח מדברית ביום....
"ימי מדבר", צוקים. טלפון: 052-6170028
מחיר: ימים א`-ה`: מחיר לזוג 450 שקלים ללילה, סופשבוע: 600 שקלים ללילה (מינימום 2 לילות)
