הסרט היחיד בעיר: בימי הקורונה הדרייב־אין חוזר

 הדמיית הדרייב אין בגני יהושע. צילום: דוברות עיריית תל אביב יפו

 

הדרייב־אין, אקט נוסטלגי מידלדל שיצא משימוש עם דריסת הרגל של אולמות המולטי־פלקסים הענקיים, חוזר לאור הזרקורים.

 

בזמן שכמעט כל אולמות הקולנוע בעולם המערבי נסגרו בשל מגפת הקורונה, יש מתברר מי שפועל להשיב עטרה ליושנה ולהציב את מתחמי הדרייב אין כאלטרנטיבה תרבותית חוויתית.

ואכן, בט"ו באב קיימה עיריית תל אביב יפו הקרנות של סרטים בחניון של היכל קבוצת שלמה, מקום מושבו ההיסטורי של הדרייב אין שפעל במקום מ-1973 ועד לשנת 2000, ובנוסף היא פועלת להשקת מיזם "סינמה על המים – דרייב אין באגם" - מתחם דרייב אין על אגם בפארק גני יהושע, שיחל לפעול בשבוע האחרון של חודש אוגוסט כשהצפייה בסרטים תהיה באמצעות ישיבה על גבי סירות.

גם ברעננה כבר התקיימו הקרנות דרייב אין בחניון היובל, וכך גם בפתח תקווה שהחלה פעילות דרייב אין בחניון האצטדיון בעיר ובראשון לציון שהקימה מתחם דרייב־אין בחניון ה"לייב פארק".

עתה הודיעה גם עיריית רמת-גן על הקמת דרייב אין מקומי שיפעל מעמדה ייחודית שתספק לצופי הקולנוע הזדמנות לעשות משהו מחוץ לבית תוך כדי שמירה על מרחק ביטחון מאחרים.

 

דרייב אין רמת גן. צילום: דוברות עיריית רמת"ג

כששמעתי את מילת הקוד ״דרייב אין״, הילדות שלי, הזיכרונות והטעמים התעוררו מחדש. אני זוכרת היטב את ההתרגשות שאחזה בי בכל פעם שהוריי לקחו אותי לצפות בסרט בדרייב אין המיתולוגי, חגיגה מטורפת עבורי. היינו מכניסים את הרמקול לתוך הרכב ונהנים מכל רגע.

ערים שונות כאמור כבר התאימו עצמן לימי הקורונה, עת השיבו לחיים את חוויית הצפייה ההיא עם הקרנות ראשונות של סרטים ומופעים.

 

צילום: יפעת דיסקין

אני ביקרתי השבוע בחניית הספארי במתחם שמספיק לכ-120 כלי רכב, וצפיתי בסרט שהוקרן על גבי מסך הענק. חווית הצפייה הועברה באמצעות תדר רדיו FM אל מערכת המדיה ברכבי המבקרים ובכך כל אחד יכל היה לכוון לעצמו את העצמה ללא פגיעה בבעלי החיים המתגוררים בשמורת הספארי. אבל היי, לצערכם, ובדומה למתחמים הנ"ל גם בזה שבספארי האפשרות להתארח ולצפות בסרט שמורה לתושבי העיר בלבד - ברישום מוקדם, ובכניסה לאתר נדרשים הצופים להציג תעודת זהות עם ספח מעודכן.

אני אישית נהניתי מאוד מהסרט, מהחוויה העל חושית ומזיכרונות הילדות שהציפו אותי. את הרמקול הישן החליף כאמור תדר הרדיו ואת הפינוקים הייתי צריכה להביא בעצמי. עדיין חסרו לי הגזוז ופופקורן שהיו חלק אינטגרלי מחוויית הילדות בדרייב אין - אך בימי קורונה עסקינן...