פטריק סווייזי וג`ניפר גריי, "ריקוד מושחת". צילום: Vestron Video
ב-21 באוגוסט יציין סרט הקאלט "ריקוד מושחת" 33 שנים מאז יצא לראשונה לאקרנים. שלושה עשורים וקצת של פסקול ריקודים מעולה, סטייל אייטייזי במיטבו וסיפור אהבה בלתי אפשרי.
מי שלא צפה לפחות חמש פעמים בסרט עם פטריק סווייזי המנוח וההיא עם הסלסול בשיער, שירים את היד! אם הרמתם, תמשיכו הלאה, הגרופיז שנשארו איתי, בואו אני אספר לכם איך אני חוזרת לגיל 15, גיל הטיפש עשרה, כשההורמונים משתוללים. אני באילת- קיץ, חום כבד ללא לחות, מסיבת חוף. הים האדיר מולנו במלוא תפארתו, בגוונים ענקים של כחול, ים צלול וזוג, ספק רקדנים, ספק אוהבים על המסך מולי. ריקוד מושחת בום!
יפעת דיסקין, פרטי
אני רוצה להחזיר אתכם לחוויה החושית הזאת, הזאת, המוזיקה מהדהדת כל הערב, אני בגיל כזה שעוד אין לי אומץ לזוז, לרקוד, להתנועע ועוד על הגג. הבטתי בשקיקה בזוג שרקד סלואו צמוד וחושני. זה נראה כמו אהבה מטורפת ורומנטית. הם הסתכלו זה בעיניה של זו.. כמו בסרט שג`וני קאסל (פטריק סווייזי) נטוף הזיעה, עשה סיבוב ועוד אחד על הרחבה ובייבי האוזמן (ג`ניפר גריי), בת ה-17 בחיוך מבויש, שמלה לבנה ונעליים מנצנצות מתכננת לרוץ אל תוך זרועותיו בעוד הוא ירים אותה בשתי ידיו השריריות לאוויר. התמוגגתי...
ברקע She ‘s like the wind והזוג על המסך לפני נוגעים, מביטים, מפלרטטים ואני ירוקה מקנאה, כזה אני רוצה, בדיוק כזה. הזיכרון הזה נצרב במוחי. אותו זוג יפה, בנוי לתפארת, רוקדים את הריקוד המושלם המושחת הזה. זיכרון שדמיינתי שיהיה שלי ביום מן מהימים.
כמה שנים אחרי הסצנה ההורמונלית הזאת, כתבתי מונולוג והופעתי איתו. מונולוג אשר עסק בניכור הורי ובאישה שנותרה ללא כל והתחילה מאפס בכל המישורים, האישי והתעסוקתי.
המונולוג הסתיים בסוף טוב כי היא מצאה אהבה ואני בחרתי שיר אופטימי מתוך הסרט, וכך, מצאתי את עצמי בשמלה אדומה נועזת, רוקדת על הבמה עם השכן הרקדן, כמו שמעולם לא העזתי לעשות בצעירותי, כשהמסר היה: החיים ממשיכים, החיים חזקים וגם כשאנחנו נופלים אנחנו קמים וממשיכים במסע אל הלא נודע...
במסע הזה, ממש כמו לפני הריקוד המושחת והאימונים שהתבצעו באגם ב"מאונטין לייק" שבמלון מאונטין לייק לודג` בוריג`יניה, גם אנחנו ניפול, נקום, נתגלגל, נתקפל, נתכווץ, נתרחב, אבל הוא יסתיים טוב, כי עמוק בפנים אנחנו אופטימיים.
לחיי האופטימיות...
