דובי ואריק. צילום מסך מתוך "חתונה ממבט ראשון"
פותחים בהארד קור, דובי ואריק, ולא סתם הארד קור, אלא בשיחה מעיקה מאוד בחדר האינטימי של יעל ודני. דובי שתוקה. "נגמרו לי המילים", היא אומרת, ואני לגמרי מבינה אותה. כולנו ראינו מה היה שם, גם יעל ודני ראו. אריק, לעומתה, כמו סובל מפיצול אישיות, מספר שהיה לו ממש, אבל ממש כיף. הוא דווקא שָמח לפגוש אנשים אחרים ששיתפו בחוויות שלהם, היי, הוא אפילו ניסה לעזור להם. כי לעצמו הוא כבר עזר. יעל מתעקשת לשמוע את דובי וזאת מספרת לה שכמו מתחילת הקשר, גם בסוף השבוע, היא הרגישה שהיא לא במרחב של אריק. הם שונים, בעיקר באינטליגנציה הרגשית. מדויק!
אריק לא מבין אותה ודורש שתנהל איתו שיחה. דובי כבר מבינה עם מי יש לה עסק ועונה לו: "למה? כדי שבהזדמנות הראשונה שתהייה לך תפגע בי?". כן, הם הזוג היחיד שלא גיבה אחד את השני, לא היה שם האחד בשביל השני, היא לפחות לא כיבסה את הכביסה המלוכלכת בבריכה המשותפת.
יעל רואה שאריק משחק בסרט אחר, בדיוני, היא מחזירה אותו ארצה ורומזת לו שהוא פגע בה. אין לו מושג על מה מדובר, ודובי מרימה להנחתה: "מבינים? אין טעם לדבר". היא חותכת ומזכירה: "הוא פנה אלי פעם אחת ויחידה בסופ"ש הזה וזה היה מיד אחרי שדרך עליי כמו על ג`וק". יעל מתעקשת לדון בזה ואני לא מבינה למה. באמת שדובי הייתה מספיק הוגנת והסכימה להמשיך לחבוש את המסיכה למרות שהיה ברור שזה נגמר. "יש ערך למאמצים ולניסיון שלכם", מסכמת יעל בלית ברירה, ומאחלת להם למצוא דרך לדבר ואפילו לקחת משהו ממה שהיה בניהם לזוגיות הבאה.
אני לא חושבת שזו עצה נכונה, כי בכל זוגיות אחרת הם לא אמורים להיות ביחד, זאת הייתה טעות.
דובי ממשיכה לזרום, כפי שכבר גילינו עליה, ויוצאת עם אריק, למרות הכול, לסופ"ש זוגי אחרון. אני מתה על הגישה שלה, היא חיה את החיים, מה זה משנה מי זה העץ שנמצא לידה באוטו, בחדר, בבריכה...
הם בדרך לדן אכדיה הרצליה כשלנו היא מספרת שהיא בוחרת לשחרר מהמועקה וליהנות ממה שהיא קיבלה בסופ"ש הזה, וגם להעריך את מה שהיה עד כה למרות הכול.
אריק בדרכו שלו, מאמין שכל מה שקורה בחיים הוא גשר לדבר הבא, מעניין לאן הגשר מדובי יוביל אותו. אולי לעוד עסקת נדל"ן.
דובי ואריק מגיעים למלון שלהם, שניהם מתרגשים מהיופי, מהפאר ומהזוהר. הם מקבלים את אלבום החתונה ושניהם עוברים על התמונות, את דובי זה מרגש מאוד, היא לא מתמרמרת על מה שהיה אלא מתלהבת נטו מהחופה שלהם. הנה היא מתרשמת מהלבוש המוקפד שלו, ואריק ממהר, איך לא, לציין שמדובר בהוגו בוס, אם היה לי שקל על כל פעם שהוא הגעיל אותי הייתי יכולה לקנות לעצמי הוגו, בוס זה כבר יקר.
התמונות גורמות לדובי להבין שאריק סחב איתו תחושה לא נכונה ובכך הרס להם את האפשרות בכלל להכיר. "הוא כל הזמן התעסק בזה שאני לא מסתכלת לו בעיניים ולכן הוא לא הסתכל בעיניים שלי", אלא שהתמונות מראות משהו אחר, להפך, לא רק שהיא מלאת חיוכים היא מביטה בו באינספור פוזות למצלמה, היא מבינה שסתם כעסה על עצמה שאולי לא הייתה בסדר איתו. כמה אגו לגבר בגילו!
הם מסיימים את האלבום, וכל אחד שוקע במחשבות שלו. השקט עומד באוויר. השתיקה רועמת.
הבילוי שארגנה להם ההפקה, ריחוף בדאון, הוא האטרקציה הכי לא זוגית שאפשר היה לבחור להם. כל אחד דואה בנפרד עם מדריך. לא עבדו קשה שם בהפקה.
את דובי זה לא מעניין, היא, כאמור, הגיעה ליהנות ואנחנו שומעים אותה מודה בצרחות על כל הטוב שקיבלה, בעיניי זה קסום, זה לגמרי לשחרר מירמור ואגו וליהנות. "התפתחתי, התקדמתי". היא מסבירה ומבינה שהיא מאוד זוגית באופייה, אבל לא בדרישות ממנה מול אריק, ואם להוסיף על זה, גם לא מגיע לו. "אצלי השמיים הם הגבול מבחינת רגש". היא מעריכה את עצמה על האומץ שלה, ומבינה ש"לא הייתי יכולה באמת להתכונן נפשית לקונספט הזה". היא חותמת, שמחה על המקום שהיא נמצאת בו, ועל כך שלא פרשה באמצע התכנית.
דניס והדר. צילום מסך מתוך "חתונה ממבט ראשון"
הדר משתפת אותנו שהסופ"ש בא לה טוב כי יש לה יומולדת. וכמו הזוג לפניה והזוגות שיגיעו אחריה, גם הם מוקסמים מהסוויטה שקיבלו, ובאופן כללי נראים מאוד מאוהבים בביחד שלהם. אבל רגע, איפה מָאם? הנה היא נכנסת לתוך הזוגיות שלהם בווידאו צ`ט, היא מברכת את הדר שתמצא "בעל טוב". והדר, פוליטיקלי קורקט מפחדת לאבד את האוצר שלצידה עונה בחינניות: "כבר דאגת לי לבעל טוב מה אני צריכה יותר?" ומאם, החותנת הבוחנת עונה לה בלי בושה: "ענית יפה" ומסבירה: "אישה מעלה את הרמה של הגבר". תסריט שאי אפשר היה לכתוב אף פעם!
הנה האלבום מגיע וההתרגשות באוויר, שניהם מרגישים שלראות את החתונה עכשיו לא מרגיש זר כמו שזה היה בפועל. להדר זה משקף את המצב הזוגי שלהם היום, היא מרגישה שהיא לא צריכה לעשות כאילו זוג, אלא שזה אמיתי. הם הולכים לישון, מאוהבים, חושבים על היום האחרון לפני ההחלטה.
ניר והגר. צילום מסך מתוך "חתונה ממבט ראשון"
ניר והגר נינוחים כמו שלא היו מעולם. הם נזכרים בחופה, היא בבכי שלה והוא ששכח את שמה.
הוא מקווה שהסופ"ש שלפניהם יהיה ירח דבש, פיצוי על עגמת הנפש שהייתה לו בראשון, כמו נועם קודמו.
הגר מחליטה שאם הם לא יצליחו ליהנות זה אומר הכול. מעורפל מדי בשבילי. הם מגיעים לסוויטה המלכותית, הגר מתעלפת ניר איתה, למרות שההתלהבות שלו נראית כמו הדיכאון שלו, אין לו הרבה מימיקות אז אין ברירה אלא להיעזר במלל שלו, גם כאן אין הרבה.
הוא מספר לנו שהוא מפחד שהיא תשתנה לו פתאום, אכן, היא לא צפויה. ואילו היא מספרת שהיא לא אוהבת פרידות אבל מבינה שזהו פרק ענק שנגמר, לכן היא מחפשת תשובות בִּפְנִים וקצת מכונסת בעצמה. או.קיי, רק היום את מכונסת? אז מה זה מה שראינו כל העונה?
הם הולכים לסדנת שוקולד, נחמד. ניר נהנה מההתקרבות, הוא מוציא במגע עם השוקולד את כל המשיכה שלו כלפיה, המשיכה הלא ממומשת.
הגר מרגישה שהיא הרבה יותר שם מקודם, היא אפילו מציעה לו להצטלם מחזיקים ידיים ותוהה בקול שאין לה מושג למה היא לא הולכת עד הסוף, ורגע אחרי שהמחשבה הזאת חולפת היא ממהרת לנתק את הידיים בעוד ניר עומד ללא תזוזה מופתע מהמהירות שבמעשה.
האלבום המיוחל מגיע, הם עוברים על התמונות, הוא חוזר על מוטיב היופי מכמה זוויות: "איזה יופי", "איזה יפה", "יפה" אין הרבה הטיות. גם היא משתמשת בעיקר ב"וואוהו", הם נזכרים ברגעים שלהם. היא אומרת שהייתה חתונה מושלמת, וואו הגר, מילים חיוביות, מה עישנת?
"הוא חתיך הורס", היא מלרלרת מול המצלמות, "אני רואה את ההתרגשות בעיניים שלו ונראה שאנחנו מאושרים ממש". אומרת ודומעת. היא מנסה לחזור אחורה ותוהה מה הייתה אומרת להגר שעומדת מתחת לחופה ומתחתנת במסגרת תכנית טלוויזיה. "אם יכולתי לדבר עם הגר הייתי אומרת לה להירגע, להיכנס לפרופורציה ולדעת שהיא קיבלה פרטנר מושלם". ושוב בוכה.
דנית ואמיר. צילום מסך מתוך "חתונה ממבט ראשון"
ניר מפרשן לנו שהגר אוהבת לראות אותם בתמונות. צודק, היו לנו הרבה סלפי כל העונה, הוא מבין שזה קורה כי לא תמיד קל להתמודד "איתנו".
אמיר ודנית דוהרים אף הם לכיוון סוף השבוע האחרון, אמיר חטף הרבה ביקורת ברשתות על היותו גיי, ולא רק גיי אלא מתעלל בדנית. אני יכולה להבין למה אומרים את זה וקצת מרחמת עליו, על הסיטואציה שהוא נמצא בה.
דנית בטוחה שיהיה כיף אבל מפחדת כי היא לא מבינה מה יהיה, הדברים בניהם לא מתרוממים והיא תוהה אם הם יישארו ביחד. אני לא מבינה למה היא בכלל רואה את זה כאופציה ובתוכי מאחלת לה שלא.
אמיר לא רואה אותה כאישה, הוא שם עליה ראש כמו חבר קרוב, אח אפילו, ולכן מפתיע אותי שהיא מתכוונת לחכות לו. הם מתלהבים למראה האלבום, דנית משתפת אותנו שקשה לה לראות את מה שהיה שם, כשעוד נראה היה שזה יכול להצליח, הנה חיבוק שכבר לא יחזור, ומגע שכבר לא קיים כי לא נעים לה ליזום, הרי ראינו שאמיר התהפך עליה בשיא האינטימיות שלהם ומאז זה לא חזר לעצמו. דנית חווה מערבולת נוכח הקשים שהיא עוברת וזה גורם לה לתהות למה היא פה בכלל, למה היא עושה את זה לעצמה. אמיר קולט מהמבטים שלו בתמונות שכבר בחופה הוא היה עם ספקות. כן, כולנו רואים. הוא מבין למה הם היו בסחרור אבל בדיעבד, מצטער על הכניסה המהירה למיטה ומאשים את הקונספט שכמו דחף אותם לשם: "ציפו מאתנו להיות זוג נשוי אז שיחקנו זוג נשוי". עם זאת, הוא מעריך את זה שהיא לא וויתרה עליהם, אבל לא ממש מבין למה היא התעקשה: "אם הייתה מוותרת הייתי מבין". יש לך את זה ביותר אכזרי?
גם דנית ואמיר עומדים לשייט באוויר, גם פה אני תוהה למה לא אטרקציה זוגית? הפסיכולוגים התייאשו מראש מדובי ואריק אבל במקרה הזה היה נדמה שעוד יש תקווה. בחדר המלון היא מנסה לדבר איתו אבל הוא עם הראש בפלאפון, כמו תמיד כמעט. הוא בכלל לא שם. הפעם מתנצל שהוא לא תקשורתי, והיא מקבלת, כמו שקיבלה כל דבר עד עכשיו, הוא בלחץ כי הוא מבין שמשיכה כבר לא תהייה, והוא לא רוצה להמשיך לחכות. למרות זאת הם מחזיקים ידיים, היא לא יודעת מה עובר עליו וזה עצוב לי בשבילה, כי היא לא מבינה איך אין משיכה, שהרי הוא מתקרב פיזית ויוזם מגע ,לתחושתה זה לא הוגן, גם לתחושתי. אמיר מציג את עצמו כקשוב, כמי שלא רוצה להשלות, כמי שמעדיף להתרחק ולהיות כן. מאיפה אתה ממציא את זה? היית הכול חוץ מכן וקשוב.
היא מרגישה שזה מורכב, אבל דנית, זה לא מורכב, הוא לא בעניין, באמת! אין שם כלום לצערי והיא ממשיכה לרצות. ולראיה על כך שההתנהלות הזוגית שלהם מתעתעת הם יוצאים לפיקניק רומנטי. מיותר, שוב היא שמה עליו ראש, שוב זה מרגיש כמו חברים טובים.
אמיר משתף אותנו שמבחינתו הוא חשב להגיד שהוא רוצה להמשיך אחרי סיום 42 הימים, אבל אחרי הסופ"ש הזה הוא לא רואה טעם. ולפני כן היה טעם? די נו, אמיר!
רוני ונועם נהנים מהנוף בג`יפ המפונפן, היא מעכלת שהסיום קרב, הוא לחוץ, והם מתלוצצים על ההחלטה הגורלית. גם נועם עושה הבחנה בין החוויה הנוראית בירח הדבש לבין החוויה שלו עכשיו, כן, הם נראים מאוהבים, משיקים כוסות לחיים. בלילה הם הולכים לסיור עששיות, מטפסים על הרים, צופים בכוכבים ביחד. הכול נראה כ"כ נכון וטבעי עד שנועם אומר את המובן מאליו: "אני בחלום שהתגשם", גם היא מרגישה כך, ואני, בוחנת הלבבות, אומרת להם נכון, אתם כרגע בטריפ, כמו טיול ארוך במזרח, בדרום אמריקה אם תרצו, שתכף יגמר, או אז תאלצו לממן בעצמכם את החיים, כשכבר לא יהיו מצלמות ולא יהיו צופים, והמציאות תדפוק בדלת ואיתה חשבונות, ועבודה ונו, איך קוראים לזה? אה, כן, חיים!
אבל בינתיים האווירה טובה, יש קרבה, יש רומנטיקה, רוני מדגמנת עוד בגד ים מהליין שלה.
הם קיבלו פינוק מאוד זוגי ומותאם לאנרגיות הטלנובליות שלהם – צלילה זוגית, זה גם הולך יופי עם הליין שהזכרתי קודם. רוני מרגישה שהוא מושיט לה יד מטאפורית, שהוא לא נלחץ ממנה, הוא מוסיף שהם אוהבים ומוכנים להתחיל את המסע ביחד, והיא בהתאמה, מבינה שהחוויה עומדת להסתיים וצריך לצאת מהפנטזיה. מעניין, באמת מחכה לכם מסע.
התמונות באלבום שלהם, מאוהבים מרגשות, הם מרימים כוסית. היא נזכרת בדברים הטובים שקרו, ואף מעריצה את עצמה על כך שהחיוך לא יורד לה מהפנים כל החתונה, מאמי, ככה זה בטרק או אולי טריפ, מחייכים עד שהמציאות טופחת לך בבום על הפנים, חכי חכי זה מגיע עוד 10, 9, 8....
היא מודה שאינה בן אדם קל, ושיש לו קיבולת ולכן יש לה מזל. הוא גם מרגיש שיש לו מזל. מרנין ממש. איך בא לי הצצה לעוד חודש. אל דאגה, עוד מעט נדע מי ממשיך ומי לא, החזיקו מעמד.