מור ומאור, צילום מסך מתוך "חתונה ממבט ראשון"
מאור פותח אצל דני עד כמה הסופ"ש שיקף לו שיתר הזוגות באו מאוד חיוביים ומור לא נותנת לו להיכנס. "אין בנינו כימיה" הוא אומר, שוב! ומוסיף, "לישון במושב האחורי היה אחד הדברים הכי מייבשים".
מאור, צילום מסך מתוך "חתונה ממבט ראשון"
דני שותק מדי וזה מדאיג אותי, טוב, לא באמת מדאיג אותי אלא משקף לי שאין לו מושג למה זה לא עבד, מצד שני היה לו מושג למה לשדך בניהם? (שאלה רטורית), לבסוף הוא מסכים כשמאור תוהה בקול: "למה היא איתי?" וממשיך לפאר את עצמו: "אם הייתי משקיע שליש ממה שהשקעתי עד עכשיו במור הייתי נשוי + 4". לפתע אני מבינה שמאור הרגע הגדיר לי את המונח: חי בסרט. אני בטוחה שאם יבדקו את ה DNA בשזלונג יגלו שם נהרות של תאים.
דני חושב כמוני, רק בגרסה פחות דרמתית, ומבהיר לו שמור לא הייתה חושבת שהוא השקיע אבל מאור לא נכנע, גם לזה יש לו תשובה: "היא בוחרת לא להבין אותי".
דני שואל אופרטיבית מה הוא מציע ומאור מציע להיפרד, "הרמתי ידיים, אני לא יכול יותר".
מור מצידה משתפת שהתחושות קשות אחרי הסופ"ש, היא הרגישה שהוא משגשג ופורח אבל לא כשהוא איתה, והיא נפגעה מזה. במקום להיפגע תפעלי, תנסי לדובב אותו, לא יודעת איך, תמצאו סרט ששניכם אוהבים, מנה במסעדה שלו. והיא אכן, לא שוקטת, אלא עמלה כאחרונת הנמלים על ארוחת ערב עם חברים שלו וראה זה פלא, הוא מבטל את הארוחה. לחבר הוא מספר שהארוחה הזאת היא הצגה ולכן ביטל, אני לא מבינה למה הוא לא נותן צ`אנס לניסיון שלה, ולא שהיא טלית שכולה תכלת, אבל הוא ביקש פתח וכשכבר קיבל, מיד סגר והלך.
מור מרגישה, והפעם בצדק, שהוא כמו קיר, שאין עם מה לעבוד ושהוא רואה רק את עצמו. כל מילה בסלע, אחות.
בפגישה עם יעל ודני היא משתפת אותם באכזבה ממנו ובתחושה שזלזל בה כי אחרי הכול היא טרחה ועמלה. אבל כשמאור מצטרף לשיחה הוא אומר שאינו מסוגל לעשות את זה, אינו מסוגל להמשיך את ההצגה הזאת. מזכיר לה ולהם שהם לא דיברו מאז מפגש הזוגות, ולא יתכן שליד החברים שלו הוא יעשה כאילו הכול בסדר, היא מסבירה שהוא זה שמשחק בהצגה, כי מולה הוא היה אחד ובמפגש הוא היה אחר, הוא לא הראה לה את המאור האמיתי. "זה אני", הוא אומר, "אני נאלמתי בארבעה שבועות האחרונים". ומוסיף, "בואו נדבר על הפיל בחדר". או.קיי, לא צפיתי את המשפט המתחכם הזה: "מור לא באמת פתוחה" הוא אומר בפעם השלושים. "יש תהום ענקית".
"מה אתה אומר?" מקשה יעל והוא לא מהסס: "נגמר לי האוויר" ולשאלתה אם הוא רוצה לקום ולעזוב את התכנית, הוא עונה: "כן".
מור, בולעת את הזריקה שחוותה הרגע בלי הכנה מראש ואומרת: "זה לא מה שהבנתי", דני שובר את המתח ואומר שהסיפור שלהם הוא פספוס אחד גדול ויעל מתחברת לזה ומוסיפה שהסיפורים שלהם לא תואמים, כל אחד מספר כמה הוא התאמץ אבל השני לא רואה את זה. תכלס.
מור מתקשה לעצור את הדמעות, היא מרגישה שקשה לה שהיא לא סיימה משהו שהתחילה, זה לא אופייני לה אבל עם זאת, היא למדה הרבה. למדה להתמודד עם חוסר הצלחה, למדה לקבל חוסר הצלחה, למדה שזה בסדר לא להצליח ולקבל את זה. קיבלתם?
היא משתפת אותנו בכאב שלה, משתפת חנוקה מדמעות ומאור כמו מאור בוהה, לא מביט בה, לא מגיב, יכול להיות שהוא כ"כ פגוע שקשה לו להתבטא? מסופקתני, מצטערת, בטנגו הזה הוא לא הוביל ולא הובל, הוא בעיקר שכב, על השזלונג המוכתם. לדני עצוב שזה נגמר, לי לא!
בחוץ, אל מול המצלמות, מור מגיבה כמו כל אישה שכרגע זרקו אותה, היא מודה לו שהוא עשה את מה שלה לא היה אומץ לעשות. בסדר! והיא שמחה שהוא עשה את זה בשביל שניהם. "אני מרגישה הקלה". היא מסכמת. נגיד.
היא מתחילה לארוז, מסרבת בחינניות להצעה שלו לעזור, והוא, איך לא, הולך לשזלונג כי רק בשכיבה הזאת נוח לו לספר שהיה לו קשה לעשות את זה אבל הוא שלם עם ההחלטה שלו.
הוא מתעקש לעזור לה. עוף! בנאדם עוף לה מהחדר! גם ככה קשה, אל תעיק. הוא עוזר לה להעמיס דברים על האוטו והם נפרדים בחיבוק, הוא מרגיש פספוס והחמצה שהם לא ראו את אותו הדבר, חבל שלא אמרת לה את זה...
הסצנה שנקראת מור ומאור מסתיימת בעוד מונולוג כואב של מור, בו היא מפרגנת לעצמה, שלמרות הכישלון של הניסיון הזה להיות בזוגיות, היא נשארה וניסתה. היא מודה שהיא לא כ"כ חזקה ושהחוויה לה ציפתה לא דמתה למה שהיא קיבלה, היא בודדה, לתחושתה, ומקווה למצוא אהבה בעתיד. "אני רק רוצה שיאהבו אותי בלי שישפטו אותי." כולנו, מור, כולנו.
אמיר ודנית, צילום מסך מתוך "חתונה ממבט ראשון" דנית ואמיר במיטה עם ג`ינג`ר, חייבים לכתוב על זה סרט. לפחות הם באותה מיטה והוא לא בסלון, אמיר מרוצה מהמצב, הצעד הזה בא לו טוב, מתברר, ואני לא מבינה מה טוב בלהיות באותה מיטה עם אישה שאתה לא נמשך אליה. דנית מבחינתה, מרגישה שהקשר בניהם התחזק אבל היא לא יודעת אם הוא מרגיש כמוה כי "אנחנו לא מדברים על זה." סיריאסלי?
אמיר, צילום מסך מתוך "חתונה ממבט ראשון"
והנה זוג חברים שלו, מילדות, בא להתארח. זה מרגיש לה כנראה כמו להכיר את ההורים אבל דנית, זה לא, זה לא הצעד שאת מצפה שהוא יעשה. הם מתחלקים זוגות זוגות לרכל ולהשלים מידע. אמיר מספר לידידה שלו איך זה הרגיש בהתחלה, כל האינטימיות הבלתי נסבלת, במקביל החבר מספר לדנית שאמיר הגיע לתכנית כי באופי שלו הוא בורח וכאן אין לו לאן לברוח - תתפלא, יש לו טיולים עם ג`ינג`ר - אבל הפעם, אומר החבר לדנית, הוא ממש ממש מנסה "ואני אופטימי" הוא מסכם. אני קראתי משהו אחר בין השורות, וחיברתי אין משיכה לנשים+בורח. תבינו לבד מה יצא לי.
הצד הנשי של זוג החברים אומרת לאמיר שדנית צוברת אצלה הרבה פלוסים ולדעתי, בצדק. דנית נפלאה, הייתי מעניקה לה צל"ש על זה שהיא מצליחה לסבול את אמיר. והוא? ובכן, הוא מאושר מהפיטום הזה במחמאות, אחרי הכול היא האישה שמתחתנים איתה אבל לא שוכבים איתה. ובעיקר, היא אישה.
אמיר מסכם שדנית באמת מתאימה לו, אבל בין השורות לא נראה שהוא שם. לקראת סוף היום הם שכובים מתלטפים והיא שואלת אותו את הדבר הכי נמוך שאישה יכולה לשאול גבר, סוג של גבר: "איך אפשר לעבוד על המשיכה?" התשובות שהוא נותן: "אין לך מה לאכול על זה את הראש". מביכות עוד יותר. אתה רציני??? מדובר על אישה שלצידך ואתה לא נמשך אליה, איך היא מרגישה לדעתך?
אמיר מספר ליעל שהוא רוצה להמשיך לנסות למרות שזה לא מאפיין אותו, הוא רוצה רומנטיקה ומגע, אבל זה לא שם, מצידו. אמנם אין תשוקה אבל הכול מרגיש לו טוב, ואני תוהה מה כולל ה"הכול" שמרגיש לו כ"כ טוב?!
יעל מזכירה לו את היום שקיבל את המעטפה על כך שנבחר להשתתף בתכנית. היא מראה לו סרטון בו הוא אומר שהוא מוכן להכיר גם כשאין את המשיכה בהתחלה ולתת צ`אנס לחיים קרובים עם אדם זר.
הוא חזה את העתיד? או שהוא מכיר את עצמו מספיק טוב...
ליעל הוא מסביר שזה מאוד חשוב לו ושזה הרס לו הזדמנויות בעבר וזה משהו שמלווה אותו, חשבתי שימשיך ויאמר שעם דנית הוא מקווה שזה יהיה אחרת, אבל הוא לא מספק אותי.
כשהם חוזרים מג`וגינג ומדברים על החברים שלו שהיו בארוחת ערב, הוא נפתח פתאום, ומספר לה שהיה ילד דחוי ולכן בחר ללכת לתיכון לאומניות, מספר שעשו עליו חרם, שקראו לו חנון, שהיה קל לצחוק עליו. הוא ממשיך ומספר בנונשלנטיות: "הייתי גדול, מגושם, שמן, ורוד, מזיע ואמריקאי". דנית מתעכבת על השמן דווקא והוא ממשיך: "התחלתי דף חלק ויצאתי מהמשבצת של הדחוי".
"לכן היום, הוא מסביר, "אני שופט על מראה חיצוני והדיסוננס הזה מקשה עלי למצוא זוגיות".
נועם ורוני מארחים את ניר והגר הם מרגישים ששותפות הגורל מחברת בניהם, ניר מספר לנועם שהם הרבה יותר טוב מאז הסופ"ש שהם עולים במדרגות הזוגיות, שהיא כבר מאפשרת לו לנשק ולחבק ואפילו אמרה לו: "בסוף זה יעבוד".
הגר, צילום מסך מתוך "חתונה ממבט ראשון"
גם הגר מספרת לרוני שהם התקרבו אחרי המפגש, ועכשיו היא מבינה שבסה"כ יש להם את אותם קשיים.
נועם ישר חודר לפרטיות, מה עשיתם עד כה? ניר אומר במבוכה "התנשקנו" ונועם הפסיכולוג אומר שנראה שהיא נכוותה בעבר ולכן לא נותנת לו. וואוהו, איפה למדת לתת אבחנה כזאת מדויקת?
הגר חושבת שאם היה פוגש אותה לא בתכנית הוא לא היה רוצה אותה, הוא לא מסכים, אבל לדעתי היא צודקת.
נועם אומר להגר שהוא רוצה שלניר יצליח ונראה שהוא באמת רוצה אותה, הגר אומרת שגם היא רוצה ומספרת שיש הרבה דברים שהיא אוהבת אצל ניר. הוא קליל, כיפי, אינטליגנט, "מה חסר?" נועם מקשה, אבל היא לא עונה. ורק מקווה שהוא לא יברח בסוף. למרות שזה נאמר בצחוק זה מכיל את הפחד הכי גדול שלה, את מה שקרה לה עד היום עם בני זוג שלא היו כבולים לחוזה. כן, זה בהחלט יותר טיפולי מכל פסיכולוג, טוב ככל שיהיה.
ועכשיו לבונבוניירה, לשיא של הפרק, לטעמי, לשינוי האמיתי והמפתיע של הגר. אנחנו מול יעל וזו מספרת לה שהם חזרו ממפגש הזוגות למקום יותר טוב, למרות שהיה קשה. ניר, כרגיל, מסכים. לפעמים הוא מזכיר לי את הכלב שמהנהן על הדש`בורד של הרכב.
ניר משתף אף הוא, שמפחיד אותו לבוא ולשחרר ולהיות פגיע, הרי הוא התרגל להגיד כל הזמן להגר ולנו ובעיקר לעצמו, שהכול בסדר, שהוא זורם. ויעל, מופתעת כמו כולנו, מחמיאה לו שהוא עשה קפיצה ביכולת שלו לבכות מול הגר. "שמת את החלק שלך גם, אמרת איפה אתה ומה אתה מרגיש והפסקת לשמור עליה".
ניר והגר, צילום מסך מתוך "חתונה ממבט ראשון"
הוא מקשיב למה שיעל אומרת, לא מסגיר אם הוא מסכים איתה או לא, אבל בהחלט מרגיש שאחרי הבכי האמור, הייתה התקרבות, וראו זה פלא, הגר מסכימה, אין לה שום דבר נסטי להגיד אבל אל דאגה, זה מיד מתהפך.
יעל מעזה להגיד להגר שנראה כי היא זקוקה לספייס כדי להירגע. מיטייק ביג מיסטייק. הגר מתפוצצת לפתע על ניר, ושואלת: "למה מראש הוא מוותר על המקום שלו??? אני לא לקחתי מקום, אני לא וויתרתי על עצמי".
היא לקחה את מה שיעל אמרה והפכה את זה לבעיה של ניר. וממשיכה לירות: "אתה מתבאס שנתת לי מקום", ספק שואלת. הוא טוען שהוא לא מתבאס, אבל היא ממשיכה "אל תיתן לי כדי לקבל בתמורה" וליעל: "אני לא מצפה ממנו שייתן לי כלום". אאוטץ`.
נראה כי יעל מתבאסת עליה, היא משקפת לה שיש לה מלא ציפיות ממנו אבל היא בוחרת להאשים במקום. זאת ועוד, "ברגע שניר הביא את עצמו", יעל ממשיכה, "את מרגישה נאשמת". ניר שמח שיעל משקפת לה את האמת, את האישיות הפגומה שלה בזוגיות הזאת.
הגר מתרככת ויוצא לה משהו חיובי: "אני מרגישה שפספסתי את ניר". "אני פה", הוא זועק חלשות. אבל היא לא רואה אותו ומרוכזת בעצמה, בתהליך שהיא עוברת. "אני לא בנאדם רע", היא אומרת, "נשבעת לך". וואוהו, כמה קושי.
כמה ימים אח"כ הם מארחים חברים כמו איזה זוג מבוסס, היא צוחקת שארבעת השבועות שהם ביחד מרגישים כמו ארבע שנים. ניר דווקא מרגיש שזה טבעי לו, אבל היא נותנת לו את המבט ה`לא מבינה מאיפה אתה מביא את זה`. ולשאלה: "מה הייתם אומרים אם הייתם צריכים עכשיו לתת החלטה?", שניהם יודעים פה אחד שהיו ממשיכים, היא נוגעת בו, ואני נמסה.
כשהם לבד הם שוב דנים במסגרת התכנית, 42 הימים שעומדים להסתיים. ניר חושב שלדעתו הם עושים הכול כדי להמשיך את זה לבד. והיא מתחילה שוב עם השאלות המאוסות האלה, שנובעות עמוק מתוך הדימוי העצמי הנמוך שלה: "מה אתה אוהב בי?", "את יפה", הוא עונה. "אני מתגעגע אליך", "טוב לי לידך, טוב לי כשאת איתי". הגר לא רבה, לא עונה, לא מתחכמת יותר מדי, אלא מנשקת.
אבל השיא מגיע בשעת הלילה, כשהגר דופקת על דלתו של ניר ומבקשת לישון יחד. זוהי בהחלט תחילתה של אהבה יותר פיזית, כפי שאמור להיות. מה שאי אפשר להגיד על אמיר ודנית ועל קרב הכריות הידידותי שלהם...
