רוני ונועם. צילום מסך מתוך "חתונה ממבט ראשון"
הפרק נפתח ברוני ונועם הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִים, איזה כיף, וראו זה פלא, הוא לומד סלאבית, קצת מיותר, לא? לאור העובדה שהמדינה לא קיימת. אבל שויין, מה שעושה להם את זה כמשחק מקדים. והכי חשוב, בשורה התחתונה הוא אומר לה "אני אוהב אותך" והיא עונה "גם אני", יש יותר מתוק מזה? והמבטים שלהם, אני מתה פה.
אבל, הבטחתי קר, והנה הקר מגיע בקליניקה. נועם משתף את דני בתחושות שלו, שהיחסים שלהם יודעים עליות וירידות והוא קושר את זה לדבר הכי מהותי שרוני רוצה ואין לו לתת: ביסוס כלכלי או במילה מכובסת יותר רשת ביטחון. לדני אין משהו חכם להגיד, קורה, והוא מסביר לנועם שהיא רוצה מישהו עשיר, אבל זה מאוד מקטין את מה שהיא חוותה ושבגינו היא מתמודדת כמו שהיא מתמודדת.
מלחמה בגיל 7, אובדן הבית, המשפחה, המדינה. ואכן, רוני מסבירה שחיים יכולים להתהפך בן רגע, שאין ביטחון בכלום, והטראומה שהיא סוחבת מביאה אותה לחפש גבר שיעניק לה, כאמור, רשת ביטחון. ללא ספק שובר את הגבריות של נועם, שמרגיש דחוי מחד, אבל לא נבהל מאידך, ודני מחזק אותו על כך ומוסיף: "היא פליטה", לעזאזל (סב-טקסט באדיבותי). "היא רוצה גבר שאפשר להישען עליו".
האמת, כולנו רוצות, אבל היי, זו מטפורה, זה לא חייב להיות בפיזיות או במזומנים, וזה מה שנועם מרגיש ממנה, היא רוצה את זה בכסף, כשזה יכול להיות בכל-כך הרבה מובנים אחרים. אבל שם, בקליניקה, היא נראית כל-כך פגיעה, כל-כך שברירית ואני מפחדת שהיא תוותר על התהליך ותהרוס הכול בגלל, נכון, כסף.
והחיים ממשיכים, הם נראים מאוהבים, מאוד, מקניטים אחד את השני, בודקים. "אתה חושב שאנחנו מתאימים?" היא שואלת, ספק בצחוק, ספק בחשש. "מודה שבהתחלה הייתה לי התלבטות", הוא מחזיר לה אבל זה רק כלפי חוץ. הוא מת עליה וזה הדדי.
הם מגיעים למשפחה שלו חיבוקים, חיבוקים, קידוש. נועם שמח שהיא הכירה את כל המשפחה, כיף לו ב"יחד" הזה, הוא לא אהב להיות רווק בחו"ל, בעיניי זה מקסים. הדוד החרמן חייב לנסות להצחיק עם השטויות שלו, ואמא שלו רוצה ללכת לפרק ב`. משפחה שכזאת.
ובלי לשים לב חברי המשפחה מדברים על מצבים בהם אין התאמה חיצונית, בלי לדעת שהם נוגעים בדיוק בנקודה שלפני כמה ימים הייתה נקודה חמה ולא במובן ה-wifi של המילה. הוא נחשב נמוך מדי בשבילה, אבל קשה לה להגיד את זה, היא מגמגמת את זה החוצה ולבסוף מודה שהיה לה קשה עם הגובה, ועם זאת, מוסיפה שהיום היא רוצה שיישאר כמו שהוא כי הוא עוטף אותה, מכיל אותה ונותן לה להרגיש אישה. כנות זה נפלא, חמותה מעריכה את זה, גם אני. נועם עם הקסם שלו מסביר שיש לו אופי גבוה, זה ענק.
רוני מבקשת מתכון מחמותה, הוא מגלה לה שהמשפחה שלו מתים עליה והיא מתמוגגת, גם אני.
הערב הם מארחים חברים, למעשה זוהי חברה עסקית של רוני ובן זוגה, הם אוכלים והוא מחמיא לה על הבישולים, מתוקי. האורחים, כמו המשפחה, גם רוצים לעשות להם תחקיר, נועם משתף פעולה יפה מאוד, גם כשהחברה לוקחת אותו 10 שנים אחורה לחיים באוסטרליה, ולמעשה מוציאה את המרצע מן השק: אתה "בפנסיה מוקדמת".
רוני מבינה שאין לו יותר כלום באוסטרליה ושהוא צריך לבנות את עצמו מחדש, היא נלחצת כשהיא מבינה שהגבר העוטף שלה לא יוכל לעטוף אותה בכסף והיא מעלה את זה בפניו, היא לא יכולה לקחת שנה חופש אם אין לה משהו בעל ערך להיאחז בו, ובמלים אחרות, איך תפרנס אותי?
זה מרחיק בניהם קצת, הוא לא מרגיש נוח עם התחקיר שלה, כמו ראיון עבודה לא מוצלח, היא לא חושבת שגישת ה"הכול פתוח" שלו היא הגישה נכונה לה, הוא מרגיש בלחץ ממנה, היא מרגישה בלחץ ממנו ואני מזיעה בשקט בכורסה. שניהם לא עובדים זה באמת מלחיץ, במיוחד בישראל היקרה.
מאור ומור. צילום מסך מתוך "חתונה ממבט ראשון"מור ומאור הולכים אלי קרב, לחברים שלו. היא מעמיסה מהבופה, טעים לה, הוא מעדיף להתמרמר והחבר בינתיים יורה שאלות, מה שהופך להיות קרב עקוב מאגו, מי מדבר בשם מי, מי מבין את מי, מי צודק למה וכמה, אני חייבת להודות ששניהם עייפו אותי לגמרי.
למה הוא ישן בסלון?
למה את לא מזמינה אותו למיטה?
למה אתה לא מתערב בשיחה?
למה אתה מדבר בשמו?
למה אתה לא דוחף את עצמך לשיחה?
הכול היה אלים מדי, מאור הרגיש, בצדק, שהוא על דוכן העדים ומבהיר לה יפה יפה שתפסיק לדבר עליה, על עצמה ועל מור, שגם הוא שם. נכון מאור, אבל בתור מי ששם אתה יותר שקט מעציץ.
מאור פותח מול המצלמה: "היא לא התייחסה אלי שעות, אם לא הייתי יוזם כלום לא היה קורה". ומור נותנת למצלמה את הצד שלה: "אני מאוד תקשורתית והוא הבעיה".
מאור ומור. צילום מסך מתוך "חתונה ממבט ראשון" אכן, היא מתקשרת, אבל באלימות, בתוקפנות, והוא מאידך, רדום. לשחר החבר יוצאת הברקה דבילית למדי: "אולי תכירי לו את אחת החברות הרווקות שלך".
אכן ערב לא קל, באוטו, בדרך הביתה, היא מנסה לתקן, אולי הרגישה שהייתה בולדוזר מדי: "איך אני יכולה לשפר את התחושות שלך?" שאלה גרועה, מתנשאת ומרחיקה. ולקינוח היא מוסיפה: "אני מנסה לתקשר איתך ואין לך תשובות".
באין תגובה היא מציעה: "אולי אני אדבר פחות?" היא רוצה קובץ אקסל כמו בעבודה, שבו כתוב בכל שעה נתונה מה צריך לעשות ואיך להתנהל.
נו, באמת. הוא מצידו נראה פגוע ומרוחק כמו ילד קטן שנעלב ועושה ברוגז, וכך הוא בקושי מגיב להצעה שלה לסיבוב ביפו, סיבוב מבאס, בו הוא נראה ממשיך לקטר לחבר שלו בטלפון כשהוא תוקע אותה עם התשלום. נכון, היא הייתה קצת קשה, אבל זה לא שהוא כן מנסה לעשות משהו וההאשמה ההדדית הזאת מביאה להתנגחויות בניהם.
היה קטע לא מוצלח אבל יאלללה, נקסט, אפשר בבקשה לנסות באמת? להפסיק לכעוס? נכון לעכשיו הוא לא מתקשר והיא לא משחררת. הוא מאשים אותה אבל זאת האשמה ריקה מתוכן, והיא מחזירה לו שהוא באמת לא שם.
לוקחת את הצד שלה הפעם, הוא לא באמת יודע מה הוא רוצה וגם אני לא. דבר אחד היא מבהירה, חייבים לדבר כדי ללמוד את הקשר, ללמוד אחד את השני, והוא חי בסרט, אבל לא חי איתה, הוא טוען שהוא מכיל כמה שהוא יכול, אבל אלמלא בעריכה ממש חתכו הכול לא ראיתי שהוא עושה משהו.
לדני הוא אומר שקשה לו ושהיא לא רואה אותו, ולא עושה לו מקום, ומודה שגם הוא לא רואה אותה. It talks מי היה מאמין? ממש מרכיב מילים למשפטים לשיח. מרגש.
טוען שהיא דחפור כלפי חוץ וכנראה מאוכזבת ממה שקיבלה ולכן לא נותנת לו צ`אנס.
מור גם התרגשה מעצם זה שהוא מדבר, עכשיו נשאר לעכל. היא מסכימה שלא קיבלה את מה שציפתה, ושמחה שהוא סוף-סוף דיבר את הדחייה שעבר וזו פעם ראשונה והיא נותנת לו ח"ח.
היא אומרת שהיא בחרה לא לברוח אלא לנסות, ולעכל אותו אמיתי שיהיה לה כיף לחזור הביתה.
"שני אנשים שמחים ומקסימים שבגלל זה אתם ביחד". וואהו, הלנה עמרם מתהפכת בחדר בידודה, זה מה שהביא אותך לחבר בניהם?? "תקלילו", הוא מציע, "וצאו לדרך חדשה ביחד".
היא מציעה לו להיות חברים ואז נעבור הלאה הוא אומר שהוא חבר טוב, היא אומרת שהיא חברה טובה ואני פשוט נבוכה. והנה שתיקה, מעניין אם זה ישבר איכשהו. אבל בסוף היום, היא אומרת בכנות, שאם בבית משפט היא רוצה להיות הצודקת, פה הצודקת היא המפסידה, והיא לא רוצה יותר להיות לבד.
הגר וניר בהופעה של סינגולדה, נינוחים, נראים קרובים מתמיד, היא החליטה לשחרר ולתת הזדמנות. באמת? מיד נראה. הנה אפילו השיר שלהם, כפי שניר מציע ואני רואה בעיניים שלי: מגע ומגע ועוד מגע. אני לא עומדת בזה.
אח"כ כשהם מנשנשים בבית קפה היא מתעצבנת שהוא "ידע מראש שזה זה", נכון, זה קצת מרגיז וגם אין לו הסבר איך ידע, אבל זה קצת להתעסק בטפל, די, הוא מנסה להחמיא לך, להרים לך, אז הוא אמר סתם, אז עכשיו נטחן את זה, תהי בדיכי ותהרסי את כל הערב?! WOMAN, באמת!
היא מקשה, גם כשהיא מנסה לצאת מתוקה, אבל היא צודקת כשהיא אומרת לו שהוא לא מקשיב לה, כי הוא באמת לא מקשיב לה, כאילו שהוא לא שם, רק נותן את הקטע שלו ונוכח נפקד.
ברור לנו שהיא מחפשת ביטחון, בגלל מה שנגלה בהמשך, שאביה נטש אותה בילדותה, אבל ניר לא נותן לה לשתף את זה באמת, וזה גורם לניתוק. מה שהיה בהופעה התמוגג לו והפעם ניר הוא זה שהרס, היא בסה"כ רצתה לדעת אם הוא באמת בעניין שלה או שהוא הולך עם דעת המומחים.
הגר וניר. צילום מסך מתוך "חתונה ממבט ראשון" הגר פורקת אצל יעל את תחושת חוסר האמינות של ניר שהוא ידע שזה – זה, זה אפילו מעליב אותה כשזורקים מילים באוויר, וזו מבינה שהיא מפחדת שישבר לה הלב, ולכן היא לא מאפשרות לעצמה לשחרר, זה מקסים שהיא קלטה את זה על עצמה, ועצוב שהיא מחזיקה את עצמה ולא נכנסת לקסם.
יעל מסבירה לה שהיא כבר פיתחה רגשות ועשיו זה מהפה לחוץ להגיד שהיא מפחדת להתאהב, כי היא כבר שם, היא כבר מרגישה ועכשיו זה מסוכן...
הם בבית, אוכלים, לכאורה ערב שקט עד שהוא מדבר עם אבא שלו, טבעי סה"כ, והיא נשברת, הם על הספה, היא בוכייה, והיא משליכה עליו את הסיפור שלה: אבא עזב, הוא נתן לה להבין שהוא חוזר אבל היא הריחה שמשהו לא טוב מתרחש. ניר שותק, עדיין וכמו תמיד, שותק. אולי באמת אין מה להגיד, אלא להקשיב. היא לא ראתה את אבא עד היום, וואוהו, לא יכולה להבין איך יש אבות שמסוגלים לזה....
הוא הרס להם את המשפחה המושלמת, לשעבר מושלמת. וניר? הוא נוגע, נמצא שם, זה נעים לראות, היא נותנת לו קרדיט לאבא שלה, על האישה שהיא היום והנה חיבוק, "הווווו" אם היה קהל אמריקאי זה מה שהיה יוצא.
ניר מאושר שקיבל נתח, פיסת חיים שלה, זו באמת התקדמות, אפשר לומר ותיכף, מה זה, נשיקה? לא, חס וחלילה, עוד לא, אבל זה מסביר וגם היא מנגישה לנו, הצופים, למה קשה לה לסמוך על אנשים, לתת להם להתקרב, "מי רוצה להיפגע שוב?" היא תוהה בקול. צודקת.
אז הנה עוד פרק עם עליות וירידות עם הרבה תהיות וגילויים, לא יכולה לחכות לפרק הבא.
