חתונה ממבט ראשון אמיר ודנית (צילום: קשת 12, צילום מסך)
טראומת הוואטסאפ הבודד ממשיכה בקליניקה של יעל, שם אמיר יכול להגיד הכול, אם בהתחלה הוא חשש שעוד כמה חודשים זה ישודר, הוא כבר לא חושש, הוא בעיקר מיואש. יעל נוזפת בו בדרכה העדינה והלא חד-משמעית, והוא מתגונן, כמצופה, ומסביר שפיצוץ היה מגיע ממילא בצורה כזו או אחרת, במקרה זה היה הוואטסצאפ .
כפרה, אתה בהכחשה! התנהגת כמו זבל ומזה אין לך איך להסתתר, וזה שאתה לא נמשך אליה לא מצדיק את זה. בדיוק כמו שאתה לא מסנן, אני רוצה להאמין, אנשים שאין מצב שתשכב איתם או שהיית נשוי להם.
"הקשר הזה הוא מלחמה פנימית של חוסר משיכה", הוא מדגיש ומודה שהוא לא מרגיש נוח לישון באותה מיטה. יעל שואלת אותו מי ביקש ממך? ואני שואלת אותו מה חשבת? שתקבל סקס ושם זה יגמר? בוא, זה לא הפורמט. לא נוח לך עם וואטסאפים חיזוריים, אתה מרגיש שקרן, אז למה נתת לזה להיגרר לשם? אי אפשר להאשים את דנית, שהיא זרמה עם מה שהראית, למרות שמהצד שלנו היה ברור שאתה לא שם, זה לא היה מדויק מספיק כדי שהיא תחסום את עצמה רגשית. עכשיו אני מקללת בלב, תנו לי כמה דקות.
יעל מציעה לו להגיד את האמת, יו, כמה פשוט וכמה מפחיד אותי לחשוב על זה. היא רוצה שהוא יגיע למצב שהוא נותן לדנית יותר אמת על המקום שלו בזוגיות. אומרת, לא מחכה שהוא יתאושש מההצעה הכלל לא פשוטה והנה היא קוראת לדנית. אני משתבללת כפי שמעולם לא הצלחתי בעבר.
אמיר מסביר לדנית, בקושי רב, שהוא לא כן איתה לגמרי (עצם זה שהוא אמר כנה כמה פעמים הייתה מביאה אותי לצאת מהקליניקה, אבל היי, אני לא שכבתי איתו אז אולי ניתן להבליג על זה). הוא ממשיך ואומר שנדרש ממנו יותר ויותר חוסר כנות כדי לתחזק את הקשר. אף מילה על המשיכה, יותר נכון על חוסר המשיכה ואני לא בטוחה שהיא מבינה אותו. דנית, לדעתו, מצפה לקצב אחר ממה שהוא יכול לתת: חיזור, חום, מחוות. אם הוא לא יעמוד בקצב הן יתפרקו, הוא חצי מאיים. רוצה לומר כל זה היה בשבילך... אויש תנוח אידיוט!
את בליעת הרוק שלה לשמע הנאום הקצר והקשה שלו שמעו עד חדר השינה. עצוב לה, ואני נקרעת, לא יודעת אם זאת אמפתיה מצידי, אולי זה מזכיר לי את עצמי במצבים של אי- הבנה, היא מודה שקשה לה לתת אמון ועכשיו שהוא הודה שלא היה איתה כן, זה עוד יותר שובר אותה והיא מספרת על אותו חבר שיום אחד היה הכי ביחד ולאבי דאבי ולמחרת נפרד ממנה.
היא מרגישה שהוא עובר איתה 42 יום כדי לסמן √ ולא כדי למצוא זוגיות, אולי, דנית, אבל אני לא בטוחה שזה אכן היה כך אם היה מוצא את שאהבה נפשו ואכן, הוא לא מסכים איתה ומחדד: "אני לא אני" ושוב, לא נאמרה האמת המרה על המשיכה, ובעייני זה קריטי.
תן את האמת כי ללכת סחור סחור ישאיר אתכם באותו מקום.
יעל מגיעה להצלה: "לא חייבים להיות כנים כל הזמן". הופה, עלית פה על משהו, מאמצת ואף משתמשת בך לאישור בכל פעם שיאשימו אותי בחוסר כנות. ולמרות שאני מתעקשת על כנות במקרה הזה, יעל משחררת את דנית מעול התחושה שהיא נכשלה כשהיא נותנת לה קרדיט על כך שקלטה את אמיר. היא קלטה אותו? אולי אני הבעיה? אני לא בטוחה, כי במקום להגיד לו, בעיניים, שהוא יצא הבנזונה המוכר היא מתנצלת על כך שהיא בוכה ושזה נופל עליו.
אחרי שבועיים ביחד, הם במקומות אחרים, שבועיים זה לא הרבה, אבל לא נראה שהגרף שלהם מסתלסל לכיוון הנכון, יעל, מצידה, מבקשת שלא יזייפו אלא ינסו. ומוסיפה "אל תשנו באותו חדר אבל תהיו אמיתיים!"
ואם יש מרחק תנו לו להיות שם נוכח, קיים, גם אם יש פערים בקשר, שימו את זה על השולחן. וואוהו, היא דיברה כל כך יפה, כל כך נכון, ושלחה אותם לעבור דירה.
הדברים האמיתיים לא נאמרו, אמיר, אל תשלה את עצמך, קנית קצת זמן בזכות יעל.
בדרך הביתה היא יותר מאופקת הוא יותר משתדל, אולי, זה לא יהיה קל, אבל זה עדיף, בבית מעיק כשהיא אורזת ואמיר מנצל, שוב, את ג`ינג`ר הטובה והסופגת ומוריד אותה. במושב האחורי של האוטו, בדרך למקום החדש והמשותף שלהם, נראה כי הם יושבים קילומטר אחד מהשני, זה לא מרגיש כמו דף חלק.
בבית הוא מחפש איפה לישון, כמה אלגנטית מצידך הדרך לבשר לה את זה, אמנם יעל נתנה לך אישור אבל היא לא צפתה את הייבוש הזה ואין מה לעשות, "אני אאלץ לקבל את ההחלטות שלו".
היא חושבת שמדובר בחתול שחור, ידעתי שהוא היה צריך להיות יותר מדויק איתה, עכשיו זה נראה סתם כמו מריבה שתיפתר.
לעצמו הוא מסביר ש"כך, אני כן עם עצמי ועדין שומר על היחסים שלא יתפוצצו". היא מודה מול המצלמה שהיא לא מקבלת את זה בטוב. אני מבינה אותך, אחותי, מילא לא להיכנס למיטה מהתחלה, אבל לצאת אחרי שבועיים, כן או לא כן, פאק זה ממש ממש קשה.
הוא מצידו רואה שהיא כבויה, נו, ברור, מה ציפית? אלא שבמקום שהם נמצאים בו כרגע אין הרבה מה לעשות, למרות הטעויות שעשה אי אפשר להאשים אותו בזה שהוא לא נמשך אליה. וכמו חורני הוא נרדם על הספה ללא מצעים, העיקר לא לגעת בה. הייתי מתה במקום במקומה.
עיתוי גרוע להכניס את עידו רוזנבלום אומר: "כנסו למאקו וספרו לנו על רגע...." ואני מסיימת: מביך ומשפיל שעברתם ואולי תזכו בפרס... אם המשיכה של אמיר לדנית לא תגיע זה באמת יהיה להעביר בסבל 42 יום.
הדר ודניס לעומתם, מתאהבים, זאת אומרת, היא הוציאה את המקל מהתחת שלה ויותר מאפשרת לעצמה להכיר אותו וזה עושה לה ממש טוב, היא פולנייה והסצנה על הבוקר מדגימה את זה בכל צורה אפשרית: "אל תשאיר דברים על הספה". בוקר טוב גם לך, פרח.
הוא מצליח לא להוריד לה מקרר על הראש, ורומז לה שבלי טבעת יעטו עליו מיטב הנשים בישראל. חמוד. אל תדאגו, היא ייבשה אותו.
חתונה ממבט ראשון דניס הדר והדר (צילום: קשת 12, צילום מסך) עכשיו משחק ניחושים ותוכחה. בחיאת, שחררי, מה את אמא שלו? "לא החבאתי לך אותה, שמתי לך את הטבעת איפה שאתה שם את כל החפצים שלך". הלכתי להקיא, מיד אשוב. אבל, חברים, מדובר ביום כיף בתהוותו, קניות של ריהוט לדירה, הדר, איך לא, מיד משתלטת והוא מאפשר לה, כזה רוסי, אופס, סליחה, ג`נטלמן שהרי הוא טחון והיא יכולה להתפזר, למה לא אחותי? תעופי.
והיא עפה, כל-כך עפה: "הוא צריך הכוונה, הוא חסר ביטחון". כן הדר? רצית להגיד עוד משהו?
לא, היא לא רוצה להגיד יותר כלום, אנחנו כבר נראה את זה במעשיה, אני תוהה עם עצמי תוך שהיא מורידה מהקיר את תמונות המרילין מונרו המדהימה שתלויה שם. סחטיין על הוויתור וסחטיין על הנשיקה הצרפתית. וכיף להם, וטוב להם, יו, איזה כיף לראות את זה...
הגר וניר מנקים במרץ את הדירה החדשה אליה עברו ולטעמי זו פעם ראשונה שיש להם נושא שיחה משותף: טינופת, על כל הטיות שם העצם הזה "מטונף פה, איך טינפו, כמה טינופת" וכיוב"צ.
כמה מפתיע היא שוב מחרחרת מריבה, על כלום. היא מלמדת אותו לשטוף, מתערבת לו, סוחטת את הסחבה כי הוא לא עושה את זה טוב, "אם אתה לא רוצה לשטוף, אל תשטוף, אני אעשה את זה לבד".
והוא מתפוצץ, וגם הפיצוץ שלו עדין:
"הגר די!"
"אתה לא תצעק עלי"
"אני אצעק עלייך".
וזה הספיק לה, היא שתקה.
ניר – קבל מדליה!
וואוהו, היא באמת בלתי נסבלת בסיטואציה הזאת, היא הגזימה. בדרך למשפחה שלה מתנגן לי שיר מדויק: "במורד הגרון מתחלקת מועקה. היא כואבת , מטופשת. מרגיזה את הסביבה...". אבטיפוס הצליחו לתאר את זה טוב ממני.
היא מכינה אותו מראש שיש חשש שהיא תבכה והוא אומר לה, כל-כך מתוק: "אז תבכי". למה צריך להתנצל גם על זה? הגרי. אבל למה שהיא תעריך תגובה כזו או אחרת שלו, מוטב להגיד: "מה הם חשבו לעצמם כשהם עשו את המאטץ` הזה" כמה מיותר להגיד משפט כזה שנייה לפני שפוגשים את ההורים. מול אמא היא לא בוכה, היא מאופקת אבל מסבירה: "קיבלתי את התהליך שרציתי לפנים".
אוכלים בשר ונהנים, היא לא יכולה לתת לזה לעבור חלק ומציינת בפני כולם שהוא כל הזמן מסדר אחריה, ואוסף את הכוסות שהיא משאירה בכל מקום.
אחיה מחליק את זה ובהמשך אפילו מודה לו על כך, חבל שהוא לא יוצא עם אחיה הפרשן החדש: "אני חושב שהוא בעניין, רואים את המבטים שלו, הוא מחפש את המבטים שלה אבל היא מפספסת". כל-כך צודק אח שלי.
הוא השתלב יפה מאוד במשפחה, והוא קנה אותה עם האחייניות שלה, ופתאום היא קלטה שיש בו משהו חמוד, רק חמוד, סוף-סוף משפט חיובי שבפרומו השתמע כמו התאהבות. "הוא חמוד".
למחרת, או מתישהו, הם בדרך להורים שלו, שעתיים נסיעה באוטו ביחד, וואוהו, אבל השיחה לא קשה הפעם, הם מדברים על אתמול, בבית של הוריה, וזה נעים, הוא משקף לה שמה שהיה שם עשה להם טוב וכולנו רואים את זה ומקווים שהיא לא תתהפך פתאום ותנבח עליו, יש מצב שבהפקה מכוונים ככה שנחשוב שהיא מגעילה ואז תגיע ההתאהבות.
אמא שלו מתיישבת לידה, "בית מהמם!!!" הגר מתעלפת. הם מפתים אותה באלכוהול כבד, היא נבוכה, אבל הם חמודים, אמא שלו חסרת טאקט אבל חיננית: "הייתי בהרצאה על סקס בימי הביניים", מכל ההרצאות שהיית בהן זאת, זאת הכי חשובה לך לספר עליה?
אמא שלו קצת אונסת אותה, יש בה משהו כפייתי אבל אולי זו המבוכה של הסיטואציה, של המצלמה, היא ממש מכריחה את הגר להגיד על ניר משהו חיובי ומאיצה בה: "נו, גידלתי אותו טוב את אומרת???" וואוהו, מבהיל קצת.
האוכל נראה טוב, בריא כזה, אמרה הצמחונית שהזדעזעה מהאסאדו אתמול. אבל הופה, הגר בודקת, דימוי עצמי נמוך, אוי יוי יוי: "קיבלת מה שרצית?" והוא, חמוד שכזה, תמיד עונה נכון: "קיבלתי יותר".
האבא שותק, וכך גם ניר, שתקן. רואים מאיפה זה בא לו. רגע, הלם, האבא מדבר. גם הוא אוהב את הגר, אפשר שלא? היא כבר הרימה להנחתה בעבר: "נו, שווה לצאת עם רופאה?" את סטאג`רית, חכי, נראה בהמשך.
אמא ניר לוקחת אותם לסטודיו שלה ואני כבר מתרגשת מכל מה שהיא עשתה ומה זה? גם ניר מוכשר שכזה . הגר נדהמת, יש מצב שהיא מתאהבת פתאום?
הם מתחבקים לשלום מההורים ואני במתח מה יהיה באוטו, מתה! אולי סקס במושב האחורי תוך כדי נסיעה? פליז פליז. עצירה בטבע, לראשונה סלפי משותף, OMG היא נוגעת לו בגב, לאן זה יגיע? לאן? לכלום. הוא חייב להוריד עם הסבר דמוגרפי סביבתי, שמור את זה לילדים ניר.
שוב רימו אותי בפרומו. יצמחו לי שערות על היד לפני שהם יגעו אחד בשני. הרגתם.
בגרסת הפרק השני נראה שבין דובי ואריק אין כלום ושום דבר, שני זרים שצועדים ונהנים מהשמש, לאריק יש יומהולדת בסוף השבוע והוא מזמין אותה. או.קיי, זה לא מובן מאליו?!
הרעב ניכר והם נדרשים לנשנש משהו, עדין שני זרים, נפגשו לענייני עבודה, או שיחה על הילדים, אבל בניהם – כלום! גם השיח, מאולץ, היא שואלת אותו מה זה זוגיות בעיניו והוא משיב: "מגע וריח", היא לעומתו הלכה על פנימי : "אמון וכנות". אבל הלכת רחוק, דובי, הוא בכלל לא רוצה לשבת שם, איתך. עדיף לאכול וללכת, והוייבים האלה ממשיכים גם בבית.
היא מנסה, בחיי שהיא מנסה, אבל מגזימה: "תבחר ספר בישול, תפתח בעמוד כלשהו, ותגיד לי מה הפיתה", זה המתכון שהוא פתח, "אומרת עליך?" נו, בחייאת, מה אתם בצופים??? אם היו שואלים אותי מה הפיתה אומרת עלי, לא הייתי יודעת לענות לה, מלחיץ. מה פיתה אומרת עלי? פחמימות, פחמימות, ועוד פחמימות, אם אפשר קמח לבן וריקני.
חתונה ממבט ראשון אריק דובי (צילום: קשת 12, צילום מסך) היא פתחה מתכון לשקשוקה ומתחברת לזה בדיוק מוחלט אבל הוא במקום אחר לגמרי, חצי עין בטלוויזיה והעין השנייה תוהה: "מי זאת בסלון שלי"? הוא אומר מול המצלמה שהוא יודע שהיא לא נמשכת אליו. נכון. למה אתה נמשך אליה? ואכן, זה הדדי, כפי שהיא מודה.
ספר הבישול לא עבד, אין בעיה, נשלוף קלף אחר: קלפים. אוי נו, דובי! זה לא הבנאדם לקלפי רגשות. היא נעלבת מחוסר שיתוף הפעולה שלו, הפעם הוא צודק, זה לא מתאים והולכת לישון. גם אני אצטרף אליה.
