היי קולגן, טוב שבאת!

קולגן עורי (Dermal Collagen), הוא חלבון מבני ואחד מהגורמים המשפיעים ביותר על רקמות החיבור, העצמות והעור, בהיותו מהווה בין 25 ל־35 אחוזים מכלל החלבונים בגוף.

בעוד שהאפידרמיס (השכבה העליונה של העור) מכיל בעיקר שכבות צפופות של תאים בעלי יכולת התחדשות מהירה, שהרי שכבת הדרמיס (האמצעית) התופסת את רוב נפח העור, עשויה בעיקר מקולגן, שהם למעשה אותם סיבים חלבוניים קשיחים בעלי מבנה של חבלים דקיקים. אלו נמצאים מסביב לכלי הדם וקצות עצבים הכוללים את בלוטות הזיעה, בלוטות החלב ושורשי השיער ומכן גם מקור שמו מהמילה היוונית, kólla, שפירושה דבק.

בתוך סבך הקולגן, העצבים וכלי הדם אפשר למצוא גם תאים שנקראים פיברובלסטים, שתפקידם לייצר את הקולגן ולתחזק את מבנה הרקמה ובכך להוביל למראה עור זוהר, לשיער בוהק, לציפורניים חזקות ואפילו למערכת עיכול בריאה.

הפיברובלסטים אחראים גם על הפרשת האלסטין, שיחד עם הקולגן וחלבונים אחרים המכונים גליקופרוטאינים, מהווים חלק מהמטריצה החוץ-תאית. אלה הם למעשה קבוצה מורכבת של פוליסכרידים (רב-סוכריים) שבונים את העור עצמו, ומעניקים לו את התכונות הפיזיות שלו, כמו טונוס, גמישות, אלסטיות ומיצוק.

במהלך ההזדקנות הכרונולוגית, ובשל פעילותו של אנזים בעור שנקרא קולגאנז (MMPs) סיבי הקולגן האחראים לחוזקו של העור, עוברים שינויים ביוכימיים הפוגעים בתפקודם וקשרי הקולגן נשברים - וכך אנו נהנים פחות מיתרונותיו.

המטרה: להגן על הקולגן

"הקולגן הוא חלבון הנותן תמיכה לרקמות כמו עור ועצמות", אומרת ד"ר מרינה לנדאו - רופאת עור בכירה. "הקולגן מהווה 70% ממשקלו היבש של העור. כשכמותו יורדת בעקבות הזדקנות או נזקי השמש, העור נעשה דק ומקומט. הגוף שלנו מייצר ומפרק קולגן כל הזמן, אבל עם הגיל קצב תהליכי הפירוק עולה על קצב תהליכי הייצור, וכמות הקולגן הולכת ומידלדלת".

הידלדלות הקולגן עשויה לקבל תאוצה גם כתוצאה מחשיפה לשמש, וזאת משום שקרני ה-UV פוגעות ביכולת הפיברובלסט לייצרו ולכן האזורים החשופים יותר בגוף כגון הידיים, הפנים והצוואר ניזוקים יותר.

גם זיהום סביבתי, עישון ותזונה מעוררים וממריצים את האנזימים המפרקים את הקולגן. הרדיקלים החופשיים הקשורים בגורמים אלה ותהליך הגליקציה (תהליך ביולוגי בו מולקולות סוכר קושרות עצמן לקולגן) יכולים להמיט הרס, ולגרום לסיבי הקולגן הקיימים להתקשות ולהידבק זה לזה, וככל שגדלה כמות הקולגן המפורק, קצב ייצור הקולגן החדש מידרדר, הקשרים בין הפיברובלסט לקולגן נחלשים והעור, נטול התמיכה, מתחיל להתקמט.

דרכי הפעולה: טיפול מנע חיוני

טובי המוחות מאמינים שלא חייבים לקבל את הגזרה הביולוגית. לשיטתם יש בהחלט מה לעשות וכיצד לטפל בדלדולו המתמשך של הקולגן, זאת כמובן במטרה להשיב לעור את הנפח והעוצמה שאבדו.

על מנת לעשות כן, חשוב להעיר בגוף את מערכת הייצור של הקולגן בכדי שזו תשוב לייצר קולגן בקצב מהיר וגבוה יותר.


"בזכות ממצאים באפגנטיקה (תחום בביולוגיה העוסק בשינויים תורשתיים), אנו יכולים להתערב בתהליך ההזדקנות של העור", אומרת ויקי רווח - מנהלת ההדרכה ב-JUVENA. "היום ניתן לשנות מידע אפיגנטי כדי לעורר את הגן האחראי לייצור קולגן ולהזכיר לו מה תפקידו".

"על מנת לעודד ייצור קולגן חדש בדרמיס ואף בשכבת השומן שמתחתיו, צריך לגרום לטראומה שתתחיל בתהליכי פירוק רקמות", מבהיר פרופ` אייל גור - מנהל מחלקת כירורגיה פלסטית באיכילוב. "שברי רקמה אלה יביאו לתגובה דלקתית - אינפלמטורית, אשר תגרום לתהליכים של שחרור חלבונים שמשמשים כסיגנל - אות לתאי הדם הלבנים להגיע למקום ויחד איתם להגעת פיברובלסטים שהם תאים אשר מייצרים קולגן. טראומה זו לתת עור ולעור העמוק, יכולה להיגרם על ידי מכשור וטכנולוגיות שונים: שימוש במכשירי לייזר או אנרגית אור, טכנולוגיות שיוצרות חום תת עורי כמו אולטראסאונד ממוקד, גלי רדיו, דיקור מחטים ושימוש בחומרי הזרקה למיניהם".

ואכן במאמר, שהתפרסם ב-The Archives of Dermatology, צוין כי 3 טיפולים כבר התבררו כיעילים מדעית בכל הנוגע לחידוש קולגן: שימוש מקומי ברטינול; טיפול "ריסרפסניג" באמצעות לייזר פחמן דו-חמצני; והזרקה של חומצה היאלורונית, שלוכדת את הלחות שנוצרת באופן טבעי בעור. שלושת הטיפולים מתבססים על אותו מנגנון - האינטראקציה של תאי עור, שנקראים פיברובלסט, עם הקולגן שהם מייצרים.

השימוש ברטינול (צורה של ויטמין A), היה למעשה הראשון שהוכח כיעיל בייצור קולגן. כיום, תכשירים שונים מכילים רטינול (הרטינואיד החזק ביותר שניתן להשיג ללא מרשם), אם כי לא בכולם מפורטת מידת הריכוז של החומר הפעיל. יצוין כי כמות שבין 0.2% ל-0.6% בכוחה להשפיע ויודגש כי השימוש ברטינול גורם לעור להיות פגיע ביותר לקרינת השמש, ומשום שהשמש ממילא תורמת לפירוק הקולגן - הגנת העור הכרחית.

שימוש בלייזר פחמן דו-חמצני, הוא כלי יעיל נוסף משום שהלייזר מסיר שכבות עור דקות מבלי להזיק לרקמה מסביב וכשהפצע מחלים, קולגן חדש מיוצר. טיפול שכזה פועל על ידי המרצת רמות גבוהות של אנזימים מפרקי תשתית (Matrix Metalloproteinase - MMP), המפרקים את הקולגן הפגום. הטיפול היעיל השלישי הוא הזרקה של היאלורונית אל העור שמתחת לקמטים. חומצה זו משמרת ומייצרת לחות בעור, הדומה לחומר שהעור מייצר בעצמו. כשהחומר המוזרק מותח את העור, הפיברובלסט מגיב בייצור יותר קלוגן ופחות MMP.

הקרם דה לה קרם


"הקולגן בצורתו הטבעית תורם לשמירה על לחות בעור בתנאי שסביבת הלחות היא גבוהה", מסבירה ד"ר ג`ני שטיימן מנהלת ההדרכה במאג`ירי ומבארת: "ברגע שסביבת הלחות מתייבשת (מיזוג, טיסה ועוד) הוא יעשה בדיוק את הפעולה ההפוכה ויוביל למצב של עור מיובש ואפילו מגורה. לכן, אם רוצים להשפיע על הקולגן, בראש ובראשונה יש לשפר את איכותו ורק לאחר מכן לדאוג להעצמת נוכחותו.

ייצור ושיפור הקולגן בעור נעשה בעזרת פפטיד בשם "דקורין". הקוסמטיקה מצידה מציעה פפטיד סינתטי בשם "דקורנילין" המדמה את פעילותו של זה הראשון. ה"דקורנילין" יבדוק האם הקולגן הקיים בעור תקין ואיכותי באופן ש`מצדיק` את נוכחותו בו ובמידה ולא, הוא יגרום לקולגן הפגום להתפרק ולפנות את מקומו תוך איתות לעור לפעול לייצור קולגן חדש, צעיר ופעיל בהרבה.


גם ננסי ירחי - מנהלת הקשרים הרפואיים - בוישי, סבורה שהקולגן עצמו אינו צריך להיכלל בפורמולה לטיפוח העור בכדי להשפיע לטובה על הקולגן שבעור. לדבריה קיימים מרכיבים ידועים אחרים הנספגים בקלות ומסייעים לטפל בסימני ההזדקנות שנגרמים עקב איבוד הקולגן בעור. "אחד המרכיבים העוצמתיים ביותר הוא פפטידים – המילה החמה ביותר בעולם האנטי אייג`ינג".

הפפטידים הם רצף של חומצות אמינו, אבני הבניין של החלבונים, והם מהווים מרכיב חשוב של כל התאים בגופנו. בתחום הקוסמטיקה נעשה שימוש בפפטידים ביומימטיים (ביומימטיקה = חיקוי של הפעילות הביולוגית הטבעית בגוף) – פפטידים קצרים, המכילים 3-6 חומצות אמינו, המחקים למעשה, את הפעילות הביולוגית הטבעית שממלאים פפטידים גדולים יותר, המיוצרים בעור.

מבין הפפטידים הבולטים בענף ניתן למנות את פפטיד הנחושת המעודד את סינתזת הקולגן, את הטרפפטיד 7 הפועל להגנה על הקולגן מפני גליקוליזציה ולשיפור המיקרוסרקולציה, את הקספפטיד 10 התורם לשיפור החיבור בין שכבת הדרמיס לשכבת האפידרמיס וביצירת מבנים חלבוניים חיוניים בעור, הפלמיטואיל פנטה פפטיד 4 – המאיץ את פעילות התאים הפיברובלסטים ואת ייצור הקולגן והטריפפטיד 10 (ציטרולין) – המחקה את פעילותו של הדקורין.

מנגד טוען פרופסור רוני וולף – מבכירי רופאי העור בארץ, כי גם כאשר מדובר בחומרים שפעילותם המיטיבה הוכחה מעל לכל ספק – הימצאותם בתכשירים קוסמטים אינה מבטיחה שמצבם פעיל, ואפילו לא כשהם חודרים למקום שבו הם אמורים לפעול. "תכשירים רבים מתהדרים בכך שהם מכילים קולגן. משקלו המולקולארי של הקולגן נע בין 15,000 ל-50,000, בעוד ששכבת האפידרמיס יכולה להעביר חומרים שמשקלם המולקולארי מגיע רק עד 5,000 – כך שהסיכוי של הקולגן, הנמרח על העור, לעבור מבעד לשכבה הקרנית ולהגיע לשכבת הקולגן של הדרמיס, שם אמור לפעול – זהה לסיכוי של כדורסל לעבור דרך פתחי הגדר המקיפה את המגרש".

אבקת פלא – האומנם?

ומה לגבי כמוסות קולגן?



ומה אומרים הרופאים?

"הרעיון עצמו של כל טרנד הקולגן בבליעה, בכדור או באבקה די קוסם ונשמע אטרקטיבי", כך ד"ר סיון מרסר, מומחית לרפואת עור, "בנוסף, גם המחקרים בינתיים די מבטיחים שכן – כל עוד מבנה מולקולת הקולגן הוקטנה וחודרת לעור, הצפי הוא שתשפר את מרקם העור ואז אכן תהיה הצלחה מסויימת. אך במבחן המציאות יש לבדוק את יעילות הדבר, האם אותו קולגן שנבלע אכן נספג היכן שאמור להיספג והאם מלכתחילה כמות המולקולות הספיקה כדי להביא לידי שינוי בעור ובאיכותו, על כן דרוש זמן רב יותר של קיום הפטנט כדי לבסס תוצאות כהוכחות".

גם ד"ר נועם חי - מנתח פלסטי וחבר האיגוד הישראלי לכירורגיה פלסטית ואסתטית מציין כי לאחרונה פורסמו מחקרים המציגים השפעה כלשהי על הגברת יכולת הגוף לייצר בעצמו קולגן. "חשוב להבין, הקולגן ששותים או בולעים לא מגיע ישירות לקמטים ספציפיים אלא מהווה גורם מעודד ביכולת הטבעית של הגוף לייצר קולגן בעצמו. כמובן שללא אורח חיים בריא ותזונה מגוונת, ובעיקר הימנעות מעישון ומחשיפה לשמש, שמזיקים מאד לעור ומגבירים את פירוק הקולגן, ההשפעה של תוספי המזון הללו תהיה מזערית, לכן מי שהחליט ליטול קולגן, על מנת שלא יבזבז את כספו לשווא מומלץ לו לשלבו במסגרת כוללת ורחבה של אורח חיים בריא כמיטב ההמלצות של הרפואה המודרנית".

ד"ר רייצ`ל נזריאן מהאקדמיה האמריקאית לדרמטולוגיה (FAAD), מציינת כי "הקולגן המלאכותי אינו מזיק ולתוספי מזון או אבקות שמכילות אותו אין יתרון משמעותי על פני כל אבקת חלבון אחרת".

ויש כמובן גם מי שסקפטי הרבה יותר. "לכל אלה שחושבים שאפשר להעשיר את כמות הקולגן בגוף על ידי בליעתו בכל צורה שהיא, כולל באבקה, נכונה הפתעה", אומרת ד"ר לנדאו "כדי להיספג במערכת העיכול הקולגן עובר פירוק למולקולות קטנות יותר. לאחר ספיגתו הגוף מתייחס למולקולות אלה כחומרי בנייה והוא ישתמש בהם לצרכים שונים, למשל לספק צרכים אנרגטיים או להרכיב מולקולות אחרות שאינן בהכרח קולגן. במילים פשוטות, זה כמו לאכול כל חלבון אחר. מדובר בטרנד אופנתי שאין מאחוריו שום היגיון או בסיס מדעי".