פרק 11 חתונה ממבט ראשון: קח אותי דני

 צילום: מתוך: חתונה ממבט ראשון 3, שידורי קשת

 

איך אני אוהבת לפתוח עם דני, כן, אני מודה, אני מכורה ל-ר` המתגלגלת, וזה עוד הרבה לפני שזו הגיעה לגיא פינס.

אז נפתח על הספה עם מאור, החצי השני של מור ומאור, הנשוי הכי טרי שלנו, הוא יושב שם בקליניקה מול דני, משתף כמה היה לו קשה בירח הדבש, ואני מצליחה להזדהות. הוא באמת הגיע פתוח, כמו שהוא אומר ולכן כל-כך קשה לו.

והיא, לדעתי הגיבה כמו ילדה קטנה שלא קיבלה את הצעצוע שהיא דמיינה. "הפנטזיה", מסביר לה דני, בהמשך, "הופכת למציאות". היא רוצה מוביל ולא מובל, ודני, שוב דני שלנו, משקף לה שהיא בכלל לא נמצאת שם עם מאור. ומזכיר לה שהיא התחננה לזוגיות והבטיחה לתת צ`אנס, ותכלס הוא אומר לה: "את חרטטנית! חשבת שתקבלי נסיך, קיבלת בן אדם וזה לא בא לך טוב".

 

אז רגע לפני שמי שקורא אותי מבטיח לכל המשפחה שלי דברים "טובים", אני כל-כך מבינה את האכזבה שלה, שלה ושל רוב הזוגות, בעיקר הבנות בעונה הזאת. כי אם באתרי היכרויות באינטרנט, כשפוגשים בחור, ומדברים איתו קצת ורואים תמונות ועדין זה לא תואם מציאות, אז קל וחומר מישהו זר לחלוטין שפשוט עונה לרשימת המכולת שלך, כפי שהפסיכולוגים מבינים אותה, רשימה שאפילו את לא בטוחה שהיא הרשימה הנכונה והמדויקת.

עם זאת, בריאלטי כמו בריאליטי יש התחייבות לפחות לתת הזדמנות ואת זה אני לא מקבלת ממנה, לא ממנה ולא מהגר שעוד נגיע אליה בהמשך.

דני מאשים את מור שהיא בקונטרול, אני חושבת שכולנו ראינו את זה כבר בארגון החתונה ובאיזשהו מקום מציע לה: "אם את רוצה מוביל תשחררי, תני לו". היא מקשיבה ומבטיחה שהיא רוצה לעשות תהליך ואני אתן לה הזדמנות. במקביל גם דני מקשיב לה וכך נותן הוראה למאור להיות "גבר" מולה, "בוס". לא יודעת למה אני ישר רואה שוטים באוויר, משני הסוגים, זה עם האלכוהול וזה עשוי עור, יהיה מעניין.

 

מאור. צילום: מתוך: חתונה ממבט ראשון 3, שידורי קשת

וכמו שחשבתי וכבר ראינו בעבר, נראה, אולי מיקום הדירה שלו יטרוף את הקלפים ואכן, למאור יש פינה בלב תל אביב שהיא, כנראה, לא הייתה יכולה להרשות לעצמה: "דירת קטלוג". היא מתפעלת ומיד מורידה לריהוט ולגודל, ת`אמת, עכשיו הוא עושה לך את זה יותר?

אבל ציניות בצד, בהמשך הפרק אנחנו זוכים לווידוי כן ומרגש שבסופו, אני מקווה, תהייה מבחינתה השתדלות אמיתית לזוגיות הזו, הוא מצידו מרגיש את ההתקרבות הזאת, אבל אני עדין חוששת שזה לא ישרוד....

 

רוני, נעם. צילום: מתוך: חתונה ממבט ראשון 3, שידורי קשת

רוני ונעם ממש מתחילים להתאהב, ואני איתם, אני רוצה למחוק את ירח הדבש שלהם, ירח הלימון, יותר נכון, שבו רוני קטלה כל דבר לאורך המטר וחצי שניצב מולה ופתאום היא נותנת הזדמנות. אני אוהבת את זה, אני אוהבת אותם, כבר אמרתי?!

זה היום ה–16 והיא מעירה אותו בלימון לפרצוף, לכל הדעות דורש נקמה, אבל כל-כך מתוק בתחילת הזוגיות: "מה?" היא מיתממת, "רציתי שנשתה קפה ביחד." כזאת מאמי!!! וכפי שחששתי, הנקמה לא מאחרת לבוא, אם כי, מתפספסת אבל היה שם פוטנציאל, כשבבוקר למחרת הוא חיכה לה עם כוס מלאה בקרח.

 

היא עושה לו מקושקשת עם לימון וסמיילי, ומציעה לו עוגייה, מפנקת אבל נזהרת, לא מתמסרת עד הסוף, היא עוד לא אפתה לו... וזה באמת מעורר אותי, מכל הבחינות, בעיקר המחשבה שהייתי שמחה להיות עכשיו לימון תלוי על עץ ולא כלואה בבית. איזה כיף לראות את המשחק המקדים שלהם, ארוך ארוך אבל בדוק יהיה פאנץ` שווה במיוחד בסוף.

 

הדר ודניס כבר זוג של ממש, יודעים עליות ומורדות אבל בסה"כ העקומה שלהם, איך לומר, יציבה. היא כבר עושה לו טיזרים: "אקס שלי שלח לי הודעה" והוא לא מתרגש, הוא כבר מרגיש שכבש אותה. הם בדרך להפתעה שהוא מתכנן לה: "מה נראה לך, אני אעשה משהו שאת אוהבת? אני כזה מרצה"? כן, אתה מרצה, אבל נחליק לך את זה.

אוכל ואלכוהול זה בהחלט win win והם בסדנה איטלקית, וואוהו, הייתי מתחתנת איתו אם זו הייתה אני, אופס, היא כבר נשואה לו בעצם... אבל היא לא כל-כך אוהבת אותו בחברת אנשים כי הוא מתחיל לעשות שואו, והיא לא אוהבת שואו. אני תוהה איפה זה יושב על הילדה שבה, כי בד"כ כשלא מעריכים תכונה בולטת אצל אחר משמעותי זה נובע הרבה פעמים ממשהו שאני לא אוהבת אצלי וכשהיא רואה את זה אצל דניס ככה זה מדליק אותה, בקטע רע...

אבל היא ממש קשה ולא עוזרת לו למרות שזה הוא, זו המהות שלו, השואו הזה, הלהיות נעים ונחמד ומרצה, מצד שני, בעודי מתחילה להספיד אותם היא מלטפת אותו ברוך ואני נרגעת.

 

הדר, דניס. צילום: מתוך: חתונה ממבט ראשון 3, שידורי קשת

אבל בבית, אחרי הסדנה אין כל-כך אינטימיות, היא מרוחקת, מכונסת בפלאפון שלה, לי נראה שהיא פשוט עייפה והיא צריכה קצת שקט, קצת לבד, אבל לדניס קשה לקבל את זה, והוא מציק, הוא דורש, אולי בצדק, אולי מגיע לו, אני לא בטוחה, מה שבטוח הוא שהפעם היא מסבירה ולא נעלמת ונאלמת. אני אוהבת את השיח הזה שלהם, גם אם הם הולכים בסופו של יום לישון כפיות הפוכות.

דנית ואמיר לעומת כל ההתפתחויות החיוביות, יחסית, של הזוגות האחרים, ממש לא נמצאים על אותו תדר, הם צועדים להם שתוקים, הוא נרגן והיא משתדלת והלב שלי יוצא אליה וגם אליו. כל דבר מעצבן אותו, אפילו השמש, הקיץ, החום, הו לא, רק שג`ינג`ר לא תעצבן אותו גם...

אז תשמעי דנית, את מסיקה שכשחם לאמיר הוא קצת לא נעים, אבל למען האמת, זה לא החום, הוא היה מגיב כך גם בחורף, באביב, מה שתרצי, הוא מגיב כך כשהוא תקוע בנישואים לא מוצלחים, בעיניו, וחבל שהוא לא מנסה באמת, כי את מהממת...

מצד שני דנית, קחי את עצמך בידיים! די להתנצל!

"ביאסת אותך?", "אכזבתי אותך?", "אתה שונא קיץ?","אתה רוצה חורף?" וואוהו, זה נראה שהיא רוצה להיות הכי אמיתית וכנה אבל זה יוצא מעיק, בטח ובטח שהוא לא שם, הוא לא נמשך ולא יעזור כלום, ואני לא מקבלת את זה שהיא לא קולטת אותו, הוא שקוף, מאוד.

מצד שני, ח"ח ענק לאמיר, הוא מתנהג הכי יפה שאפשר, לאור הנסיבות - המחויבות שלו שהרי אם הוא לא היה כבול להפקה זה היה נגמר, וכיוון שהוא כבר שם לפחות הוא מתנהג כמו בן אדם וחייבים להעריך את זה.

הגר וניר, עוד זוג במצוקה, נמצאים בקווים מקבילים, וזה חבל, כי ידוע שאלה לעולם לא יפגשו, וזה כל מה שאני זוכרת משיעורי הנדסה, לימים קראנו לזה גאומטריה אבל את הידע שלי זה לא העשיר.

 

הגר, ניר. צילום: מתוך: חתונה ממבט ראשון 3, שידורי קשת

הוא ממשיך לפנק גם כשהיא אומרת: חלאס!, הפעם מגיע עם עוגיות וארוחת פיקניק מאולתרת ליד ביה"ח, היא מצידה מאוד משתדלת ומובילה אותו בבית חולים משמע היה זה הגרנד טור. כאן אני מקבלת חולים, כאן אני ישנה, מרתק. והוא, החמוד, התגעגע אליה, ורצה לראות אותה, איזה יופי לו, חבל שהיא לא התגעגעה אליו ומילא שלא התגעגעה גם לא מעריכה את הגעגוע שלו: "תהנה מהלבד שלך!".

בפיקניק המביך שלהם רואים עד כמה הם מרוחקים, כאמור, שני קווים שלעולם לא יפגשו, הוא מנסה סמול טוק והיא ניצלת מזה בזכות שיחת טלפון. היא קרה אליו, מאוד והוא קולט את הקור ומנסה לשחרר, ממש עושה לי רצון לחבק אותו מרחמים.

תכלס, מה שאני רואה, זה ניסיון של גבר לחזר אחרי אישה למרות שהיא כבר בכיס שלו, אבל זה יותר מזה. אבל אני אתן ליעל, בקליניקה, להסביר את זה יותר טוב ממני, ואכן, היא נוזפת בו "תהייה יותר שקוף ופחות קליל". היא ממש מבקשת ממנו להפסיק עם המסיכה המושלמת הזאת, שהרי לא הכול מושלם וקל בנישואים על עיוור, וזה בסדר להודות בזה.

 

הגר. צילום: מתוך: חתונה ממבט ראשון 3, שידורי קשת

אבל ניר מסתיר וכאן, הוא מתעקש שזה האופי שלו. "כזה אני, חיובי, זורם" והגר, אני מבינה אותה כשהיא אומרת, בדרכה הפוגענית, שכשהיא עוברת את אחד הדברים הכי גדולים ומטלטלים בחיים שלה, היא לא רוצה מישהו זורם, היא צריכה מישהו נוכח, כנראה שגם אני לא הייתי סובלת את זה, למען האמת. התובנה שלו מהשיחה עם יעל לנסות להיות יותר שלילי, אאמממ גם זו שיטה.

מתברר שהגר יכולה להיות חמד של בחורה מול אנשים זרים, כל הסבלנות שאין לה כלפיו יש לה בשפע מול זרים, ואפילו בסופר היא מתנהגת בצורה מאוד דוחה כלפיו, ממש בא לי לנער אותה ולהגיד לה תני צ`אנס! מצד שני אני מכירה אותי, ואני, בדיוק כמוה, כשאין לי סבלנות - אין לי סבלנות ואף מצלמה של ריאליטי לא תשנה את זה.

השיח באוטו, שהתחיל רך, מבין, מקבל ומכיל מצידו של ניר הפך, לאור היחס המכפיר של הגר, להתקפה, לא התקפה כזו הלקוחה מסרט אימה, אבל זה בהחלט חדש לנו בגזרת היכולות של ניר וההתקפה יצאה לו מכל הלב, מתובלת במעט רוע : "כמה זמן את ככה?", אוי ואבוי Mistake, big mistake, היא מתפוצצת, אם היא הייתה עצבנית גם קודם, עכשיו זה רק עולה שלב והיא מתעקשת שהיא "כזאת", אבל לא מוכנה לקבל שהוא כזה, לא הוגן אלא שהיא כל-כך כועסת שלא משנה מה הוא יגיד בשלב הזה, היא תדחה אותו.

 

היא אומרת ליעל, בשיברון לב, שניר נבהל ממנה. מה את אומרת? באמת? טוב, אולי את מפחידה, כשהיא נוזפת בו אני מתכווצת על הכורסה, אני נזרקת לבית ספר יסודי כשהמורה כעסה עלי כי לא הקשבתי, כי דיברתי, כי לא משנה מה, זה היה יוצא לה כזה כעוס, נוזף, מפחיד.

אני אסביר לכם את מה שאני רואה: הייתה לה ציפייה, להגר, היא קיבלה בדיוק את רשימת המכולת שהיא ביקשה, אבל היא לא אוהבת את המוצר שהגיע בעקבות הרשימה, וכל זה יוצא לה רע, ממש רע, היא לא באמת מתאמצת, היא עסוקה בלבדוק מה לא בסדר אצלו, אבל עושה את זה תוך שהיא מרוכזת בעצמה. היא מצפה שהוא יאהב אותה כמו שהיא אבל לא מקבלת אותו כמו שהוא, הבכי אמור לגרום לי לאמפתיה אבל זה לא חודר אלי, אולי כי בשלב זה אני מאשימה אותה בכך שהזוגיות הזו, שיש בה הרבה פוטנציאל, על פניו, לא מתרוממת.

גם יעל מסכימה איתי ומסבירה לה שהיא רואה רק את עצמה ואת עצמה בלבד. "את לא מנסה להכיר אותו, את בלחץ" וזה נכון, מדובר על אישה מבוגרת, יחסית, שמרגישה שזו התחנה האחרונה שלה והיא לא אוהבת את האוטובוס שהגיע.

היא לא תודה בזה אבל זה כתוב לה על המצח, היא כל-כך מפחדת להיפגע וזה לא קשור אליו, זה קשור אליה, היא לא סומכת על גברים, זה יכול היה להיות כל גבר אחר, במקרה היא נפלה על ניר, ועכשיו זמן להאשים את יעל שהביאה לה דמות כמו אבא שלה וזה מכעיס אותה שכך, אבל על יעל היא לא יכולה לצעוק, זה שק חבטות שמותר רק להביט בו, אולי לקלל בלב וזה יוצא לה אחרת, עדין, כמו שהייתי רוצה לראות אצלה מול ניר.

אני מפנטזת שהגלגל יתהפך, שהאסימון ירד לה, שהזום יפתח לו, אם תרצו, שהיא באמת תרצה ותנסה ואז יהיו פיצוצים.

יאללה, אני פורשת לישון בציפייה.