צילום: בריל בהרליה
המחזה " תחושת בטן" שעלה בתיאטרון הקאמרי בימים אלה, הוא מחזה חשוב, כתוב נפלא, ומשוחק מצוין ובאופן מרגש על ידי כל השחקנים.
על הבמה, בתפאורה מינימלית, ששה שחקנים, אודיה קורן מצליחה להעביר בכל רגע נתון קשת של רגשות, מוטי כץ כבעלה, עושה תפקיד מצוין כך גם בני הזוג ההומואים אלעד אטרקצ`י ואבישי מרידור, שמצלחים להעביר תפקיד מכובד ומאופק: הם מגלמים בני הזוג המבקשים מהוריהם כסף על מנת לצאת לדרך בתהליך פונדקאות בחו"ל. לשמחתי, הבמאי, ניר ארז, לא הפיל אותם לבור הידוע של גינונים "הומואיים" הכוללים תנועות יד לכל הצדדים בצד דיבור מאנפף שלצערי מוכר כל כך כמעט בכל מחזה שנוגע במגזר הלה"טבי.
צילום: רדי רובינשטיין איה גרניט-שבא מצחיקה בטירוף, בתפקיד ציפי, חברתה הטובה של אודיה, מורן ארביב- גנט, כרופאה, מצליחה אף היא להצחיק את הקהל מבלי להתאמץ מדי. עוד ראויים לציון שמחה ברבירו כבעלה של החברה, ודנה מיינרט כבתה של אודיה, במיוחד בקטע של פרץ רגשות מצמרר לקראת סוף המחזה.
אז מה מתרחש שם על הבמה? מקדימה, כורסאות אדומות עליהן יושבים, ואותן מזיזים בהתאם לאירועים. מאחור- מסך שקוף, שמאחוריו מתרחשות בדיקות אולטרא סאונד ועולים לבטים הקשורים באירועים. זאת באמצעות וידאו ארט מרגש שעיצב נדב ברנע. התפאורה, שעיצב זוהר שואף, בהיותה כל כך מינימלית, מצליחה להעניק למתרחש על הבמה אפקט מועצם יותר. ההערה היחידה שיש לי היא דווקא למעצב התלבושות, אורן דר, בתחינה להחליף את השמלה שלובשת אודיה קורן במרבית מהזמן על הבמה.
צילום: רדי רובינשטייןועכשיו קצת על סיפור המחזה: בגיל 57, נגה הורוביץ, יוצאת לפנסיה מוקדמת. בתה הבכורה, רווקה שלא הצליחה למצוא לעצמה בן זוג, נמצאת בהיריון מתקדם, וזקוקה לאמא בכל רגע. בנה מודיע לה שהוא ובן זוגו-בעלו, יש לדייק,יוצאים להרפתקה שתהפוך אותה לסבתא, ואת איתן בעלה, הסקפטי יותר ממנה בנושא התהליך- לסבא. אבל אז מתברר לנגה שהיא עצמה בהיריון. גילוי שמכניס את בני המשפחה להלם, כל אחד מסיבותיו הוא: האבא לא מעוניין בכלל להתחיל להתהלך בלילות לבנים כאשר בזרועותיו תינוק, הבן ובן הזוג ממש לא מרוצים מהתגלית המיותרת שמבחינתם תסכן את מה שהם רוצים לעשות, הבת עסוקה בהיריון של עצמה ושואפת להיות מרכז ההתעניינות ובוחרת להתנתק מאמה ואילו האם, נגה, אמורה להחליט האם להמשיך בהיריון הכל כך בעייתי הזה.
ההצגה מעלה כמה סוגיות חשובות: האם האובססיה המאד ישראלית של להיות אמא בכל מחיר, תנצח גם כאן? ומה באשר לרצונות הילדים, שלא לומר ההזדקקות להורים שנראה שלא נעצרת בשום גיל. האם הם קודמים למה שההורים רוצים ומחכים לו? כמו למשל יציאה משותפת לפנסיה בגיל מבוגר יחסית, רצון לטייל, ולאו דווקא להשקיע כסף בנכד שיגיע מתורמת.
ומה עם תהליך הפונדקאות לבני זוג הומואים, שבארצנו לא מצליח לעבור את משוכת החוקים ומצריך השקעה של סכומי עתק בדרך להורות. ועוד עולה השאלה המורכבת של הקשר והתקשורת בין בני זוג שנופל עליהם מצב כל כך מורכב ומסובך, בצד קושי עצום להגיע להחלטה משותפת. ועל כל אלה מרחפת השאלה, האם סבתא תהיה גם אמא? האם לא יפסח עליה הפעם היעוד ה"אמהי" ?
את המחזה, כאמור, כתב עמית גור, בוגר בית צבי, וסדנת THE BROADWAY PRIJECT אליה נשלח מטעם משרד החוץ וקרן מרי רוג`רס בניו יורק. בעברו כתב ושיחק במחזות יחיד כמו "הגבר שיכולתי להיות" " דידי והנס" ועוד. הוא שיחק בתיאטרון הקאמרי בהצגה "כטוב בעיניכם", בהצגה" מתנקשים" בבית לסין, במחזמר "עלובי החיים" וגם בתיאטרון אורנה פורת, בהצגות לילדים.
גור מרבה לכתוב לטלוויזיה, סדרה שהוא היוצר והתסריטאי שלה בשם "חקירה פנימית" מועמדת לפרסם האקדמיה בקטגוריית "מיני סדרה הטובה ביותר". המחזה "תחושת בטן"- שם מדהים, אגב, נכתב ברגישות רבה, ובהרבה הומור ששובר מדי פעם את רצף המאורעות הכמעט הזוי שמתרחש במשך שעה וחצי על הבמה.
חובר לכך הבימוי המוצלח של ניר ארז, שמלבד היותו במאי הוא גם כותב, דרמטורג, מורה למשחק, שחקן, וברזומה שלו נגיעות משחק ובימוי כמעט בכל תיאטרון ישראלי אפשרי. הוא הצליח להעלות את המחזה בתיאום מושלם עם המחזאי. אין רגע אחד של שעמום או נפילת מתח, והאיפוק של הדמויות שמתנהלות בסצנות כל כך טעונות ושומרות על סוג של נימוס, מוביל לסצנה מדהימה בסוף המחזה. רגע בו המסיכות- שקיימות כמעט בכל משפחה נורמטיבית שרוצה לשמור על אחדות והרמוניה- נופלות באחת. נאמרות מילים קשות, בני המשפחה מטיחים זה בזה האשמות כבדות, ואז אנחנו, כצופים, מבינים שכל העת חיכינו לרגעי האמת הללו. אלא שכאשר הם מתרחשים ונשמעים, תחושת הבטן שלנו כצופים, בהחלט מטלטלת.
מחיר: 60 שקלים, לרכישת כרטיסים: 03-5185563. בימוי: ניר ארז. מוזיקה: נדב ברנע. שחקנים: אודיה קורן, מוטי כץ, אלעד אטרקצ`י, דנה מיינרט\נטע פלוטניק, שמחה ברבירו, איה גרניט-שבא, אבישי מרידור, מורן ארביב-גנס. מחזאי: עמית גור. תלבושות: אורן דר .
