פרק שלישי חתונה ממבט ראשון: הגובה כן קובע

תודה ששיתפת את המובן מאליו, יש לומר. היא כעוסה, גם זאת יש לומר, ואני קצת מתבאסת על הנבחר שלה, או יותר נכון, הנבחרים, כפי שהפרומו רמז לנו. היא בת 36 ועדין חושבת שהזוגיות תמצא אותה נו, גם אני חשבתי והנה היא עדין מחפשת אותי...


והנה תוספת לעלילה קורעת לב, הבית ביגוסלביה (קרואטיה) הושמד, היא מרגישה שהקעקוע הזה לא ימחה לעולם, היא מגיעה ממשפחה מפוררת, ולכן הפליט, כך מסבירים המומחים, זה שנתלש מאוסטרליה לא יתאים לה, לעומת העץ שיתאים לה אבל יהיה חסר בריגושים שיעשירו אותה. ועוד כמה זוטות, לכלב שלה קוראים עוזי (ציונית או מחבלת?), היא דוברת סלאבית (זה שימושי בישראל?) ולגוף שלה מחוברת טרמפולינה בלתי נראית (חוסך מנוי לחדר כושר). בהצלחה.

לטובת מי שפספס הנה סיכום ביניים: אופציה ראשונה תלושה ופצוע. אופציה שנייה: רוחנית וגולש.

שלב הבשורה של ברבי והקן בפוטנציאל שלה, להורים. בשני המקרים פצחנו במשחק "נחש מי" עם אמא שלה, לצד ניחושים מבוימים של אמא שלו, שלו בוכה, שלה אדישה משהו, אולי ביגוסלבית ככה נראית התרגשות: "נו, עוד אחד לאוסף".

בנתיים, בבחירת הבגדים מתעסקים, כמה צפוי, בגובה. כאילו מישהו בעריכה מזלזל בנו הצופים ומדגיש שוב ושוב את הנקודה שכבר הבנו שהיא סוג של אישיו עבור ברבי.

הפסיכולוג הממושקף מכין אותה ברמזים שאני מעולם לא הייתי מבינה, אבל אולי היא יותר משופשפת ממני, אולי יותר מיואשת, אולי הגובה שלו יבוא לה טוב. עוד חזון אחרית לחופה.

רוני קנתה לו עציץ בהרכבה עצמית, עם זרעים, פאק, יש לך את זה ביותר בוטה? טוב, אני סתם רעה וקנאית! זה מקסים, באמת, לצד זה אני מקווה שהנסיך, עם דגש על, הקטן, זה לא רמז מההפקה. הוא השקיע לא פחות, בפזל 12 חלקים להרכבה בליווי שיר. פייר, מרגש, אבל נמוך!!!!

ואני מוסיפה: רוני, תקניטי ציפיות. מעצבת העוגה פרגנה לו להיות גבוה יותר, אם כי בישיבה, על עוגת החתונה. אבל היי, הוא חמוד למות, היא יפה שזה כואב, אני לא מאמינה שאני מתרגשת מהצעדה שלה לעבר החופה. הוא מושיט לה יד והנה הם עומדים אחד לצד השנייה ולא, הוא לא נמוך בטירוף, הוא סביר פלוס פלוס. זו היא שגבוהה מדי והוא ששם מספיק סיליקון במקום הנכון...

הגפילטע פיש מתחיל לדבר וגם הם, כמוני, משועממים ומתחילים להעביר אינפורמציה אחד לשני. החברה שקינטרה לכל עבר "הוא נמוך, הוא נמוך", מתה עכשיו מקנאה, היא לא הייתה מקבלת את הנמוך השחום החמוד הזה... תאכלי עפר אחותי.

הצצה לגיל הזהב דובי ואריק, הם מצידם ממתנים קמעה את האנרגיות השליליות, היא מסרסת לו את הג`נטלמניות ("אל תוותר לי על המיטה", היא נובחת באסרטיביות), עם זאת, היא באה מעודנת יותר לפרק הזה: "זיקוקים כבר עברנו...".

הוא, מצידו, מחפש עדיין את הכימיה איתה, בהצלחה יקירי, נראה שהיא כנה ואמיתית יותר, בטח אחרי המכנה המשותף שלהם שגילנו בלייב: "אתם לא רוצים לדעת מניין האנגלית שלי!".

מחד נראה שהוא וויתר קצת, והוא לא קונה את הניסיונות שלה לפייס, אריק, תשתחרר! אה, אופס אסור להגיד את זה לידה. מאידך היא מנסה להסביר את ההתנהגות הדוחה שלה בערב החתונה אבל היא לא מוצאת את הזמן לעשות את זה, ובינתיים לובשת, לרגע קט, את מסיכת הפסיכולוגית הקשובה. הוא חושף שאחיו נפטר ממחלה כשהיה בן 24, וכול יכולת ההכלה שלה מסתכמת ב:"איזה באסה שאחיך מת". בול מה שמלמדים באוניברסיטה של הרגשות. והנה גם לונדון בוכה על הזוגיות שלהם.

אבל ג`נטלמן נשאר ג`נטלמן והיא מעריכה את זה. אותי מטריד למה הוא יושב באמצע במושב האחורי ולא בצד השני??? אני מבינה שטכנית המצלמה לא תקלוט אבל המגע, המקרי לכאורה. מתברר שהיא דווקא נהנית מהנגיעות הקטנות והטבעיות עד כדי כך נהנית שהמקום הרך שלה נגלה לפנינו. הם על סירה וזו ההזדמנות שלה לשפוך את שעל ליבה, ההתנצלות העקומה, משהו, שכן, גם את זה היא מצליחה לחרב ואני לא קונה את ההסבר שלה. הוא מצידו, חמוד, מבין, מתחשב, אבל נראה שמרגיש תקוע במקום הלא נכון, בצדק.

והנה הטברנה פתחה להם צ`אקרה חדשה, לחיי הזדמנות שנייה להזדמנות השנייה...