באקו, אזרבייג`ן: יעד תיירותי מפתיע

 באקו, על רקע מגדלי הלהבה. צילום: רואי פרסול

 

כשסיפרתי לחברים שלי שאני טס לאזרבייז`ן זכיתי כמעט תמיד לאותה התגובה: "מה איבדת שם?", כי מסתבר שהישראלים, שאין חור בעולם שלא תקעו בו דגל, לא ממש מכירים את המדינה המוסלמית הזאת ועדיין לא נוהרים אליה בהמוניהם.

ולמרות היותה מדינה מוסלמית, חשוב לציין כי למרות שמרבית מהאזרבייג`נים שיעים, רובם חילונים לגמרי, כ"כ חילונים שבמרכז עיר הבירה שלהם - באקו, שוכן לו פסל סימבולי בשם "האישה המשתחררת" – ואם תהיתם לרגע ממה היא בדיוק משתחררת  ואיך זה קשור לחילוניותה, נספר כי מדובר בשחרור מהרעלה. 

 

 

צילום: רואי פרסול

אתם בהחלט יכולים לקפוץ לכמה ימים בבאקו, ליהנות מעיר מערבית יפהפייה במחירים מצחיקים, להתפנק בבתי מלון מפוארים ומסעדות מעולות בשליש מחיר ממה שהייתם משלמים בישראל, ואתם גם יכולים – כמוני – לצאת מבאקו לכמה ימים ולחוות מקומות נוספים במדינה.

לאחר קצת פחות משלוש שעות טיסה נחתנו בבאקו בשדה התעופה על שם היידר אלייב (Heydar Aliyev), והמדריך שלנו כבר חיכה לנו שם.

 

את הסיור שהשתתפתי בו הוביל מדריך קווקזי ישראלי. הוא יליד אזרבייז`ן שעשה עליה לישראל עם משפחתו שמתגוררת כיום בקריות, והוא נמצא על הקו, מדריך קבוצות של ישראלים. אז אם מדריך דובר עברית שמכיר היטב את העיר  זה משהו שמעניין אתכם, חפשו אותו בפייסבוק "פריז ישראלי". כן, כן, קוראים לו פריז. אבל אל תתבלבלו, כי עכשיו אנחנו בענייני באקו.

 

  

את היום הראשון שלנו בבאקו פתח פריז בעיר העתיקה איכרשר: Icherisheher.

 

העיר העתיקה ממוקמת בלב העיר ומשמשת כיום כמוזיאון תחת כיפת השמיים. היא משמרת היסטוריה עתיקה, מורשת תרבותית ואדריכלות עד ימינו, וכמו כל עיר עתיקה, מלאת סיפורים היסטוריים.  כמעט כמו כל עיר עתיקה אחרת באירופה גם באקו מתחילה  עם חומות וכניסה למתחם די גדול ומעוצב לטיול רגלי של כמה שעות. 

לפני מאות שנים נבנו בכיכר השוק הצפופה רחובות ואחוזות גדולות שנשמרו עד היום. בלב העיר נמצא מגדל מיידן, הלא הוא מגדל הנעורים, וארמון שירוונשה, אתרים הכוללים ברשימת המורשת העולמית של אונסק"ו.

 

צילום: רואי פרסול

מאז שנת 2010 מתקיים בעיר הפסטיבל הבינלאומי לאמנות "מגדל העלמות", בו אומנים מארצות שונות מעטרים את המגדל.

 

חנויות רבות יציעו לכם מטעמים מקומיים כמו ממתקים שמזכירים רחת לוקום, עוגות ממולאות באגוזים ומזכרות תיירים כמו כלי חרס בעבודת יד וסטים יפים של תה, שתשתו בכל מקום בבאקו, ואמנים שיוצאים במתכת וכלי זכוכית.

 

למעלה מ-3,000 תושבים עדיין גרים בתוך כתלי העיר העתיקה, כך שמורגשת שם גם תנועת מכוניות, אבל הסיור מומלץ וחייב לכלול ישיבה באחת המסעדות המעוצבות שבתוך העיר, כשעל המטבח האזארי עוד אפרט בהמשך, ולפני שנתקדם הלאה, כמובן שאפשר ורצוי לטפס במדרגות לגג המגדל ולהשקיף על כל העיר.

 

10 בבוקר - 18 בערב, עלות כניסה 15 מנת. (מנת הוא המטבע המקומי, ושוויו הוא 2 שקלים).

 

צילום: רואי פרסול

ואם כבר הגעתם לבאקו, אל תוותרו כמובן על ביקור בארמון שירוואנשה, ששימש את שושלת שירוואנשה במשך כ-100 שנים עד שנכבש על ידי שושלת איראנית. הארמון מכיל מסגד, חמאם וארמון מרכזי ובו גם חצר של הדיוונקנה, בית המשפט, קמרון הקבורה של שירוואנשה , מסגד הארמון משנת 1441 עם המינרט שלו, ומוזוליאום של חוקר החצר סעיד יחיא בקובי.

בשנת 1964 הוכרז מתחם הארמון כמוזיאון לשימור, והארמון נחשב לאחת מהפנינים בארכיטקטורה של אזרבייג`ן.

נקודת ציון נוספת שאסור לפספס היא מגדל העלמה - סמלה הגדול של באקו, שעל פי האגדה צנחה מראש המגדל אל מותה נערה אומללה.

10 בבוקר - 18 בערב (עלות כניסה 15 מנת).

 

 

כל המדרגות האלה פתחו לנו את התיאבון ופריז המשיך איתנו למסעדה מקומית.

 

על השולחן נזרקו מיד מספר רב של צלחות ובהן מנות פתיחה: סלט קצוץ עם סומק שמוסיף לו טוויסט מעניין, סלט עגבניות ברוטב רימונים שהופך אותו מתקתק, ממרח אגוזי מלך שאי אפשר היה להפסיק לאכול אותו ולחם חם וקריספי שאך יצא מתנור האבן.

כשראיתי את האישה שמכינה את הלחמים בתוך המסעדה ומדביקה אותם בתוך התנור הייתי חייב לצלם.

 

עלי גפן נוסח באקו. צילום: רואי פרסול

כשהגיעו לשולחן עלי הגפן הממולאים, התייחסנו אליהם באדישות. אנחנו, שבאים מהלבנט, שאם אמא שלנו הגיעה ממרוקו ושבכל שבת שנייה הולכים לנגב חומוס באיזו מסעדה ערבית, לא מתרגשים מעלי גפן. זהו, שזה מה שחשבנו. את עלי הגפן באזרבייז`ן לא ממלאים באורז אם כי בבשר ושומן כבש, והביסים הקטנטנים האלו היו כל כך מענגים עד שמהר מאוד המנה חוסלה והתחננו לעוד.

 

ואז הגיע הבשר: פלטת בשרים הונחה במרכז השולחן, עם צלעות כבש, שיפודי כבש וקבב שהיה לא פחות מאלוהי, אולי הקבב הטוב שאכלתי מימי. נמס בפה מרוב רכות, שמן במידה הנכונה ונוטף עסיסיות. את כל הכבשים האלו הורדנו עם הבירה המקומית, בירה חירדלאן, על שם העיר שבה היא מיוצרת. בירה מצוינת במחיר של שמונה שקלים לחצי ליטר בכל מסעדה או בר. מיותר לציין שלא שתיתי מים כל הטיול?

 

מרכז היידר אלייב. צילום: רואי פרסול

שמנמנים וכבדים התגלגלנו אל היעד הבא: מרכז היידר אלייב, על שם הנשיא.

 

המוזיאון האייקוני הזה תוכנן על ידי הארכיטקטית הבינלאומית זאהה חדיד, והוא מפורסם בזכות הסגנון הייחודי והמעוגל שלו ללא זוויות חדות וללא קירות ישרים, סגנון שאגב זיכה אותה בפרס העיצוב לשנת 2014.

 

אגב, במבט מלמעלה נראה המבנה כחתימתו של הנשיא, ומדובר באמת ביצירה מבריקה של ארכיטקטורה פוסט-מודרנית.

 

הבניין מאכלס אולם כנסים, אולמות גלריות, מוזיאונים ובין התצוגות הקבועות שתוכלו למצוא בו שוכנות דרך קבע תערוכה על תולדות היידר אלייב, תצוגה של רכבים ישנים שאסף לאורך השנים המנהיג הוותיק של אזרבייג`ן וכן את תערוכת מיני אזרבייג`ן החדשה. בהחלט מקום מרתק לבלות בו צהריים שלמים.

 

צילום: רואי פרסול

הרבה זמן לדאבוני לא היה לנו לשוטט במבנה הענק, אולם הספקנו לראות בו מתנות שקיבל הנשיא מראשי מדינות ושועי עולם, כולל מתנה מבנימין נתניהו שביקר שם בשנת 2017, כמו גם כלי נגינה עתיקים ומסורתיים, ותערוכה של  בובות יפהפיות, ממש יצירות אומנות, ואפילו תערוכת מכוניות קלאסיות.

 

חובבי אומנות יכולים להקדיש למקום חצי יום בקלות. שלישי-שישי, 11 בבוקר עד 19 בערב. שבת-ראשון, 11:00 - 18:00 (עלות כניסה 15 מנת).

בערב שוב אכלנו ארוחת מלכים עם הרבה כבש, והפעם השתרבב גם עוף לארוחה. האוכל שואב מוטיבים מהמדינות השכנות לאזרבייז`ן, ובכל ארוחה תמצאו מאכלים שמזכירים את המטבח הגיאורגי, הבוכרי והטורקי.

 

 

למחרת בבוקר עזבנו את באקו והצפנו לאתר סקי בהרי הקווקז, סמוך לגבול עם רוסיה. (מדובר בנסיעה משמימה של שלוש שעות).

 

אם בהולנד, לדוגמה, אפשר לטייל ברכב וליהנות בלי סוף ממרחבים ירוקים ופורחים, שבשבות רוח וכפרים ציוריים, כאן לא תמצאו את זה. עוני, הזנחה ונוף מזרח אירופאי אפור ועגום למדי נשקף מהדרך. עצרנו לקפה בצד הדרך ומצאנו שלל: רוכלים מקומיים וחקלאים קטנים שמוכרים את התוצרת שלהם בצידי הכביש. תפוחים עסיסיים שגדלים בצורה טבעית, "בטעם של פעם" וממתקי צ`דר העשויים מפירות שהזכירו לי את ילדותי.

 

צילום: רואי פרסול

קצת לפני אתר הסקי עצרנו בקירמיזי קסבה - כפר המוכר יותר בשמו הרוסי קרסנאה סלובודה ("הכפר האדום"), שנקרא כך בגלל הגגות האדומים שמעטרים את הבתים.

 

מדובר בישוב יהודי הממוקם על הגדה הצפונית של נהר הקודיאל ומאכלס כ-3,000 איש. או יותר נכון, אכלס בעבר. כי כיום הכפר היהודי הזה מרוקן מיושביו, ונותרו בו כמה מאות יהודים. הצעירים עוזבים לעיר הגדולה, או מהגרים החוצה – לישראל או לארה"ב, וכיום זה יותר מוזיאון מכפר פעיל.

 

ואם בענייני יהודים עסקינן, זה המקום לציין כי על אף שאזרבייג`ן היא מדינה מוסלמית-שיעית, באזרבייג`ן אוהבים את ישראל, ולא רק בגלל שאנחנו קונים מהם נפט ומוכרים להם נשק (כולל מערכת "כיפת ברזל", המוצבת בגבול עם ארמניה) והעובדה שבמרכז באקו תוכלו לראות יהודים שמסתובבים ללא חשש עם כיפה שחורה, נתון שלצערנו הפך כמעט בלתי אפשרי עבורי יהודים שחיים למשל בפריז. 

 

צילום: רואי פרסול

היהודים התיישבו כאן מאז המאה ה-13, ומתוך בתי כנסת רבים שנבנו כאן לפני התקופה הסובייטית, נשמרו שבעה בתי כנסת. הקהילה כאן נקראת "יהודי ההרים".

 

קהילת יהודי ההרים של אזרבייג`ן היא אחת הגדולות מבין שלוש הקהילות היהודיות בקווקז, ומקורה ביהודי פרס הקדומה, שלפי ההערכות התיישבו באזור לפני 1000 שנה. היה מרגש להסתובב בכפר העזוב ולראות סממנים יהודיים בכל עבר. מגני דוד ומילים בשפת הקודש מקשטים כאן כל בית.

 

 

לאחר שעזבנו את הכפר האדום עצרנו במפעל שטיחים בעבודת יד. עד היום אני זוכר איך הלכתי עם אבי כשהייתי ילד, לרכוש שטיח פרסי מקורי. אז הפרוטה לא הייתה מצויה והורי חסכו הרבה זמן בכדי לקנות שטיח בעבודת יד.

 

והנה, זה קיים עד היום. עשרות נשים יושבות על דרגשים נמוכים ועוסקות בטוויית חוטי צמר הכבשים, יוצרות שטיחים מדהימים שמחזיקים עשרות שנים. עולם שהולך ונעלם, אך בבאקו הוא חי ובועט, ויש מתברר מפעלים רבים כאלה ברחבי אזרבייז`ן, ואם אתם כבר כאן – אל תפספסו. 

 

לראות כל כך הרבה א(נשים) עובדים תמיד עושה אותי רעב, אז עצרנו לאכול איפשהו.

 

גם כאן כיכבו הסלטים האופייניים (כן, עם הסומק ורוטב רימונים), עלי הגפן המעולים ופלטת הבשרים המתבקשת, עם קבב שהיה טעים אפילו יותר מזה שאכלנו יום קודם. בארוחה הזאת גם קיבלנו מאפה עגול שנראה כמו עוגה. מדובר בבצק עדין ממולא באורז ובשר כבש, אותו חותכים לחתיכות, בדיוק כמו עוגה. מעדן אמיתי.

שטפנו את כל הקלוריות האלה עם כוס חירדלאן והחלטנו שאנחנו מוכנים לעשות סקי.

 

עלינו לאוטו והתחלנו בעליות לתוך ההרים, כשמדקה לדקה השלג, שהיה מנוקד פה ושם בצידי הדרכים, הופך למנה העיקרית, כשההרים סביב עטופים בלבן. למי שמגיע מישראל רק הנסיעה הזאת מרחיבה את הלב ומשגעת את העין.

 

צילום: רואי פרסול

Shahdag Hotel & Spa הוא מלון מרהיב השוכן במקום ציורי ושליו בהרים, ונמצא במרחק של 230 ק"מ צפונית לבאקו. כשהוא נגלה לעינינו לראשונה לאחר הנסיעה הארוכה בנוף ההררי המושלג נזכרתי לרגע בסרט האלמותי "הניצוץ" עם ג`ק ניקולסון. כל מי שראה את יצירת המופת הזו לא יכול לשכוח את סצנת הפתיחה, עת מתגלה המלון הדרמטי לאחר נסיעה מושלגת.

 

 

מלון שהדג מציע אזור ספא עם בריכת שחיה מקורה, חדר כושר, סאונה וחמאם טורקי, גישה חופשית לאינטרנט אלחוטי וחניה ללא תשלום. יש מספר מסעדות באתר, שמציעות מאכלים מהמטבח האזרבייג`ני והאירופאי, ותוכלו גם ליהנות ממשקה בבר האלגנטי.

האתר מציע פעילויות רבות. תוכלו ליהנות מרכיבה על אופניים, רכיבה על סוסים וטיולי הליכה. אנחנו גם רכבנו על אופנועי שלג, שניתן להשכיר דרך המלון. בקשר לסקי: המלון מציע בית ספר לסקי משלו, ומספק גישה נוחה למדרונות. באתר 4 סוגי מדרונות (ירוק, כחול, אדום ושחור) למתחילים, חובבים, ביניים ומתקדמים לרמת גולשים, בהתאמה. בית ספר לסקי זמין גם כן.

מדובר באתר גדול עם עשרות מסלולים בדרגות שונות ומספר רכבלים ארוכים שמובילים אתכם לפסגות שונות. חובבי סקי יתאהבו.

 

 

אם יש דבר אחד שהיה חסר לנו בשהדג, זו פעילות בערב. בר, מועדון או איזו מסיבת אפרה סקי. את זה לא מצאנו במתחם, אבל אם אתם באים לעשות סקי ולא מעניין אתכם כל המסביב – המקום מושלם בשבילכם.

אם אתם כבר שם, אל תפספסו ביקור במפל הקפוא. מדובר בנסיעה של 20 דקות מהמלון, בסופה תגיעו למפל לאזה הממוקם בכפר לאזה שבגוסאר, והוא אחד המפלים הפופולריים ביותר באזרבייג`ן. בעונת הקיץ ניתן לראות שני מפלים תאומים הנופלים מאותה פסגת הר, ואילו בחורף המים ממשיכים לזרום במפלים, אך הם נאטמים מבחוץ על ידי שכבת קרח נוצצת וקריסטלית. אגב, מדי שנה נערכות תחרויות טיפוס על המפלים הקפואים, ומדובר בחוויה משעשעת במיוחד.

ורק כדי שתבינו באיזה גובה מדובר, הכפר לאזה - מעליו זורמים המפלים - ממוקם על מישור ברמה גבוהה בהרי הקווקאז, על שרשרת הרים שנקראים "שאה יאלאג", המתנשאים לגובה של 4,242 מטרים מעל פני הים.

חזרנו ליום אחרון בבאקו, ונחתנו היישר לישיל בזאר.

ישיל בזאר, שפירושו "הבזאר הירוק", הוא הבזאר הגדול ביותר וכנראה העמוס ביותר של באקו. תוצרת מסוגים שונים מובאת לכאן ממקומות שונים, בין אם מדובר בפירות, ירקות, אגוזים, פירות יבשים, גבינות או עשבי תיבול. זה גם מקום מושלם למצוא דגים וקוויאר טריים. בשיטוט בבזאר למדתי את ההבדל בין זעפרן אמיתי למזויף, ורכשתי זעפרן אזרבייז`אני אמיתי במחיר מצחיק. השוק פועל מדי יום, 7 בבוקר עד 18 בערב.

גם את המסאז` השארנו ליום האחרון, ואם אתם גברים, אני ממליץ לכם על מפרץ טאזה חמאם: חמאם שנבנה במאה התשע עשרה (1886). יש כאן אמבטיות מזרחיות, רוסיות ופיניות ובריכת שחייה. הוא מספק הרבה שירותים, כולל עיסויים, פדיקור, מניקור וכו`. אנחנו עברנו טיפול מקיף עם ביקור בסאונה, לאחר מכן שפשפו אותנו כהוגן על משטח השיש בחמאם, ומשם נשלחנו למסאז` בן חצי שעה. פינוק אמיתי. מדי יום, 9 בבוקר - 01:00.

מנגד, "Ince Kaprizler" הוא חמאם לנשים הממוקם בסמוך לחמאם מפרץ טאזה ומיועד לנשים שרוצות להירגע באווירה נוחה. הוא מציע חווית חמאם מהנה, כמו גם שירותים רבים ושונים, כגון קוסמטיקה, ספא, עיסוי, מניקור ופדיקור. מדי יום, 10 בבוקר - 10 בערב.

 

 

את הטיול שלנו סיימנו בבר היין KEFLI. כן, גם אני בהתחלה חשבתי שמישהו מהבעלים ישראלי והחלטי להשתעשע עם השם, אבל לא, אין קשר. אם רוב הסיור ביקרנו במקומות מסורתיים ואכלנו במסעדות עם פלוקלור מקומי, בן היין כפלי הוא בהחלט בר יין מערבי, עם עיצוב ותפריט שיכול להתקיים בכל עיר מערבית. מדובר בבר גסטרונומי במרכז באקו המציע מגוון רחב של יין אזרבייג`ני מקומי, הפונה לאניני היין.

כאן תוכלו לטעום עשרות יינות מקומיים וגם ללמוד על היקבים. איפה הכרמים ממוקמים ובאיזו שיטה נעשה היין. מחירי כוסות היין יגרמו לרובכם צביטה בלב: כוס יין מתחילה כאן במחיר של 6 שקלים, כשיינות יקרים יותר יעלו 10 או 14 שקלים לכוס. במסעדות בישראל כוס מים עולה יותר. בין הנשנושים המומלצים כאן לצד כוס היין: פלטת גבינות ופטה כבד במחירים מצחיקים.

אז למה אתם מחכים..? באקו ממתינה!