"היום שאחרי לכתי": צער גידול בנות

 

כמי שעובדת עם הורים למתבגרים אני יודעת כמה קשה לתקשר עימם. גיל ההתבגרות טומן בחובו התפרצויות זעם, התבודדות, מצבי רוח ודיכאונות. הורים רבים עומדים חסרי אונים בפני ילדיהם, מגלגלים עיניים לשמיים ומתפללים שיגיעו לגיל בגרות.

"היום שאחרי לכתי" - סרטו העלילתי הארוך הראשון של הבמאי נמרוד אלדר, הוא דרמה פיוטית עדינה ומרגשת על יחסי אבות בנות, הורים וילדים אבל לא רק.

במרכז העלילה, יורם גולן (מנשה נוי), וטרינר בספארי, אב חד הורי לרוני, בתו המתבגרת בת ה-17 (זוהר מידן המצוינת) המתקשה לעכל טראומה שהשניים חוו.

 

השניים בקושי מתקשרים ביניהם עד לרגע שבו רוני בולעת כדורים ומנסה להתאבד.

 

היא נלקחת לבית חולים, ולאחר מכן, בצר לו, ומקשייו להתמודד עם המצב, השניים יוצאים במסע לעבר מושב ליד ים המלח, שבו מתגוררים יחדיו סיון, אחותה של אשתו (שרית וינו־אלעד), שלמה, בעלה (אלון נוימן), ואביבה (מירי אלוני) - הסבתא של רוני, מסע שמתברר כמשמעותי עבור שניהם.

הסרט רווי במשמעויות סימבוליות כמו ירידה למקומות נמוכים, הרדמות של חיות ובני אדם, ותיאור נופי הארץ כמו תושביה המתגוררים בשוליים הסהרורים. כך למשל הנוף המדברי שאול ליחסים המנוכרים בין האב ובתו – הבולענים שמאיימים לבלוע את הצעירה לתוכם, אנדרטת הזיכרון של בן מושב שנהרג שמציבה את המוות בפרונט כמו גם, צחיחות המדבר וכמובן ים המלח, המכונה לא בכדי ים המוות.

 

צילום: איתי מרום

מנשה נוי, מיטיב לשחק כאב לא צעיר, שמתקשה לתקשר עם בתו ומלבד דיבור לקוני "אכלת?" הוא אינו מצליח לקיים עמה שיחה ולגלות את עולמה העשיר. מאידך רוני, מגלמת מתבגרת טיפוסית, שזקוקה לאב משמעותי שיעטוף ויכיל אותה וגם יציב לה גבולות. גם מירי אלוני בתפקיד הסבתא, ושרית וינו-אלעד ואלון נוימן כגיסים, מבצעים את תפקידיהם באופן אותנטי.

הסרט שזכה לשבחי הלל, ופרסים רבים, והוקרן בפרמיירה עולמית בפסטיבל הקולנוע ברלין ואף נקנה לשידור על ידי HBO הוא יצירה שנוגעת בנימי הנפש של כל אחת ואחד.

 

הסרט על קשרים בין בני אדם, ובפרט על מערכת היחסים המעורערת שבין האב האבוד לבתו הצעירה, חושף את הקושי לדבר מול הצעקה הפנימית שמשוועת לצאת. רוצו לצפות!

 

בימוי: נמרוד אלדר.  שחקנים:  מנשה נוי, זוהר מידן, שרון הכהן-בר, שרית וינו-אלעד, אלון נוימן, מירי אלוני. ישראל 2019, 98 דקות