צילום: פייסבוק רשמי
מתחם התחנה בתל-אביב הושק בקול תרועה לפני כעשור, ולא בכדי.
בכל זאת, מדובר במקום שמשלב אתר היסטורי עם סממנים מודרניים שעבר תהליך שחזור יקר של תחנת הרכבת של יפו, בעלות של 20 מיליון שקל, וכשנפתח, היה לאחד המקומות היחידים בארץ שניתן היה לבלות בהם מספר שעות שופינג וישיבה במסעדות או בבתי קפה והכל בתוך ובין מבנים יפהפיים של ארץ ישראל ההיסטורית. זה היה כזכור טרום פתיחתו של מתחם שרונה בעיר.
בסתם יום של חול, באמצע השבוע שעבר ביקרתי במתחם הזה שללא ספק ידע ימים טובים יותר.
התנועה במקום הייתה דלילה, חנויות ומסעדות שפקדתי בעבר היו כעת סגורים. סניף צומת ספרים, שאחד העוגנים של המתחם כמו גם הבוטיק של המעצבת נעמה בצלאל והחנות "מייד אין תל-אביב" שפעלו מהיום הראשון לפתיחתו של המתחם נפרדו ממנו, ולאחרונה הודיעו גם שופרא, סטורי ומיכל נגרין, שנקלעה לקשיים כלכליים שהם צפויים לסגור את סניפיהם במקום.
צילום: פייסבוק רשמי אז מהן הסיבות שמתחם כה מיוחד ויפה השוכן במיקום מצוין (מרחק הליכה מנווה צדק, יפו והים) מתרוקן לו אט אט?
יש כמובן את הסברה הזאת שתל אביבים אינם אוהבים מתחמים, כי הם לא חלק אורגני מהעיר. נניח לרגע שזה נכון, אבל לעיר תל אביב מגיעים מדי שבוע עשרות אלפי מבקרים מערים אחרות בארץ, וגם תיירים מחו"ל. איפה הם מסתובבים ולמה הם לא מגיעים למתחם התחנה?
התיישבתי לצהריים במסעדת רג`ינה השוכנת בתחנה, עם אברהם ארבוב - הבעלים החדש שלה, שניסה להסביר לי מדוע המתחם הולך ודועך.
"נתחיל מזה שבקושי מתקיימים כאן אירועים שמושכים קהל", הוא אמר והוסיף: "פסטיבל יין או בירה שמתקיים רק פעם בשנה זה לא מספיק. בנוסף, במתחם התחנה הלכו רחוק מדי עם השימור. הם שימרו את המבנים לרמה שהם נראים כבר קצת פלסטיים, ומשהו בנשמה של המקום נעלם".
"אבל גם חנויות הבוטיק שהושקו כאן נסגרו אחת אחרי השנייה" התערבתי בשיחה, והקבלתי את המצב למה שקרה בשרונה, שם כידוע המתחם שינה פניו כשהפך למתחם בילויים והסעדה לאחר שנכשל במסחר.
צילום: פייסבוק רשמי ואכן, נדמה כי למתחם התחנה שבבעלות עיריית תל־אביב וחברת ויתניה, שבבעלות משפחת פרופר, משרד הפרסום גיתם, משפחת חממה וחברת אס.ג`י.אס, יש תוכניות לעבור בקרוב מתיחת פנים, ולשנות את הייעוד שלו. "נכון", אישר ארבוב והוסיף "אך גם ההתעמרות של העירייה בעסקים מקשה. במקום לעזור, הם שמים לך רגליים. עשרות עסקים במתחם קיבלו דו"חות יקרים מהעירייה, על סך 1,000 שקלים, על פתיחה בשבת. לחלקם פשוט נמאס והם החליטו לסגור ולעזוב את המתחם".
אז נכון, זהו בסך הכל סיקור של מסעדה, אבל בנינו אי אפשר לקפוץ ישר למים מבלי לתאר את המציאות ולהודות בקול שהמתחם הזה זקוק לרענון, לניהול חדש ויצירתי ולהכנסת דם חדש לעורקים, לפני שחלילה יהפוך למתחם נטוש ומוזנח.
ועתה לסיבה שבגינה התכנסנו כאן: מסעדת רג`ינה בתחנה.
כידוע, מדובר באחת המסעדות הוותיקות במתחם, ששרדה עד היום אך לאחרונה החליפה בעלים והפכה לכשרה למהדרין.
ארבוב, איש נדל"ן חסידי, לקח את המקום בעצת הרב יוסף גרלצקי, השליח הראשי ורב קהילת חב"ד בת"א. "הרב שלי עודד אותי לפתוח מקום כשר דווקא כאן, בלב אזור התיירות של תל אביב, והגדיר את זה בתור שליחות, לא פחות".
אז שליחות זה טוב ויפה, אבל לנו הבטן מקרקרת, ולארבוב העסוק כך נדמה יש פחות זמן אלינו כי בעוד כשעה צפויה להגיע למקום קבוצה של 60 איש לאירוע.
והנה דוגמה מצוינת ליתרונות של מקומות כשרים – אירועי חברות ומקומות עבודה. מספיק שאיש אחד שומר מסורת, וחייבים שהמקום יהיה כשר. כך לדבריו הוא מצליח לשרוד ולמלא את המסעדה, בלי קשר לתנועה הדלילה במתחם.
כלאחר כבוד הונח התפריט לפנינו, אבל נדמה שהמטבח של רג`ינה (בבעלותו החדשה הוא בן פחות מחודשיים) עדיין לא יכול לספק את כל המנות המפורטות בו, וגם ארבוב עצמו רמז לנו שבקרוב התפריט כולו הולך להשתנות, והכי טוב שהוא יוציא לנו את המנות שהוא ממליץ עליהן.
אז זרמנו עם ההמלצה שלו...
חצילים. צילום: פייסבוק רשמיראשונה הגיעה לשולחן פוקאצ`ה חמה יחד עם צלחת של טחינה וגרגרי חומוס. הפוקאצ`ה טעימה והחומוס נהדר.
אחריה הונחו בזה אחר זה מעדן פטה כבד המוגש עם בצל סגול, קונפי עונתי וברוסקטות (52 שקל), וליבת חצילים קלויים מתובלים בטחינה גולמית, סילאן וחמוציות (38 שקל).
כבד. צילום: פייסבוק רשמיפטה הכבד היה מוצלח, ולא נרשמה אכזבה על כך שהוא לא מפוצץ חמאה כמקובל במסעדות שאינן כשרות. החציל היה טעים ובושל היטב, אך מלא בזרעים שהעיבו מעט על המנה כולה.
בצד זה הזמנתי כוס גולדסטאר מהחבית וזוגתי נהנתה מקברנה מצוין של יקב פסגות.
צילום: פייסבוק רשמי לעיקריות הוציא לנו ארבוב מנת אסאדו – נתחי בקר בבישול ארוך בציר בקר עם סויה וסילאן שהוגשה עם אורז וירקות שורש (40 שקל ל-100 גרם), כמו גם מנת פרגיות שהגיעה לשולחן בתוספת פירה.
הפרגיות היו סתמיות, כאלה שתוכלו לאכול בכל סטקייה, או להכין בקלות לבד בבית. האסאדו לעומתן היה רך ועמוס בטעמים וארומות שהצטברו עליו מהבישול הארוך - ללא ספק המנה המצטיינת של הארוחה כולה.
קינחנו כמתבקש בעוגת תפוחים שנאפתה במקום, והיא אכן הייתה כמצופה חמימה וקריספית, בדיוק כמו ששטרודל צריך להיות.
תשמעו, בשורה קולינרית לא מצאנו ברג`ינה, וכנראה שלא נחזור בתשובה. עם זאת, כן מצאנו בתחנה מסעדה עם אוכל פשוט וטעים, כזה שאינו מתייפייף, ובהחלט ראוי עבור קהל גדול של שומרי כשרות. והיי, כל מי שמוכן להלחם על מתחם התחנה המקסים ומתאמץ להחיות אותו – אנחנו כבר בצד שלו, מה גם שהובטח לנו כאמור כי ממש בקרוב התפריט הולך להשתנות אז לנו לא נותר לנו אלא להתחייב שנגיע שוב לבדוק...
רג’ינה, מתחם התחנה, בית 10, תל אביב. טל’ 03-7367474
