צילום: Focus Features
מכירים את זה שאתם יוצאים מסרט שעלילתו התרחשה לפני למעלה מ-150 שנה, אבל בעצם מרגישים שבווריאציה אחרת היא מתרחשת כאן ועכשיו?
כזה הוא סרט הדרמה החדש "הארייט", של קאסי למונס שהייתה בעבר שחקנית ("שתיקת הכבשים", "קנדימן") והמשיכה לבימוי ("סודותיה של איב", "תעלומת איש המערות"), המגולל את סיפורה של לוחמת החופש האפרו-אמריקאית ומשחררת העבדים הארייט טאבמן (1820-1913) שעוד בחייה הפכה לאגדה.
הארייט טאבמן, דור נוסף למשפחת עבדים במרילנד של שלהי שנות ה–40 של המאה ה-19, שבחרה בחופש ונמלטה מהעבדות בחווה של משפחת ברודס לעיר המקלט פילדלפיה.
תוך סיכון ותעוזה מעוררי השראה, היא חזרה לדרום ארה"ב לחוות השעבוד, למסע שחרור במסגרתו עזרה לעבדים אחרים לברוח לחופשי והצליחה לשחרר גם את בני משפחתה כולל הוריה, ובכך היוותה השראה ודוגמה לבריחת מאות עבדים נוספים.
טאבמן שהפכה כאמור עם השנים לפעילה רפובליקאית, שירתה כאחות וכמרגלת במהלך מלחמת האזרחים ובהמשך לחמה לזכויות אדם וזכויות נשים שחורות בפרט וככזו זכתה למקום של כבוד בהיסטוריית לוחמי החופש של האומה האמריקאית.
סיפורה של הריאט - כמו גם הסרט – הם סיפורו של שיעבוד השחורים בארה"ב. זהו סיפור המגולל את מסכת ההשפלות, הייסורים והסבל שנגזרו על השחורים, כמו גם ניצול מיני.
הסרט המרתק מחדד בהצלחה את הטרגדיה הנוראית של ההפרדה של משפחות שלמות, מעצם היותם של בני המשפחה סחורה העוברת לסוחר ומקור לעשיית רווחים. רגש, סבל וצער אינם ברשימת התחושות של העבדים, והאטימות מצד הלבנים לאלה הגיעה לדרגה תת אנושית ובלתי נסבלת גם לצופה כיום שנים רבות אחרי.
הבימוי של למונס עשוי מלאכת מחשבת. למן הפתיחה הרקע כחלחל-אפרורי יוצר את האווירה המתאימה, תוך נאמנות לאווירה זו לאורך כל העלילה. ברקע מוזיקת כלי קשת בהתאמה המעצימה את האווירה.
צילום: Focus Features
התמונה הפותחת מציגה את הארייט - עדיין בשמה מינטי רוס, רכושה של משפחת ברודס ממדינת מרילנד השוכבת על מצע של תבן וציפורים ממעל. ג`ון טאבמן (זאכרי מומו), בעלה – שחור חופשי שאינו עבד - מגיע והם מאושרים ואופטימיים. מתוקף היותו חופשי הם חפצים לעזוב כדי ללדת ילדים חופשיים. הוא מספר לה בהתלהבות כי הגיע מכתב מעוה"ד שיסייע בידם לממש את רצונם וכך עלילת הסרט יוצאת לדרכה...
בשלב מסוים הארייט מחליטה לברוח אל החופש בכל מחיר וכך מתחת לאפם של אדוניה היא מאמצת לעצמה שם של אישה חופשיה(הארייט) ומשאירה את בעלה מאחור מתוך אמונה שימצאו את הדרך להתאחד מתישהו שוב מחדש.
השתלשלות העלילה משקפת את האירועים שפקדו אותה ואת הצלקות שהותירו בגופה ובנפשה, את היסטוריית הסחר וההפרדה של בני משפחה הראשונית וכן אירועים, דפוסי שיעבוד והיחס הכללי לקהילת העבדים השחורים אל מול שלטונו האימתני של האדם הלבן.
צילום: Focus Features ככלל המשחק של הקאסט כולו מוצלח ומשכנע. את התפקיד הראשי בדמותה של הארייט מגלמת בהצלחה רבה השחקנית הבריטית סינתיה אריבו, ("זמנים קשוחים באל רויאל","אלמנות" וזוכת הטוני על הופעתה ב"הצבע ארגמן"), אשר הצליחה להיכנס לנעלי הדמות באופן יוצא מן הכלל ומשחקה חזק, אמין ומרשים.
לאורך הסרט כולו אריבו מקפידה על דקויות ומכניסה את הצופה "לשם ולאז". לקראת סופו היא גם מבצעת בקולה המרגש את השיר Stand Up שנכתב במיוחד לסרט, ולא בכדי היא מועמדת על משחקה זה לפרס גלובוס הזהב ומככבת כמועמדת ריאלית להיכנס לרשימת המועמדים לאוסקר. האמינו לי - מגיע לה.
מדובר בסרט חזק, מבוים ומשוחק להפליא, שהכנסותיו כבר מדברות בעד עצמן, עם ההצלחה קופתית של 40 מיליון דולר בארה"ב בלבד.
הסרט מבקש להוקיר כבוד ללוחמת אמיצה, אשר יש שניסו לגמד את פועלה ותעוזתה.
לפני 4 שנים ג`ק לו - שר האוצר בממשל אובמה, הודיע כי תמונתה של טאבמן, תעטר שטר של 20 דולר - במקום אנדרו ג`קסון - הנשיא השביעי של ארה"ב ובעצמו בעל עבדים וכך תהפוך לאישה הראשונה על שטר זה אחרי יותר מ-100 שנה - והאדם השחור הראשון אי פעם.
הרייט טאבמן (למעלה) ואנדרו ג`קסוןצילום: ניו יורק טיימס, אי-פי, אי־אף־פי אלא שהתוכנית הזאת מעולם לא יצאה אל הפועל משום שנשיא ארה"ב דונלד טראמפ התנגד לה.
למעשה כבר ב-2016, כשהיה עדיין מועמד לנשיאות, הוא מתח ביקורת על הרעיון הצבת את פניה של טאבמן על השטר וטען כי מלכתחילה התוכנית הוצעה רק מטעמי תקינות פוליטית וכך השטרות החדשים עם דיוקנה של טאבמן שאמורים היו להיכנס למחזור ב-2020 - שנת ה-100 לתיקון ה-19 לחוקה האמריקאית, המקנה זכות בחירה לנשים - נפסלו!
ומעניין לעניין באותו העניין, הטרוניה היחידה שלי מהסרט היא המועקה שאפפה אותי בתום הצפייה: העבדות במתכונתה הקלאסית אומנם הובסה, אך לדאבוני היא לא חלפה מן העולם. העבדות המודרנית - לבשה צורה ופנים אחרות בפינות שונות על הגלובוס - והיא מעורפלת כך שלעיתים פשוט קל יותר להסתיר אותה...
