צילום: אפרת מזור
Ay Federico…Ay
פדריקו גרסיה לורקה, גדול משוררי המאה ה-20 ובכלל, אשר חטא גם בכתיבה לתיאטרון ("חתונת הדמים", "בית ברנרדה אלבה", "ירמה" ועוד)
הוא מקור השראה עצום עבורי.
במשך כל הקריירה שלי כאמן שיחקתי, ביימתי, תרגמתי לעברית והלחנתי נעימות ליצירות המופת שלו מתוך "רומנסרו צועני" שהועלו במופע מיוחד, ולכתביו התייחסתי בחרדת קודש, כמעט כמו לתנ"ך. לכן הסתקרנתי לראות את העיבוד החדש ליצירותיו שעלה בתיאטרון תמונע.
ובכן, לורקה שנולד ב 1898 ונרצח על ידי חבורת פשיסטים ב-1936 בגרנדה – ספרד, "נרצח" פעם שנייה בהפקה "הלוואי והיית אישה" של תיאטרון תמונע שהוצגה בתל-אביב- ישראל...
Ay Federico… Ay!
חמש בנות מחליפות תפקידים - גם של גברים, בהצגה שהגבריות זועקת ממנה. מצטער...ביצוע לא משכנע. בימוי מפוזר עם שתיקות ארוכות מדי...
צילום: אפרת מזור אם אני יושב בשורה ראשונה ואינני מצליח לקלוט חלקי דיבור כל שכן לחישות, אז כנראה יש בעיות בדיקציה, מערכת ההגברה אינה תקינה או שאולי אני זקוק למכשיר שמיעה...
התפאורה, Madre Mia, מורכבת משלושה פרגודים גדולים, צבועים תכלת-ורוד, שמחליפים מקום מדי פעם. נורות הפלורסנט התלויות על הפרגודים מסנוורות קהל...ממש חדר בובות לילדים... וזה ב"חתונת הדמים"...?!
בנות יקרות, כולכן שייכות לעולם הבמה, אין ספק, אבל הקונספציה, הגישה בה הלכתן, לא מתאימה למחזה הזה...
רבות הפעמים בהן עפעפי פגשו זה את זה... ברגעים אלה חזרתי לשנות ה-50... לתכנית הרדיו הנהדרת "המסך עולה" - קולות מותאמים לתפקידים, מוזיקה באווירה נכונה, ודמיוני ריחף אל העולם הקסום ההוא...
הכתיבה של פדריקו גרסיה לורקה כל כך עשירה הן בפואטיקה והן במחזותיו. המילים בלבד הן תפאורה – יוצרות אווירה שלמעשה כל תוספת מיותרת בה.
מאת: פדריקו גרסיה לורקה // תרגום: טל ניצן // עיבוד ובימוי: עירא אבנרי // עיצוב במה ותלבושות: דינה קונסון // עיצוב תאורה: יואב בראל // ייעוץ תנועתי: אדוה ירמיהו // הלחנת והדרכת עבודת קול ושירה: מירב בן-דוד // ייעוץ ספרותי: בלהה בלום // עוזרת במאי ומנהלת הצגה: טל גרוץ // ייצור תפאורה: ירון סליק // שחקניות: אפרת ארנון, שירי גולן, מיכל ויינברג, ענת פדרשניידר, נעמי פרומוביץ`
*הכותב הוא שחקן תיאטרון חיפה והבימה לשעבר, מחזאי ומייסד תיאטרון הבובות "אחיטרון" לילדים לחריגים, בעמותת צ`יימס ישראל.
