בלונדון, בברלין ובפריז זהו מראה שגרתי למדי- לא בכדי בלעז מכנים את חובבי השלכת "Leaf Peeping" ("המציצים לעלים").
עכשיו גם אנחנו הישראלים כבר יכולים לשזוף את העיניים במראות מרהיבים הנצבעים בעונה זו של השנה בשלל גווני חום, זהוב ואדום.
כל חובב טבע יודע שטיולי השלכת הם בבחינת היהלום בכתר הנוצץ של טיולי הסתיו, אז ארזתי לי תיק ויצאתי.... מאזינה לקולות השלכת, בזמן שאני צועדת על העלים הצהובים-כתומים - מצלילי העונה הממגנטים ביותר.
כמדי חורף, מגיחים אל חיינו חלזונות הגינה (המוכרים לנו גם בשמם שבלולים) הנמרחים ומזדחלים במחוזותינו, מאירים את דרכנו ברירם הנוצץ.
לשבלול כידוע כינוי נוסף המשמש מאז 1985 את ילדי ישראל — ברלה. השם הזה מקורו בספרה של סופרת הילדים פנינה קז שכך קראה לגיבור בו: "ברלה, ברלה, צא החוצה״.
בשנים האחרונות ובעקבות ההתחממות הגלובאלית נעלמו לצערנו מישראל עשרות מינים מקומיים של רכיכות. דוגמאות עצובות לכך הן: הארגמנית סמוקת הפה - חילזון ששימש בתקופת המקרא להפקת צבע הארגמן, שבושל למוות ו-צינוריר בונה - חילזון שאחראי במידה רבה לאחד ממראות הנוף היפים, שוניות סלעים המבצבצות מעל פני המים ועוטפות את קו החוף, שנכחד כמעט לחלוטין מחופי ישראל.
המפיקה חיה גוזלן הקימה את "הגשמה משפחתית" כדי ליצור הפקות מושקעות, שיבטאו את הקול הייחודי של משפחות, ארגונים וחברות.
15 בנות בחולצות אדומות פתחו את הבוקר שהפיקה גוזלן בבית אורן, בתחנה הראשונה בחצרו של מדריך הטיולים מוטי דגון יחד עם "חן בטבע" - שני מורי דרך פוטוגניים וחביבים.
תשע שנים חלפו מאז אסון הטבע הגדול ביותר שאירע במדינת ישראל - השריפה הגדולה בכרמל, שנספו בה 44 בני אדם, כ-17 אלף איש פונו מבתיהם וקרוב ל-25 קילומטרים מרובעים (25 אלף דונם) ומיליוני עצים עלו באש.
הנוף המשתקף מסוכת חצרו של מוטי הוא עדות חיה כי מאז האסון היער והחורש הטבעי מתחדשים הם.
התאוששות הכרמל מהטראומה בשיאה אך מתברר שעדיין נותרו בפנינו אתגרים רבים של שיקום ומניעת שריפות בשנים הקרובות.
בשלושה רכבי שטח בהובלתו של ליאב לוי - "רועה במדבר" יצאנו לטיול בהר הירוק, בדרכי נוף יפות, בשבילים צרים ובירידה והעלייה ההרפתקנית של נחל רקפת.
אבני דרך נוספות נוספות שראוי תבקרו בהן: אליקים, יער קרן הכרמל, חניון חרמש, מצפור קרן הכרמל, טרק אל בנת / דרך הבנות, מצפור הטייסות,דלית אל-כרמל ועוספיא - הלוא הם שני הכפרים הדרוזים הבולטים באזור.
מדי פעם עצרנו לראות פינות טבע מעניינות ואנו הקַרְקְרָנִיּוֹת באדום הלכנו שבויות אחר המדריכים הסובלניים.
בין לבין ספגנו כמתבקש לא מעט אינפורמציה והשכלנו להבין את ההבדלים שבין חקלאות בעל לחקלאות שלחין.
בעוד זאת הראשונה קרויה על שמו של ראש האלים הכנעניים - בעל, שהיה כידוע הכוח הדואג להורדת הגשמים, מבוססת על גידולים המושקים ישירות על ידי גשמים שהרי זאת האחרונה מסתמכת על שלחין - תעלות השקיה שדרכן נשלחים המים, מן המעיין או מקור המים, אל השדות כדי להשקותם.
התקופה שהקציבה הממשלה לביצוע תוכנית לשיקום פארק הכרמל אמנם כבר הסתיימה, אולם עוד היום, שנים לאחר האסון ניתן לראות פה ושם את תוצאותיה הנוראיות של השריפה ההיא.
מתברר כי על פי עצת המומחים הניחו אנשי רשות הטבע והגנים את היער והחורש השרופים לנפשם לתקופה ממושכת. הכוונה הייתה לתת לטבע לעשות את שלו ולאפשר לצמחייה הטבעית להתחדש.
עם זאת בשטח כמובן בוצעו פעולות נחוצות מבחינה בטיחותית, במסגרתן פונו עצים שרופים שסיכנו מטיילים אך כאמור בצד תהליכי התחדשות החורש ניתן עדיין להבחין בעצים שרופים - תזכורת דוממת למה שהתרחש שם לפני תשע שנים.
אף שהשריפה הייתה גדולה מאד, חיות הבר לא נטשו את הכרמל הנחשב לאחד הריכוזים הגדולים בארץ של צבועים — ממיני הטורפים הגדולים בארץ.
בנוסף יש מאז השריפה גידול באוכלוסיית הנשרים, היחמורים והלטאה הירוקה. מעודד!
העזים, הכבשים והפרות הם לא בדיוק חלק מעולם החי הטבעי של הכרמל, אך מתברר שנוכחותם בו חיונית ביותר לקיום החורש והיער בעתיד, והם אלו שאמורים לדלל אותו מעומס של צמחייה יבשה המהווה כידוע חומר בעירה ובכך להקטין את עוצמתן של שריפות נוספות בעתיד.
מבחינה אקולוגית הבהמות מסייעות לפתוח את סבך החורש ולאפשר התפתחות צמחייה נמוכה ומעבר לחיות בר.
רק לשבועות בודדים נותנים עצי התות פרי, אך מלבד הפירות הנחשקים קסמם טמון ביופיים ובצילם.
ואכן בצד הדרך עצר ליאב ("רועה במדבר") והחל קוטף מתותי העץ אולי הטעם הכי נוסטלגי מימי הילדות של כולנו, אז קטפנו וזללנו מהשחורים ומהלבנים וקטפנו מעליהם הענקיים על מנת להאכיל בהם את "תולעי המשי" המרהיבות שאפסנו בקופסאות.
"שום דבר אחר אינו קורה / בלילות הקיץ החמים / מתחת לעץ התות בכפר / יושבים ומדברים", כך כתב דן מינסטר מי שאמון על מילותיו של השיר הנוגה "בלילות הקיץ החמים" שביצע הזמר האהוב מתי כספי.
כשהתותים בשלים הם מושכים את תשומת הלב. התמתחנו וקטפנו את אלה שנראו הכי שחורים, אך גם לאדמדמים מבניהם היה שמץ של מתיקות, שגרם לנו לגנוח בהנאה רבה.
סודיות הדת, גלגול הנשמות, והאיסור לשאת זרים או לצרף מאמינים חדשים הופך את החברה הדרוזית כולה למעין משפחה אחת גדולה. רוב הדרוזים - בארץ, בסוריה ובלבנון - ממשיכים לגור ביישובים הרריים שהיו בעבר סגורים ומבודדים, והם שומרים על מסגרות המשפחה הפטריארכלית הגדולה והמלוכדת גם במערכות החיים המודרניים.
הדרוזים מקיימים את הקבורה כמקובל באיסלאם, בכדי להידמות לסביבתם ולכן את קדושיהם הם נהגו לקבור בקברי קדושים המזוהים מכיפותיהם הלבנות האופייניות לנוף הארץ.
בדרך בבקעת אלון נתקלנו בקבר הבנוי כמבנה רבוע לא גדול ולצידו עץ עבות, שגם לו ככל הנראה מייחסים קדושה. הייחודיות בקבר הזה היא שבניגוד למקובל מדובר הפעם בקבר של שייח`ה סית ח`אדרה שמה ("הסבתא הירוקה") שניחנה ע"פ האגדה בסגולות ריפוי שסייעו לתושבי הכפר הדרוזי שהיה במקום לפני 400 שנה.
הניווט בצפון הארץ מהנה.
בשטח עשרות שבילים, חלקכם מסומנים אך גם אלו שלא יבטיחו שבכל מסלול שתטיילו מ-בת שלמה ועד לעוספיא, תיהנו מיום טיול מקסים. הבונוס האמיתי טמון בכך שניתן בהחלט ליהנות גם מטיולי ג`יפים בחורף וזאת משום שאדמת האזור סלעית ולכן לא שוקעים בה.
מורעבות קמעה הגענו אל "המטבח של נורה" - המסעדה הכשרה היחידה בדלית אל-כרמל, שמציעה את מטעמי העדה הדרוזית לצד מנות ים-תיכוניות.
נורה חוסייסי, שעבדה בין השאר גם במטבח של מלון הספא "אחוזת יערות הכרמל" היא בשלנית בחסד ומכינה אוכל נפלא כמו פרגיות ממולאות, תבשיל סינייה, עלי גפן ממולאים, מנסף וכמובן שגם בשרים על האש וקדאיף ממולא באגוזים וברוטב קינמון ודבש.
המתכונים המסורתיים ושיטות הבישול העתיקים עוברים בכל משפחה דרוזית מאם לבת, ואף שמדובר במטבח מסורתי, סביר להניח כי בכל בית דרוזי שבו תבקרו יהיה טעם המנות שונה לחלוטין מבקודמו. הסיבה המרכזית לכך היא ההשפעות האזוריות שספגו תושבי המקום. במטבח של אזור דלית אל-כרמל שתושביו הגיעו מלבנון, יש נגיעות לבנוניות מובהקות.
נורה סיפרה לנו שבעבר ייצר עמה קשר השף חיים כהן, שביקש להגיע לחתונה דרוזית עם "אוכל טעים במיוחד" ולאחר שטעמנו ממטעמיה השונים, זה היה ברור גם לנו כמה טעים הוא האוכל שלה.
את היום העמוס סיימנו במפגש מרתק בלב סלון של המשפחה הדרוזית, שם ניסינו להתחקות אחר הסודות של הדת המופלאה.
לדרוזים כידוע מסורת ארוכה של נביאים, הנחשבים לאבות הדת שהתפתחה רק לפני כאלף שנה.
הנביא החשוב ביותר הוא יתרו, אחריו מגיע המלך שלמה ואז חזקיהו. לאחר מכן מגיעה תקופת היוונים עם סוקרטס, אפלטון ואריסטו שגם הם היו בדרג נביאים, ואז ישו שכתב את הברית החדשה ואחרי 500 שנה מגיע האסלאם, וסביב הנביא מוחמד מתקבצים גם נביאים הנחשבים לקדושים אצל הדרוזים. אחרי 1,500 שנה הדרוזים יצאו מהאסלאם וייסדו את `"דת החוכמה" עם השייח אל עקל, שייח התבונה.
מהכרמל חזרנו עייפות אך מרוצות, ובעיקר מצפות לטיול הבא...
