מי מפחד משמרים?

 צילום: בלה שחר הלל

 

הזלבייה - אותה סופגנייה שרבים מאיתנו מזהים בטעות כמאפה ממוצא מרוקאי - מקורה מתברר אינו כ"כ ברור. יש הסבורים שמקורה באזור המפרץ הפרסי, ומנגד אחרים טוענים שהיא הגיעה אלינו מתימן או ממצרים. מהצד השני הזלבייה הייתה נפוצה גם בסוריה ובלבנון ובחלקים המזרחיים של טורקיה ועיראק, כך שלמעשה כל הסהר הפורה הצליח ליהנות מהקינוח העשוי מקמח, שמרים ומים פושרים המתהלך לו על הקו הדק מאוד שבין לביבה לסופגנייה.

את הזלבייה הראשונה שלי טעמתי ממרום 44 שנותיי, וללא דעות קדומות מידיה של ליאור אוחיון, מקום 4 ב"מאסטר שף", עונה שמינית, וכן, מתברר שיש צדק בעולם, והוא הגיע בדמות אותן לולאות שבלול של בלילה בגוון כתום צעקני, שטוגנו בשמן עמוק וכנהוג באזור, צופו בחליפה יפה של סירופ מתוק.

ואם לא די בכך שהרי דגימה נוספת מהקרם הוורוד שרקחה אוחיון על טהרת גבינת המסקרפונה ומעדן התות מתוצרתה של חברת "מיה תעשיות מזון" לטובת סופגניית החג הוכיחו שאוחיון ומוצרי המותג הם בבחינת שילוב מנצח.

 

צילום: בלה שחר הלל

את "מיה תעשיות מזון" ממישור אדומים, יצרנית של יותר מ-300 מוצרי מזון, הקימו בשנת 1982 שלושה חברי ילדות מירושלים: מויש, ישראל והודי (ומראשי התיבות של שמותיהם גם נוצר שמה), בתחילה הייתה "מיה" מפעל קטן לייצור אבקות אפייה ותבלינים, שהיה שייך לסבא של עמי והודי, אך אלה לא נחו עַל-שִׁמְרֵיהֶם, והתפיחו עם השנים את ההיצע ויעיד על כך מעדן תות נטול הסוכר על טהרת הפרי - מוצר חדש שהושק למדפים רק במאי השנה, המוכיח את מגמת ההתחדשות המתמדת של החברה.

טל שגיא- סמנכ"ל השיווק ב"מיה", מעיד על ההצלחה בחיוך מלא: "יש לנו 600 מוצרי מדף, ובניגוד לחברות אחרות שמציעות מוצרים מסוג זה, את המוצרים שלנו אנחנו מייצרים בארץ". בהחלט סיבה טובה לאפות כחול לבן, והאיכות כאמור ניכרת, שאפילו סוכריות הגומי של של "מיה" משמחות בהיותן צבעוניות מצבעי מאכל שמקורם טבעי.

 

צילום: SPOT it

כעקרת בית שהצד האופה פחות דומיננטי ברזומה הקולינרי שלה, נתתי את אמוני בסדנת לימוד לאפייה בשמרים - מוצר נוסף מבית המותג שהושק ממש עתה לקראת החנוכה. את הסדנה הנחתה מטעם "מיה" ליאור אוחיון - שהכניסה כזכור הרבה חן לנבחרת של "מאסטר שף".

הסדנה שעושה כבוד ל"שמרים יבשים אינסטנט לאפייה" - הבהירה למשתתפי הסדנה שאין קיצורי דרך – הבצק תופח בזמן הנדרש (שעתיים) עם תוצאה שמצדיקה כל לישה. אריזת הוואקום שומרת הטריות, מבטיחה מאפה נטול טעם לוואי, עם תוצאה אוורירית במיוחד.

ואם בזלביות עסקינן, אולי זהו המקום לציין כי במקור, את הזלבייה בכלל לא טיגנו אלא אפו בין שני גלילי ברזל ומעל לאש פתוחה וההבדל בינה לבין סופגניות אחרות הוא בצורה השטוחה שלה, שכן הבלילה המרכיבה את הבצק הייתה עשויה במקור מביצים, קמח וחלב.

 

צילום: בלה שחר הלל 

ואם בענייני אפייה עסקינן, שהרי גם לדתיות למהדרין שמפנטזות על חלת שבת כדת משה וישראל, זאת המפורסמת מתוצרתה של אוחיון, תיתן פייט רציני לאלו הסטנדרטיות המוכרות לנו משולחן הקידוש. זאת הראשונה מוצעת בגרסה ממולאת הכוללת תרד, פטריות ו-200 גרם גבינת מסקרפונה, ושילוב הטעמים המפתיע הוכיח שהחלה היא לא (רק) מה שחשבתם.

רשימת המרכיבים המלאה כוללת 1 ק"ג קמח (לבן), 2 כפות שמרים יבשים, 3/4 כוס סוכר, כף שטוחה מלח וחצי כוס שמן זית לבצק. לאחר לישה לא מהירה (מיקסר עם וו לישה 8-10 דקות), התפחה של שעתיים, תוכלו לצאת לעבודה. על החלה תמרחו ביצה ותבזקו מעט שומשום, ויאללה לתנור לכ-20-30 דקות והאינסטנט החדשים של "מיה" כבר ידאגו להתפיח אותה בדיוק כמו שצריך - כך שכל אוהד חלה טרייה ידגום ממנה בהנאה.

 

  צילום: בלה שחר הלל 

 צילום: בלה שחר הלל

אין ספק ש"מיה" שצמחה ממפעל קטן שעבד בתחילת דרכו עם מכונה אחת, היא סיפור הצלחה. היא הפכה למפעל ענק, המייצר ומשווק מגוון מוצרי מזון: קטניות, תבלינים, אורז, ממתקים, חטיפים, פיצוחים, מוצרי עזר לאפייה, ריבות, ואפילו קו של ממרחים, כמו ריבות חלב המיוצרות בטכנולוגיה שנרכשה בארגנטינה, כמו גם ריבת תות נטולת סוכר המציגה גרסה שפויה לריבה האדומה המוכרת בגרסתה העממית.

 

צילום: בלה שחר הלל

ובחג החנוכה, שבו רבים מאיתנו כמתבקש אינם פוסחים על זלילת סופגניות, אני יוצאת מסדנת האפייה של "מיה" מחוזקת. בחיי אין עוד מקום לאותה התלבטות טעימה - האם לקנות סופגניות מוכנות או להכין אותן לבד בבית? בהיותי חובבת פחמימות מושבעת ולאחר ההדרכה של אוחיון, התשובה המנצחת מבחינתי לשאלה מי מפחד משמרים? היא זאת שכוללת מקסימום סופגניות במינימום הוצאות, ואם צריך לעבוד קצת קשה אני בהחלט מוכנה.

אז אם גם אתם החלטתם למלא את הבית בריח טוב של בצק מטוגן, עשו זאת בסטייל ובחרו בחומרי גלם מעולים ונטולי פשרות, אמצו מתכון מנצח ומילוי שפוי, שכן הכל מסתבר נח על הסופגנין – האב הקדמון של הסופגנייה הנערצת עלינו.