סביח בלחוח: יש דבר כזה וזה קטלני ברמות

 צילום: יח"צ

 

בימים האחרונים שומעים בתקשורת על איומי טילים איראניים שהוצבו בתימן ומאיימים על המזרח התיכון. אז אין לי מושג אם האיומים הללו רציניים, מה שאני יכול להעיד מפה ראשון הוא שהלחוח התימני מאיים להיות הדבר הבא בקולינריה העממית. סליחה, לא מאיים הוא כבר קיים. הוא כאן והוא מדהים.

 

מי שלא מאמין, שירתום את הסוסים לעגלה ויעלה לירושלים, ליתר דיוק לשוק מחנה יהודה שבשנים האחרונות הפך להיות יותר שיק משוק.

 

ואנחנו ששמענו כל כך הרבה על שוק מחנה יהודה המתחדש, הרמנו פעמינו לתור את השיק-שוק.

 

לא הגענו למחניודה (כפי שהשוק מכונה בפי העם) לסיור קולינארי, אבל הריח של הלחוח כשחלפנו על פני הדוכן הקטן שהשם "אדאן" התנוסס מעליו, שלל מאיתנו את זכות הבחירה החופשית.

 

משהו בלתי רצוני משך אותנו להיכנס פנימה. ואז משנכנסנו, הבנו שהריח זה רק ההקדמה לעומת מה שהחך מרגיש אחרי הביס הראשון.

 

 צילום: ניב אופיר

 

הביס הראשון? האמת שהביס הראשון והביס האחרון פחות או יותר התחברו להם כי מרגע שהלחוח נכנס לפה אי אפשר להוציא אותו.

 

הלחוח כידוע הוא סוג של פיתה, תימנית כמובן, רכה ואוורירית העשוי מדורה - דגן טרופי ששורד בתנאי יובש קיצוניים, החמישי בחשיבותו בעולם (אחרי החיטה, האורז, התירס והשעורה) שיחד עם הדוחן, מהווים 80% מהתבואה בתימן. 

 

המרקם הספוגי והבשרני של הלחוח נימוח בפה ובינינו, הלחוח כשלעצמו, בלי שום תוספת טעים וכיף לאכילה. אבל לחוחיית אדאן מציעה מתברר שילובים שונים על ובתוך הלחוח.

 

 סבתא מרים. צילום: ניב אופיר

 

אני די בטוח שאפילו סבתא מרים, שתמונתה מתנוססת בגאווה בדוכן לא חשבה על קיבוץ הגלויות שמתערבל לו בתוך הלחוח.

 

פיתה תימנית עם סביח עיראקי, פלאפל מזרחי, פיצה איטלקית וממרחי שוקולד אשכנזיים למהדרין. 

 

צילום: ניב אופיר 

 

 

סביח בלחוח – ביצה קשה, חציל פיקנטי מטוגן, חומוס חריף, סלט ירקות קצוץ דק, בצל מטוגן, חמוצים, חילבה, טחינה ועמבה. כמובן, אפשר להוריד פריטים לפי בחירה.

 

לחוח פלאפל – כמו הסביח רק עם כדורי פלאפל קריספיים במקום הביצה.

 

פיצה לחוח – רוטב פיצה, גבינה צהובה איכותית ושלל תוספות. הפיצה יוצאת קריספית מלמעלה ורכה ונימוחה מלמטה – נשמע מוזר, אבל השילוב מנצח.

 

חביתת לחוח – חביתה עם מבחר תוספות המתבשלות כאשר הלחוח מעליהן כך שכשזה מוכן הן מתמזגות זו בזו ויוצרות מעדן.

 

קינוחי לחוח – קינוח שכולו שחיתות שמתחרה בגאווה ובכבוד עם הקרפים המוכרים. ניתן למרוח על הלחוח סוגים שונים של שוקולדים איכותיים, אגוזים שקדים, תותים בעונה (בכל זאת בשוק, לא?), חמוציות ועוגיות.

 

כל מנה עולה כ-20 שקלים, ללא ספק מחיר שווה לכל כיס.

 

 צילום: ניב אופיר

 

 

אז מה זה אדאן? אדאן היא עיר בתימן, שיש המכירים אותה יותר בשם עדאן (עם סגול תחת האות ד`).

 

את אדאן (הלחוחייה) הקים יוני בן-הרוש, בחור צעיר, בן 30, חרדי לשעבר שממש לאחרונה השתחרר לאחר שסיים 10 שנות שירות בחיל האוויר. את רוב חייו העביר בחיק משפחתו החרדית בשכונת שמואל הנביא בירושלים, התחתן בגיל 18 כמקובל במגזר החרדי וכיום מתגורר בראש העין.

 

יוני מעיד על עצמו שמאז ומתמיד אהב לבשל אבל האהבה הגדולה ללחוח החלה כשהיו כל בני המשפחה אוכלים צהרים אצל הסבתא מרים בימי שישי והכוכב הגדול היה, ניחשתם נכון – הלחוח.

 

יוני החליט שהוא מוציא את לחוח לאור ומפיץ את הבשורה לעם בישראל ולתיירים הרבים המבקרים בשוק מחנה יהודה, וכך, הפיתה התימנית האוורירית המחוררת משמשת באדאן כבסיס למתוקים ומלוחים, ואז מגולגלת לה כמו לאפה במגוון המילויים השונים. דוגרי – איך לא חשבו על זה קודם?

 

למען הגילוי הנאות, למי ששם משפחתי הביא אותו לחשוב, שיש בי גנים תימניים, אז זהו שלא, אבל זה ממש לא מנע ממני להתענג על כל ביס וביס באדאן. והאחיות שלי שטעמו אף הן מהלחוח, כל אחת עם מילוי אחר, השביעו אותי שנחזור לשם ובהקדם.