20 שנה אחרי: רשת "ריבר" עדיין חוגגת

 

"רגע לפני 2020, זה בדיוק הזמן המתאים להתחדש ולהתעדכן על מנת להעניק ללקוחות המסורים שלנו את חווית האירוח הכי טרנדית ועכשווית שאפשר", אומרים האחים נתי (42) וירון (40) אלטיט, בעלי רשת "ריבר", נודלס בר - אימפריית הטעמים האסייתית.

ה"ריבר", ללא ספק, היא אחת הרשתות המצליחות בישראל, ובקרוב היא תציין יום הולדת 20 - מספר מרשים ביותר שמצריך בחינה קולינרית של סוד ההצלחה שלה.

אבל רגע לפני שנתעסק בבחינה האמורה, אחזור ברשותכם שני עשורים אחורה בזמן, והאמת היא שההתחלה של "ריבר, לא הייתה משהו בכלל. 

 

צילום: יפית גדסי וקנין

את ההשראה לפתיחתה קיבל נתי, מרשת המסעדות WAGAMAMA בה נתקל בנסיעתו לאנגליה. אחוז התלהבות הוא שב ארצה וביחד עם אחיו הם פנו למט"י (מרכז לטיפוח יזמות) בכדי לבנות תכנית עסקית. או אז, הם השיקו את המסעדה באווירת ה"סושי נודלס בר" הבריטי, כדי לשוות למקום סטייל של בר אשר באותם הימים היה קצת פחות נפוץ בארץ, וכך התאפשרה כמעט לראשונה לסועד הישראלי ליהנות מחוויה קולינרית אסייתית במקום "רועש" ושובב בו שוררת אווירה של מסיבה. 

סלמון צ`ימיצורי. צילום: יונתן בן חיים

כשחקן חיזוק הם נעזרו בייעוץ הגסטרונומי של השף צחי בוקששתר ובליבם אף קיוו כי הלוקשיין שמצאו בראשון-לציון, בסמיכות ל"שיפודי ציפורה"- השווארמיה עם התורים הארוכים יהווה מוקד משיכה, אלא שבשטח הדברים עבדו קצת אחרת. האחים מצידם לא אמרו נואש. נשותיהם, אחותם ואימם הצטרפו לעסק במטרה לסייע, ובמקביל הם פתחו קונדיטוריה במסעדה, מהלך שפחות שכיח ברשתות מסוג זה.

בחלוף 3 שנים התברר סופסוף כי השקעה השתלמה והעיקשות הוכיחה את עצמה. הוכיחה את עצמה זה אנדרסטייטמנט, אבל האחים אלטיט וה"ריבר" שלהם היא כבר שנים אחת מרשתות המזון הצליחות בישראל. הרשת מונה היום 12 סניפים של מסעדות, ועוד שני סניפי סושי בר, מצליחה בעקביות לדבר בשפה ברורה ולהיות חביבת הקהל, ולטובת קוראינו בדרום נספר כי בקרוב מתכננים האחים להשיק סניף נוסף בבירת הנגב...

 

צילום: יונתן בן חיים

לקראת ציון חגיגות ה-20 "לבש" הסניף הראשון בראשון לציון, חידוש ועיצוב מחדש והתפריט של הרשת כולה התעדכן במנות חדשות ומפתיעות שהותאמו כמתבקש לחך הישראלי.

כמעצבת פנים, אהבתי מאד את בחירת החומרים ואת פלטת הגוונים (וורוד ואקוואה) הכה טרנדית ועכשווית אם כי מעט קרה בניגוד לעיצוב החם המזוהה עם אסיה. העיצוב כמו המנות הקולינריות עצמן, מתאפיין באקלקטיות ואני מוצאת זאת כנרטיב השזור באופייה של הרשת, למן הכניסה דרך השירות והמנות.

 

השימוש בתאורה נכונה מגביר לטעמי את האווירה הטובה השורה במקום, וגם בחירת המוזיקה מעולה היא ולא פחות חשוב עצמתה בווליום הנכון כך שמתאפשר שיח בין הסועדים.

 

צילום: יפית גדסי וקנין

בסניף האמור מגוון אזורי ישיבה. מרפסת חיצונית בכניסה – מקום אידיאלי למעשנים אך רועש למדי שכן סניף הריבר בראשל"צ שוכן על ציר סואן במיוחד. בפנים תמצאו בר ואף חדר VIP הממוקם בקומה העליונה, המתאים לאירוח, לאירועים פרטיים ולקיום סדנאות (50 איש).

כמו רוב המסעדות האסייתיות בישראל שממתנות טעמים כדי להתחבב על החך המקומי, כך גם ב"ריבר" תמצאו מנות מגוונות עם נגיעות מרתקות מכל המטבחים האסייתים, המוכרים והלא מוכרים: המטבח התאילנדי, היפני, והויאטנמי, הסינגפורי, הקוריאני וכמובן, המטבח הסיני על כל מחוזותיו הקולינריים שזכו כאמור לאינטרפרטציה שתקרוץ לטועם הישראלי, וכך במנות שלהם לקחו האחים אלטיט במכוון אלמנטים ישראלים ושילבו אותם באלמנטים אסייתיים, וכך יצרו למשל: אנטריקוט אסיאתי, שיפודי סושי ועוד.

 

צילום: יח"צ

במסגרת חגיגות ה-20- נדרשתי לטעום את המנות החדשות ולחוות דעתי המלומדת. גייסתי בן לוויה למשימה, ומודה שלמן מהרגע הראשון שהצצתי בתפריט התבלבלתי (בקטע טוב) מכל השפע שקרץ לנו!

מבולבלים קמעה ביקשנו להסתייע באדיבותה המקצועית של המלצרית שנדרשה לבחור עבורנו את המנות המוצלחות ביותר. יצוין כי בקיאותה של זאת, היכרותה את התפריט, המנות והמרכיבים בהחלט ראויים לשבח, וזאת עוד לפני שנוספה מילה על אדיבותה שתרמה רבות לשהייתנו הממושכת במסעדה.

כמנות ראשונות הוזמנו אל השולחן "סום טאם פפאיה" - סלט פאפאיה - מעולה מכל הבחינות – חומרי גלם בו מצוינים (פפאיה, מנגו ירוק, בצל סגול כוסברה, נענע, צ`ילי, ליים ודניס פריך) הרוטב נהדר ומדויק במידתו (44 ₪).

 

באן פרגית בטמפורה. צילום: יונתן בן חיים

בהמשך, הוגשה להתרשמותנו מנת באן פרגיות. את הבאו הסיני הממולא שמגישים בצ`יינה טאון בכל חור,אותה לחמנייה שמנמנה עתירת בצק בדרך כלל במילוי של בשר חזיר קצוץ, הוי סין יין שאוסינג ובצל ירוק כולם הרי מכירים. הוארסיה של הריבר הרבה יותר מתונה וגם כשרה. ואם בענייני כשרות עסקינן, כאן המקום לציין כי מכלל סניפי הרשת 6 פועלים במתכונת כשרה.

כך או אחרת, מתאפיינת המנה של הריבר בלחמניות מאודות רכות מאוד, הבצק קל ואוורירי וכמעט לא מורגש, והמילוי פשוט מאוד: עוף. אני מודה שאני פחות אהבתי, משהו בריבוי המרקמים לא עבר לי, אולם בן לוויתי "עף" על השילוב של הבאן ונתחי הפרגית בטמפורה שהוטמנו יחד עם רצועות כרוב וגזר מוחמצים באיולי צ`ילי (2 יחידות 39 ₪).

 

קינגו ריבר. צילום: גליה אבירם

את הסושי כבד האווז, מנגד, אהבתי מאד. השילוב של הירוקים המרעננים (אספרגוס, בצל ירוק) הקלו את כבדות השומן של הכבד והתפצפצו ורעננו את החך ולצידם שילוב אולטימטיבי של פנקו בטטה, איולי כמהין (55 ₪). אגב, התאכזבתי לשמוע מהמלצרית כי כי מנת ה"קינגו" הנהדרת הזאת מחליפה את מנת ה"גולד רול" האגדית (סושי כבד אווז,בטטה ופקאן מסוכר) ואני תוהה: why not both?

למנה העיקרית התענגנו על - "פאד סי יו" - איטריות אורז (במקור איטריות חיטה) מוקפצות בכל טוב, פילה בקר, פטריות שיטאקה ושימאג`י, שאלוט קריספי (67 ₪). אין ספק, מדובר במנה אסייתית שנותנת פייט ראוי לכל פסטה איטלקית.

 

צילום: יפית גדסי וקנין

לקינוח קיבלנו כמובן את כדור גלידת הקוקוס המצופה באגוזים מסוכרים, כמו גם מקפא של קרם ברולה, ובנוסף פונקנו ברול מתוק של קרם וניל מצופה בבצק שוקולד לצד דיפ של קרמל. הקינוחים פשוט מושלמים, במיוחד לכם, אוהבי המתוק והדביק.

ועם זאת לקראת סיום ארצה להסב את תשומת לב האחים אלטיט כי הדבר היחידי שהיה בעוכרינו כסועדים הוא דווקא חוסר הניקיון הכללי של הסניף. כבר ברגעים הראשונים להושבתנו נחשף שולחן רטוב, טביעות אצבעות רבות נתגלו על המראה המרכזית המעטרת את קירות המסעדה ומפיות משומשות נצפו מתחת לשולחן.

 

נכון, לא מדובר בנושאים ברומו של עולם אך לאור חגיגות ה-20 ובשל הרסטורציה שזכה לה הסניף המקורי, ניכר כי עם מעט יותר תשומת לב וניקיון בסיסי הריבר המצוין יחגוג איתנו שוב לפחות לעוד 20 שנה....