המלחין ז`ול מסנה, כתב 27 אופרות, והאופרה "מנון" נחשבת כאחת האהובות שבהן. היא תפתח את עונת האופרה 2019/20 בהפקה חדשה בניצוחו של מאסטרו דן אטינגר, בבימויו ובעיצובו של הבמאי וינסאן בוסאר ובהשתתפות סולנים ישראליים ובינלאומיים, תזמורת האופרה – התזמורת הישראלית ראשון-לציון ומקהלת האופרה הישראלית בניצוחו של איתן שמייסר.
האופרה תועלה בתאריכים 7-18 בנובמבר, בבית האופרה ע"ש שלמה להט (צ`יץ`) ת"א.
האופרה "מנון" מספרת את סיפורה של אישה צעירה ויפה שנאלצת להחליט באם לחיות באושר או בעושר, ומבוססת על רומן פרי עטו של הסופר הצרפתי אבה פרבו שפורסם ב-1731.
מנון (צילום: Martynas Aleksa)
בגיל 28 יצאו לאור ספריו הראשונים של פרבו, שני כרכים של "זיכרונותיו והרפתקאותיו של נזיר שפרש מן החברה" שזכו להצלחה מידית, והקנו לסופר פרסום רב עוד בימי חייו. בספר אחר שלו, "סיפורו של האביר דה גרייה ומנון לסקו" מאתרים החוקרים קשר למנון, קרי חלק אוטוביוגרפי זאת בעקבות רומן שהיה לו עם יצאנית שבזבזה את כספו.
הרומן מספר על נערה המנסה לנווט את חייה בין אהבת אמת לחיי עושר במעמד הגבוה. היא נשלחת על ידי הוריה לחיות במנזר, ומתאהבת בדה גרייה, צעיר מרשים בחזותו ובקסמו אך חסר כל אמצעים. ממנו היא עוברת לזרועותיו של האדון בריטני, איש עשיר המפתה אותה בחיי עושר ונוחות. לאחר איחוד גורלי עם דה גרייה והסתבכות מצערת עם החוק, היא אמנם חוזרת לזרועות אהובה האמיתי, אבל היא חולה ומואשמת בפשע שלא ביצעה.
בגלל דמותה המורכבת של מנון וסיפורה הנשזר בין אהבה גדולה, תככים משפחתיים, ועלילה רוויית מתח ופעולה, נחשב הרומן לפרובוקטיבי בעת יציאתו לאור. בעקבות כך, נאסר לפרסום בצרפת. כמובן שהאיסור רק הגביר את סקרנותו של קהל הקוראים, והספר הופץ באופן מחתרתי והפך לספר מפורסם ואהוב. מנון הפכה לדמות ידועה, שמגלמת את הדילמה הנצחית בין כסף לאהבה.
מנון (צילום: Martynas Aleksa)
המלחין מסנה כמו גם יוצרים אחרים התאהבו בעלילה הכל כך מציאותית הזאת, ועוד לפני האופרה המפורסמת של מסנה, עלה על הבמה בצרפת בלט של המלחין הלוי משנת 1830, ואף אופרה בשם "מנון לסקו" שהלחין אובר מ-1856. מנון כיכבה גם בקולנוע: בפעם הראשונה בסרטו של ארתור רוביסון משנת 1926 ומאוחר יותר בסרט משנת 1968 בכיכובה של כוכבת הקולנוע הצרפתייה קתרין דנב. גם פוצ`יני כתב ב-1893 את "מנון לסקו".
מסנה החל לנגן בגיל 18, וכתב 27 אופרות בצד מוזיקה לשלושה בלטים, אורטוריות, רקוויאם, מוזיקה קאמרית ועוד. פרסומו בא לו אחרי שכתב את האופרה" הורודוס" ורוב חיו היה פרופסור בקונסרבטוריון של פריז שם החל את לימודי המוזיקה שלו בנעוריו. "מנון" של מסנה, מציגה את הגיבורה שלו על כל הרבדים והסתירות הקיימים באישיותה. היא הופכת לדמות אופראית שמצד אחד כובשת את לבבות הגברים הסובבים אותה כמו גם את לבו של הקהל, ומאידך מפגינה פזיזות ויוהרה שמובילים אותה לפגוע באוהביה, ובסופו של דבר גם בעצמה. כך שמלבד הפער בין חלום ומציאות, והעצב שהסוף מעורר, יש כאן גם מוסר השכל הדן במחיר היוהרה.
מנון (צילום: Martynas Aleksa)
מסנה מעביר את המסע שעוברת הגיבורה במוזיקה מלאת חיים ודרמה, ובעיקר דרך ארבע אריות צבעוניות שהשלישית בהן Adieu, notre petite table ("היה שלום, שולחן קטן") היא המפורסמת ביותר באופרה ורבים חושבים שגם היפה ביותר.
הפקת האופרה היא פרי שיתוף פעולה בין האופרה הישראלית לבין בתי האופרה של סן-פרנסיסקו ושל ליטא.
הבמאי והמעצב הוא וינסאן בוסאר , שנולד בצרפת. הוא ביים מספר הפקות אופרה ביניהן דון ג`ובאני (מוצרט), דידו ואנייס (פורסל), אני קפולטי אד במונטצ`י (בליני), לה חביב (דוניצטי), מאדמה פרפר , לה פנסיולה דל ווסט (פוצ`יני), לה טרוויאטה , אוטלו (ורדי), קנדיד (ברנשטיין), אדריאנה לקובר (סילאה), רדמיסטו (הנדל), סלומה ( ועוד. הוא מביים בבתי האופרה של בריסל, מרסיי, טולוז, אייקס-אן-פרובנס, ברלין, פרנקפורט, המבורג, מינכן, ברצלונה, שטוקהולם, וינה, סן פרנסיסקו, טוקיו, זלצבורג ואחרים. זו הופעת הבכורה שלו באופרה הישראלית.
מנון (צילום: Martynas Aleksa)
בהפקה הנוכחית, יצר המעצב והבמאי במה המערבת בין עבר והווה, כשהוא נוגע גם בעולם הוויזואלי הצרפתי-מסורתי. התפאורה משחזרת את נוף גגות פריז, ועל הבמה יש פריטי ריהוט צרפתיים, אם כי הם מרוחקים זאת על מנת שישמר מקום במרכז הבמה לדמויות וליחסים ביניהן. קיר אלכסוני שחוצה את הבמה לשניים מסמל את נפשה החציה של הגיבורה, וגם מעניק לצופים תחושה קולנועית: מה שמתרחש בקדמת הבמה נראה כמו "קלוז-אפ" לעומת המתרחש ברקע.
לדבריו , "במנון אנחנו נדרשים ליצור סצנות אותנטיות שיש בהן שירה, דיבור וריקוד. בנוסף, מדובר באופרה אינטימית מאד, בוודאי ביחס לאופרות הצרפתיות הגדולות של אותה תקופה. מה שהכי מעניין בה לדעתי, הוא ההתרחשות הרגשית בין הדמויות ובנבכי הנפש של כל אחת מהן, וזה מה שהופך אותה לכל כך נוגעת ללב".
ההפקה בארץ בהשתתפות: זמרת הסופרן הרוסייה יקטרינה בקנובה (באופרה הישראלית הופיעה בתפקיד דונה אנה בדון ג`ובני ב-2018) יחד עם הסופרן הרומנייה כריסטינה פאסארויו (באופרה הישראלית הופיע בתפקיד ליילה ב"דולי הפנינים בשנת 2016). בתפקיד הראשי, הטנור האיטלקי לאונרדו קאיימי (שזוהי הופעתו הראשונה באופרה הישראלית) והטנור הקוריאני הו יון צ`ונג (באופרה הישראלית הופיע לאחרונה בתפקיד הראשי ב"ורתר") שניהם בתפקיד דה גרייה
הבריטון האמריקאי דייויד אדם מור והבריטון הישראלי עודד רייך בתפקיד לסקו.
זמרי הבס הישראליים דניס סדוב וולדימיר בראון אף הם בתפקיד המרקיז דה גרייה ובנוסף איתן דרורי בתפקיד גיו, יאיר פולישוק בתפקיד ברטיני, יורי קיסין בתפקיד בעל הפונדק, יעל לויטה, אלינור זון בתפקיד פוסט, טל ברגמן ושקד סטרול בתפקיד ז`אבוט, שי בלוך וענת צ`רני בתפקיד רוזט.
מחיר: 195-445 שקלים
