"אנטו" - מופע שכולו דמיון

צילום: יאן פינקלברג 

 

אבשלום פולק ובת זוגו לשעבר ענבל פינטו, הובילו יחד את אחת מלהקות המחול המובילות בארץ. בין עשרות המופעים שהעלו במהלך השנים ניתן למנות את: "בומביקס", "אויסטר", "אבק" ו"פרחקיר".

כזכור, לפני כשלוש וחצי שנים הודיעו השניים במפתיע על פירוק הזוגיות, אך הלהקה שניהלו יחד המשיכה לפעול במתכונת הרגילה. עד ליוני אשתקד, אז הודיעה פינטו על פרישתה מהלהקה שפולק נותר לנהלה לבדו.

מאז הוא יוצר לבד, ולפני כשלושה חודשים הוא שב ליצור, הפעם שוב בזוג, במסגרת שיתוף פעולה עם הכוריאוגרף אנדריאה קונזטנזו מרטיני, שברזומה שלו להקת הבלט קולברג השוודית, להקת בת שבע וגם כרקדן בהרכב הלהקה של פולק עצמו, טרם בחר מרטיני לצאת לדרך עצמאית.

המופע החדש, "אנטו" שמו, הקרוי על שמה של אלת האהבה האכדית, מבוסס על ספר ילדים של דורית רביניאן, "עננה ושמה רננה".

 

צילום: יאן פינקלברג  

 

במרכזו המופע סיפורה של עננה מעוכבת התפתחות שאינה רוצה להוריד גשם ובמקום זה היא נהנית להנאתה לשוט מעל הבית ולשחק עם ציפורים ולחולל צורות בשמים, תוך שהיא רואה את הבבואות שלה חוזרות אליה.

 

המצב הזה פחות נוח לאפוטרופוסים שלה בשמיים, אלה אינם מרוצים מחוסר התפקוד שלה ובניסיון להשיב את "רננה העננה" למוטב, הם שולחים אותה למחנה חורף של עננים סוררים שמתעכבים בהמטרה,  שם היא פוגשת חברים חדשים ומתנסה בסדנאות חינוך שתכליתן כאמור ללמד אותה להמטיר את היורה שלה בטרם שובה למשכן העננים.

 

צילום: יאן פינקלברג

אני מודה, שבצפיית המופע האמור, עולם הדמיון שלי החל לפעול. כמי שבאה מעולמות הכתיבה, המחול והמשחק, התמקדתי באותו גן משחקים, באותה היצירתיות והגבולות שנפרצו בדמות תפאורת מסכי טלוויזיה מרצדים בשחור לבן שהחזירה את הצופים לפשטות של פעם עת היו ילדים, כמו גם חיות ובמיוחד כבשים שהוסיפו פן היתולי למופע לצד שילוב מדויק בין מילים בשפה האיטלקית, שעונים מתקתקים ורקדנים מוכשרים שיצרו למעשה את גן המשחקים הזה.

בעוד רבים מהמבקרים ב"קראמפ"- מופעו הקודם של פולק יירו לעברו ביקורות נוקבות קשות, שהרי מבחינתי זכה המופע ההוא לביקורת אוהדת, ונדמה כי גם הפעם אני מודה שאני נותרתי נפעמת מאופן החשיבה הבלתי פוסק של פולק, להמציא את עצמו מחדש, לשלב בין משחק ומחול, מוזיקה ותפאורה מעוררת מחשבה.

זהו כידוע אינו שיתוף הפעולה הראשון שפולק טווה.

 

לאחרונה, הוא שיתף פעולה בשנית עם האמנית ומעצבת הטקסטיל מוריאל דז`לדטי, במסגרת התערוכה "אי זוגי" במוזיאון הילדים בחולון. מדובר במופע מחול בו הפיח פולק חיים בטקסטיל הארוג, שהותאם באופן אישי למידותיה של כל רקדנית.

 

צילום: יאן פינקלברג 

 

ב"אנטו"  נדמה כי אין מנוס אלא מלאפשר לעצמך כצופה לצאת בצורה חופשית מהיצירה הכתובה ולהעניק לה אינטרפטאציה אישית. ניכר כי במפגש שבין פולק לרביניאן מצאו השניים זיקה בהזנחה העמוקה של הדמיון לטובת המסכים. המענה בספר או במופע עוקף אותם ומאפשר גישה ישירה לכוח הדמיון של הילד, הקמת עולם לנגד עיניו, תוך שהוא מחזיר לצופה אוצר דימויים רב. עם זאת מודה שלא תמיד הצלחתי לחבר בין הפרוזה לתנועה, אולם כשנתתי לעצמי דרור במתן הפרשנות הצלחתי ליהנות מהשפע שנוצר.

"משכה אותי העובדה שיש בסיפור שדה שמתחבר מאוד לעולם הדימויים והפנטזיה - דברים שמצד אחד ערטילאיים ומצד אחר גשמיים ומשפיעים על החיים שלנו בצורה חזקה", מסביר פולק על הבחירה ביצירה של רביניאן. "העושר האדיר והאסוציאציות יוצאים מהעננים, מהטבע, שהם מושגים פשוטים ונגישים, אבל אנחנו מתרכזים במסכים קטנים וגדולים. יש פה נגיעה למציאות שמצטמצמת למבט צר של טכנולוגיות".

“כתבתי רומנים למבוגרים וסיפורים לילדים, אבל זאת הפעם הראשונה שאני מתנסה ביצירה לבמה. אני גאה להזמין אתכם לחוות את שיתוף הפעולה הייחודי הזה, ביני ובין הכוריאוגרפים אבשלום פולק ואנדראה קונזטנזו מרטיני, ולהצטרף למסע המסעיר שעשינו בין המילים הכתובות ובין החיות שבמחול, בין החרוזים ובין הרקדנים, הצלילים והאורות. עבורי זאת הייתה הרפתקה אמנותית שאין דומה לה", מוסיפה רביניאן

ואם לסכם בנימה אישית קצת יותר, לא אוכל להתעלם שאותי כצופה ריגשה במיוחד רקדנית יפיפייה עם עיניים קורנות שיצאה בתום המופע מהאולם ולא יכולתי שלא לשאול אותה כמה שאלות. היא מבחינתה סיפרה לי שזוהי עבודתה הראשונה, כמו גם על ההתרגשות מהמעמד ועל העבודה עם הכוריאוגרפים הכל כך מוכשרים, והתשוקה שניבטה מעיניה אילצה אותי לא אחת לנגב את הדמעות.