באוהאוס וגם וואו-האוס: משולש של יומולדת ועיר אחת לבנה...

הכיכר בשנות ה-20, באדיבות מרכז באוהאוס.  צילום: אחים סורג   

 

שמח במרכז באוהאוס תל-אביב: המרכז מציין שלושה ימי-הולדת, שלכל אחד מהם חשיבות משלו.

 

נתחיל בגבירה הכי ישראלית שיש – כיכר דיזנגוף שחוגגת 80 שנה להיווסדה, שלאחר מספר גלגולים בתולדות חייה היא הגיעה לגרסתה הנוכחית (והמהממת יש לומר) לאחר שיפוץ של שנה שהסתיים בנובמבר אשתקד. מתיחת הפנים – ברוח אופנת האנטיאייג`ינג- השיבה לה הכיכר את נעוריה, ולאחר עשרות שנים של אונס אדריכלי היא מקבלת את ההתייחסות העיצובית הראויה לה וחוזרת להיות "מלכת הכיתה".

 

למעשה כיום העיצוב האדריכלי שלה ממש קרוב לזה של הכיכר המקורית- היא כיכר צינה, ע"ש צינה דיזנגוף.

 

הכיכר בשנות ה-70, באדיבות מרכז באוהאוס. צילום: אחים סורג  

 

יומולדת נוסף, אשר קשור אליה באופן ישיר הוא ציון 100 שנים לבית-ספר הבאוהאוס, שהוביל את הסגנון האדריכלי והעניק לו את שמו, אם כי למעשה הוא נקרא הסגנון הבינלאומי, והוא אחד ממאפייניה של תל-אביב של שנות ה-30 וה-40, עת נבנו כ-4,000 בתים בסגנון הבינלאומי. הלה גם מוביל אותנו לחגיגה לצלע השלישית - ציון 20 שנה להקמת "מרכז באוהאוס תל-אביב", שדואג לשמר לנו את ההיסטוריה ונכסי צאן הברזל של העיר הלבנה.

 

הכיכר בשנת 2018, באדיבות מרכז באוהאוס. צילום: אחים סורג  

 

מדובר במרכז פרי יוזמה פרטית, אשר הוקם בשנת 2000 ע"י ד"ר אשר בן-שמואל , שלומית גרוס ובעלה ד"ר מיכה גרוס, במטרה להעמיק את מודעות הציבור לייחודה האדריכלי והתרבותי של "העיר הלבנה", יוזמה שעם השנים הפכה את המרכז למוסד של ממש.

 

התערוכה החדשה "כיכר דיזנגוף בראי ההיסטוריה" המוצגת שם בימים אלה, הינה תוצר תיעודי שנולד על רקע ההכרזה של עיריית תל אביב-יפו לחדש את כיכר דיזנגוף ולהשיב אותה לעיצובה המקורי.

 

מרכז הבאוהאוס מקיים תערוכות של מעצבים ישראליים בנושאים רבגוניים על ת"א בחלל יעודי שהוקצה לכך, מוציא ספרים עפ"י הנושאים המוצגים שם ומתחזק בקומת הכניסה חנות ספרים וחפצים בנושא הבאוהאוס הכוללת גם שכיות חמדה בעיצוב ישראלי עכשווי, כמו פסלונים, מיצגים, חנוכיות ותכשיטים.

 

מרכז הבאוהאוס גם מוציא סיורים בנושא אדריכלות הבאוהאוס בת"א, בהדרכה חיה באנגלית ובגרמנית ובאוגוסט שחלף אף נערכו סיורים בצרפתית.

 

באדיבות מרכז באוהאוס 

 

למעוניינים, כיום מתאפשרים סיורים בהדרכת-אודיו עצמאית בשמונה שפות. הסיור מוביל את המבקר בין בניינים בסגנונות באוהאוס בווריאציות שונות המשקפים את התכנון והבנייה הראשוניים ואת ההתאמות התיכנוניות השונות שהתפתחו עם הניסיון במרחב התרבותי והאקלימי של ת"א, אשר גם העניקו לה את הכינוי "העיר הלבנה".

 

הדגש בתערוכה הוא פרויקט השימור של תל-אביב, ובמוקד כיכר צינה-דיזנגוף על גלגוליה מיום הקמתה ב-1938, כולל פרסום התחרות והגשת הצעות לתכנונה.

 

ראוי לציין כי הכיכר על הבתים המקיפים אותה היא ייחודית ברמה עולמית, שכן כל המבנים ההיקפיים והכיכר כמכלול - בנויים בסגנון הבאוהאוס. לא בכדי הוכרזה ת"א על בתיה אלה ע"י אונסק"ו בשנת 2003 כאתר שימור עולמי, מה שהציל אותם מרגלו הגסה של הנדל"ן המודרני. 

 

 

בתערוכה מוצגת ההיסטוריה של הכיכר: רישומים מקוריים של האדריכלית ג`ניה אברבוך לכיכר צינה משנת 1934, הצעה אשר נבחרה על פני האחרות. (זרעים ראשונים בת"א -להזדמנות מגדרית שווה...?).

 

"היו רק אדריכלי באוהאוס גברים בתל אביב, וג`ניה באה משום מקום ופשוט כבשה את הקומפלקס הכי גדול שאפשר לכבוש בתל אביב, וזה משהו שמערער גבולות - שאישה מקבלת את הפרויקט הענק הזה", מציינת אליסה וקסלר - אוצרת הגלריה במרכז הבאוהאוס ומדריכה סיורים בעקבות הסגנון הבין-לאומי בעיר.

 

 

גם ד"ר מיכה גרוס מנהל מרכז הבאוהאוס בתל אביב, חושב שהזכייה של ג`ניה היא אבן דרך ביחס של תל אביב לשיוויון מגדרי והתפיסה העתידית שלה את תושביה. "זה נורא יפה לראות את הלך הרוחות של אז, הייצוג של נשים היה אומנם קטן באדריכלות אבל עדיין התקיים בשנות ה-30 של אז, וזה משקף את רוח החברה שדגלה בשיוויון וקידמה - שגם אישה זוכה והיא גם מאוד צעירה". 

 

מרגש לראות צילום של יום העצמאות משנת 1959 בכיכר, וכמה תמימות הוא אוצר, וכן צילומים משנות ה-60 ועד לצילום הכיכר כיום, לאחר השחזור.

 

 

בחלל התערוכה ניצב שולחן העבודה המקורי עליו ציירה אברבוך את הצעתה האדריכלית לכיכר, שכנראה הושפעה מהאטואל בפריז, ועוד פריטים מעניינים, המשקפים את תהליך התגבשותה של העיר הלבנה, שעבור ילידי השנתונים הוותיקים שבינינו - מעוררים נוסטלגיה במשמעות החיובית של המילה.