צילום: זראר אלון
סיפורם הקלאסי של כל זוג אוהבים הצית את דמיונם של כותבים רבים. מלחמת טרויה החלה כידוע בחטיפתה של הלנה היפה אשת מנלאוס מספרטה בידי פאריס, נסיך טרויה וגם סיפורם של רומיאו ויוליה היה ליצירת מופת, שאינה יורדת מבימות העולם מאז הועלתה לראשונה בידי להקתו של שייקספיר.
המחזה הטראגי של ויליאם שייקספיר הציב במרכזו זוג צעיר ואוהב שעובר מסכת תלאות עד לסוף המר של מותם, והוא זוכה מזה כ-400 שנים לעיבודים ופרשנויות חדשות בכל העולם ונדמה כי זהו המחזה השייקספירי המוכר ביותר — לבקיאים בתולדות התיאטרון וגם לצופים שלא קראו שייקספיר מעולם — על הבמה, בקולנוע, במקור ובעיבודים.
צילום: זראר אלון
עתה, עולה המחזה השייקספירי עם עיבוד עכשווי של תיאטרון יפו בשיתוף תנועת "לוחמים לשלום".
נכון, זוהי אינה הפעם הראשונה לנסות ולהעתיק את זירת ההתרחשות השייקספירית אל סיפור הסכסוך המקומי שלנו. כבר לפני 39 שנים היה זה עודד קוטלר שהשיק בתיאטרון חיפה את "שייקספרימנט", עם מוחמד בכרי וחוה אורטמן בדמויות הנאהבים ואחריו עשו זאת ערן בניאל ופואד עווד שביימו בתיאטרון החאן הפקה דו־לשונית של המחזה האמור, בכיכובם של ח`ליפה נאטור ואורנה כץ.
כמתבקש, גם הגרסה של תיאטרון יפו מבקשת לממש את חזונו של התיאטרון ערבי־עברי ומסיבה זאת המחזה מועלה בשפה העברית והערבית ומעתיק את הסיפור העתיק למציאות המסוכסכת שבה אנו חיים כיום, סכסוך פוליטי בין שני עמים.
כך במקום הסיפור על הרומן האסור שאירע בתקופת הרנסנס בקרב האריסטוקרטיה האירופית, בגרסה של תיאטרון יפו, הזוג הצעיר חצוי בשל השייכות הפוליטית השונה שלהם. רומיאו (מילאד גאליב קניבי) ומשפחתו הם הצד הפלסטיני ויוליה (עדי לב) ומשפחתה הם מהצד היהודי, שתי משפחות משני צדי המתרס, כשהשחקנים בהצגה הם כאמור יהודים וערבים.
צילום: זראר אלון ככזאת מציפה ההצגה שאלות מורכבות על מציאות חיינו כאן: הכיבוש והשפעותיו, המלחמה על הנרטיב, התנגדות אקטיבית לדעות קדומות ולסטראוטיפים והאפשרות לדמיין עתיד אחר.
אודה ואומר שההצגה אינה פשוטה לצפייה. היא חכמה, תובענית, וגם קשה רגשית למי שמעורה בסכסוך הפוליטי הישראלי-פלסטיני. יש בה מחסומים, בחירה אמנותית בעלת כוח ומשמעות.
אין ספק כי ההצגה סוחפת ובכל אחת מהסצנות בה ניכר כי דורי אנגל (עיבוד ובימוי) מנסה ליצור עניין במיזאנסצנה, בעריכה יצירתית של הטקסט (תרגום לעברית - דורי פרנס ותרגום לערבית - מואנס טהא חסיין) או/ו באקשן בימתי (תנועה: טל קון).
צילום: דוד קפלן, אתר תיאטרון יפו עוד בהצגה, הקהל יושב משני צדי הבמה, תזכורת לזה שכל צד בסכסוך (אינו) רואה את הצד השני, הויזואליות היא בבחינת אמירה חשובה בהצגות פוליטיות שכאלה.
לסיכום, על רקע המצב הפוליטי והבחירות הקרבות, לאור מחרחרי הריב בישראל שלחם חוקם הוא שנאה והסתה, יש משמעות להצגה כזו שחושפת דרך סיפור אהבה לכאורה פשוט שאלות מורכבות לגבי התבצרות בעמדות וכיצד מקבלים החלטות בצורה מושכלת. מומלץ!
שחקנים: ערן בוהם, מילאד גאליב קניבי, קובי זיסלין, סובחי חוסרי, עדי לב, עירית נתן-בנדק, ראודה סלימאן, מתן פרמינגר, מוחמד קונדוס, בהט קלצ`י. תפאורה ותלבושות: פרידה שהם. תאורה: מיכאל צ`רניאבסקי ואינה מלכין. מוזיקה: מוחמד קונדוס
