מצב הדברים - מחול למיטיבי לכת

רוצה לספר לנו על משהו? יש לך ידיעה/ רעיון ששווה אייטם? מוצר ששווה סקירה?


	מצב הדברים - מחול למיטיבי לכת האם אנו בנקודת ההתחלה או בסופה של הדרך הבנויה מרבדים גשמיים ורגשיים? ■ היכן היא למעשה נקודת האפס על אותו שביל? ■ "מצב הדברים" - עבודתם של צמד הרקדנים אבי קייזר וסרג`יו אנטונינו, מנסה להתבונן בהרגלים היומיומיים ובקושי לתקשר, כמו גם להתמודד עם שאלות של זמן ויחסים בין גוף למקום. דנה קאהן 27/08/2019 מצב הדברים. צילום: אבישי פינקלשטיין במסגרת חגיגות 30 שנה לסוזן דלל, הציגו צמד היוצרים אבי קייזר וסרג`יו אנטונינו את "מצב הדברים" - עבודה המבקשת להתבונן בהרגלים היומיומיים שלנו ובקושי לתקשר, תוך שהיא לוקחת השראה מיצירתו של מישל פוקו. באמצע הסטודיו מדבקות סימון יצרו במה מרובעת - ריבוע לבן על לינולאום אפור, שסביבו התיישב הקהל בשורה של כיסאות ובכך נדמה כי השנים ביקשו לקרוא תיגר כנגד התפישה השכיחה להפרדת הבמה מהקהל. כן, כפי שבוודאי כבר הבנתם מדובר במופע אינטימי ללא תפאורה מרהיבה הניחן בדלות צנועה, המאפשר לצופים בו, ממש כמו הרקדנים עצמם, להפוך לצופים פעילים ולחלק מההתרחשות הכוריאוגרפית. בכל עבודותיהם עוסקים השניים ב-"משמעות המקום כאתר הפיזי המכונן את שפת המחול" (מתוך התכנייה), ונראה כי גם "מצב הדברים" הוא ניסיון נוסף לבחון את האופן שבו המצב (התרבותי) הייחודי של "בין לבין" מקבל ביטוי דרך הגוף הרוקד. ובהתאמה הטקסט שליווה את היצירה כפי שנרשם בקומוניקט מתואר במילים הבאות: "הגוף שלי, למעשה, הוא תמיד במקום אחר, הוא קשור לכל שאר האחרים בעולם, ולומר את האמת הוא במקום אחר מאשר בעולם". המופע מתחיל בחיפוש אחר נקודת ההתחלה. קייזר ואנטונינו נכנסים ובוחנים את הריבוע שהוא למעשה המקום שבו הם ירקדו. הם מתעסקים כמובן בשאלה היכן ממוקם המרכז של הריקוד במרחב וגוף המופע מציף שאלות כמו האם אנו בנקודת ההתחלה או בסופה של הדרך הבנויה מרבדים גשמיים ורגשיים? היכן היא נקודת האפס על אותו שביל? כשכל חלק בגופם של הרקדנים הופך למרכז. השפה התנועתית היא מודרנית ואינטנסיבית מאד במובן זה שהיא מדגישה את נוכחות הגוף והפיזיות שלו, וכאמור גם בוחנת את גבולותיו. בחלק הראשון של המופע, קטעי המחול עוסקים ביחס שבין הגוף לריבוע – הם אינם חוצים את הקווים שעל הרצפה. בשלב מסוים הם יצאו מהריבוע לכיסא שהוצב באחת מפינותיו של הריבוע, בסמוך הצופים – והיצירה נעה לזמן עבר עת קייזר גולל סיפור זיכרון על היותו ילד ועל הקשר שלו עם אביו, ומה שהוא רצה להיות שיהיה גדול. בקטע זה מתוארת מערכת יחסים ספק בין אב לבנו ספק זוגית -רומנטית בין שני גברים, כשחוסר היכולת שלהם להתנתק מהגוף (פוקו), מאלץ אותם להיות בגדר השתקפות האחד של האחר, ויוצר זירה של מצבים הומוריסטיים ועימות פיזי. לבסוף חזרו קייזר ואנטוניו לרקוד בתוך הריבוע יחד עם יריעת הבד, ותוך החלפת בגדים מתנקז המופע למצב חזרה למצב הדברים שפתח את תחילת המופע וכך גם הם יוצאים מהבמה. קטעי המחול יפים הם והדינמיקה בין הרקדנים שהם גם זוג בחיים, פנטסטית יחד עם זאת מוכרחה להודות שלי באופן אישי לא היה ברור המופע. אני לא הצלחתי לחבר בין קטעי הטקסט לקטעי הריקוד שביניהם וגם לא זה לזה. יתכן ואיני מיטיבת לכת במחול. עם זאת אני מודה שתחושה של חוסר ההבנה לא פגמה כְּהוּא זֶה בהנאה מקטעי הריקוד המרגשים, מעוררי המחשבה והאבסורדיים שבוצעו עם הרבה חן ואהבה. מצאתם טעות בכתבה? ספרו לנו ונתקן לחץ כאן אולי יעניין אותך גם