צילום: פרטי
הודו ציינה אמש (15 באוגוסט) 72 שנים לעצמאותה וזהו בדיוק הזמן מבחינתי לצאת לסיקור ברוחה ולהיסחף למסע קטן בין הסמוסה לדאל, בין מנות הטנדורי לביריאני ולקנח כמובן בגולאב ג`אמון.
ב-15 באוגוסט 1947 קיבלה כאמור הודו, לאחר דיונים ומאבקים ממושכים, את עצמאותה המיוחלת והשתחררה מכבלי המנדט הבריטי. לפני הבריטים היו אלה הפורטוגזים ששלטו בה כ-400 מאות שנה והשפיעו השפעה מהותית על המטבח המקומי הניכרת עד ימינו אנו.
ואם באוכל עסקינן, אזי כתת יבשת בעלת 29 מחוזות, מדינות וחבלים, המטבח ההודי הוא הרבה יותר מסמוסה, דאל וטאלי.
טנדורי. צילום: פייסבוק מה לא נאמר כבר על האוכל ההודי? שהוא חריף מדי, שהוא מתובל מדי, אדום מדי, ירוק מדי ... אבל מה שחוויתי בסניף
טנדורי הרצליה, היה לא פחות ממושלם מדי!
זה היה כל כך אותנטי ורב חושי שכבר בעמדי מול דלת הכניסה המעוצבת בצבעוניות רב גונית עזה "נזרקתי" אל שוק התבלינים במומבאי, והמשיך עם צלילי רקע ספק מוזיקה הינדוסטאנית ספק קרנאטית, ממש כמו בפס קול של סרט שצולם זה עתה בבוליווד.
רינה פושקרנה. צילום: איתן וכסמן את פנינו במסעדה קיבלה מחויכת מאוזן לאוזן היזמית, אשת העסקים ובעלת המסעדה רינה פושקרנה עם המון אש ותשוקה בעיניים, עם הלבוש, האיפור ותנועות הידיים הנמרצות. היא נהגה בנימוסי הכנסת האורחים הגבוהים ביותר – וגרמה לנו להרגיש הכי בבית שיש.
מיד שהתיישבנו החלו להתרוצץ סביבנו מספר מלצרים הודים אשר הנחיתו מגוון של מנות פתיחה. עם זאת, אני מודה שכאדריכלית ומעצבת פנים בשלב הזה עיניי היו עדיין נעוצות עמוק בקירות המסעדה שעוצבו כמונומנט של מקדש הינדי.
כשהפניתי את מבטי לעבר השולחן נוכחתי לדעת כי הוא כבר עמוס לעייפה בכל טוב: סמוסה משולשים פריכים במילוי ירקות, פאפאד קרקר מבצק עדשים, כנפי עוף בג`ינג`ר ובטטה וואדה, כופתאות תפוחי אדמה בציפוי קמח חומוס, מקאי פלאק פאקורס – חטיף פאנג`אבי קלאסי, ושלל טוגנים העשויים משילוב של תרד ותירס לצד מטבלים הודיים שונים ובניהם מככבים כמובן העמבה ההודית והיוגורט החמצמץ ואיך לא, גם סלט דלהי עם ירקות טריים שתובלו קלות (32 שקל).
צ`יקן טיקה. צילום: איתן וכסמן שוב, צבעוניות מטריפה שגרמה לעיניי להבריק עם רצון עז שהתגבר ודרש לטעום מהכול, כי מה לעשות רובנו בסופו של דבר "אוכלים" עם העיניים! ובהתאמה - עד מהרה התפוצצתי ולתדהמתי אני ובן לוויתי לערב זה, עוד לא הגענו בכלל אל המנות העיקריות!
והנה, הגיחה לה הפושקרנה במלוא תפארתה כשבידה היא אוחזת בקבוק יין הודי אדום וחיש מילאה את הכוסות שלנו. ולמרות שטעימת יין והערכתו הן עניין זניח בתרבות ההודית ולמרות שהתענוג של לגימת יין מכרם צרפתי, קליפורני או אוסטרלי, שלא להזכיר עירוב יינות באכילה, עדיין נדיר מאוד בהודו, המשקה האדום הזה הגיע אל השולחן בול בזמן, שכן היינו חייבים לקחת הפסקת מנוחה ולנצל את ההזדמנות לשוחח קמעה עם פושקרנה על החיך של הסועד הישראלי ואהבתו (מתברר) לטעמים ההודים העזים.
טאלי. יח"צ לדבריה, הישראלים מאוד אוהבים את הודו ואת האוכל ההודי בפרט, ואם לשפוט מכמות הנוכחים בטנדורי שהרי המסעדה הייתה עמוסה ונדמה שהסועדים נראו מרוצים כשהם זוללים בהנאה מכל ההייליטים שיש למטבח של פושקרנה להציע.
הודו היא ללא ספק מדינה שנויה במחלוקת בכל הקשור לתפישה של אנשים כלפיה, בין אם הם ביקרו בה ובין אם לאו. מרמת הניקיון והסטריליות ועד לאורח החיים והמגוון הקולינרי.
טנדורי. צילום: פייסבוקבן לוויתי לסיקור, עורך האתר בכבודו ובעצמו, מכיר את הודו מקרוב. לפני קצת פחות מ-8 שנים, הוא יצא אליה לראשונה בכדי להשלים הליך פונדקאות במומבאיי, אלא שבתום ההליך ובעקבות שינויי חקיקה בהודו, שלפיו הפונדקאות תותר רק לזוגות הטרוסקסואלים הנשואים לפחות שנתיים, עוכבה חזרתו ארצה עם שני ילדיו - עד שהצליח להמציא אישור מיוחד ממשרד ההגירה ההודי, שהתיר לו לעזוב בחזרה לישראל.
התקופה האמורה (4 חודשים) אפשרה לו להעמיק ולחוות את הודו באופן קצת אחר ועל אף שלדבריו מצא עצמו לא פעם מתמודד עם סטראוטיפים וקשיים - שהודו מלוכלכת, שהאוכל חריף ועושה בלגן בבטן ושיש מלא עוני הוא הצליח בכל זאת להתאהב בה.
נכון, הוא בוודאי יהיה הראשון להסכים שהמתואר לעיל הוא אמת לאמיתה, אך לטענתו זוהי רק זוויות צרה של הסתכלות על הודו ועל המציאות בה.
צילום: יפית גדסי וקנין
"הודו היא צבעונית הרבה יותר מכל מדינה אחרת שביקרתי בה. הרוח וחיי היומיום בה שלובים האחד בשני ללא יכולת או רצון להפריד בניהם. האוכל יכול להיות חריף בטירוף אבל טעים כל כך שאתה לעיתים פשוט שוכח שחריף לך, מה גם שהוא יכול להיות גם מותאם לרפואה האירווודית ולחיך של תיירים.
הודו היא מדינה תמימה ונאיבית וגם מאוד יודעת מה היא רוצה. היא ארץ של לב, של סרטים ומוזיקה, של תפילות, של נופים רחבי ידיים ושל ערים צפופות, של חופים מופלאים ושל צ`אי בדוכן קטן ברחוב ויש בה הכל מהכול".
נאן. צילום: איתן וכסמן
רגע לפני שפושקרנה עזבה את השולחן, היא ביקשה לוודא מהי רמת החריפות המועדפת עלינו. כצאצאי עדות צפון אפריקה וכבוגר מומבאיי בדימוס, החלפנו מבטים ופה אחד השבנו: "הכי חריף שיש". צחקקנו על התיאום המושלם והמתנו בשקיקה למנות העיקריות.
על השולחן הונחו מעמדים שבתחתיתם נרות חימום, ומיד לאחריהם הונחו בסדר מופתי במרכז השולחן נאן - לחם שטוח קלאסי עם חמאה (12 שקל) שבהודו כידוע נוהגים להכין אותו על ידי הדבקתו לדופן תנור טנדורי לוהט. זה של פושקרנה בהחלט עשה ת`עבודה.
לצידו הוגשו עוף אוריקצ`אפו, עוף מקאני ברוטב עגבניות, פלאק פניר (79 שקל), תבשיל תרד עם גבינת פניר, קופטה כופתאות גבינה ותפוחי אדמה ברוטב סמיך, דאל מקאני -תבשיל עדשים שחורות (79 שקל), אורז פראביריאני, אורז פילאף עם תבלינים וקשיו, ראייטה ורוטב יוגורט מדהים.
לכל הטוב הזה התווספה גם פלטת בשרים לזוג שכללה: עוף טיקה אדום, עוף קסטורי, דג טיקה, קבב וצלעות כבש (69 שקל).
טנדורי. צילום: פייסבוק מבט חטוף בכל העושר הזה - הספיק לשנינו בכדי לשבוע, אבל ליקוק חריף אחד והתיאבון שלנו נפתח שוב מחדש.
אז איך היה לנו? דאל העדשים היה לא פחות ממושלם. בול כמו שאני אוהבת, הבשר עשוי היה במידה הנכונה למרות שקצת פחות אהבתי את התיבול. העוף היה מדהים הן במידת העשייה והן במידת התיבול, וכחובבת תרד כמובן שעפתי על מנת ה"פלאק פניר" - הנחשבת כידוע לאחד המאכלים ההודים המפורסמים והאהובים ביותר, שהרי אין טוב יותר מקוביות גבינה השוחות בים ירוק זרחני של תרד!
האורז נהדר, עשוי "אחד אחד", עם תיבול מדהים, מה גם שהתפצחות הקשיו היוותה תוספת מדליקה בכל ביס.
יפית גדסי וקנין ורינה פושקרנה. פרטי אל השולחן הגיעו גם קוקטיילים של אלכוהול ופירות שאילצו אותנו להפסקה יזומה נוספת ורענון לחיך הבוער. הקוקטיילים מצוינים ומרעננים וככאלה הם בהחלט אפשרו לנו לנשום עד כמה שאפשר...
קצת לפני הגשת הקינוח הגיחה פושקרנה שוב לעברנו והפעם בידיה שני טורבנים (כובעים הודיים) מיוחדים וצבעוניים, מבד יקר המעוטרים בחוטי זהב ובאבני חן, ומבלי לשאול היא פשוט חבשה אותם לראשינו כמו אמרה: סלפי במהרה!
לרגע חשנו עצמנו כמו הכוכב הבוליוודי אמיטאב באצ`אן והכוכבת אישווריה ראי, הנשואה כידוע לאבהישק באצ`אן, בנו של אמיטאב.
קובי טיריפינטו ויפית גדסי וקנין. פרטי בשנייה שהוגש הקינוח כבר ידענו שאנחנו על סף התפוצצות אבל, אנחנו הרי לא אומרים לא לקינוח, במיוחד כי אנחנו מניחים שטעמו המתוק יפיג את להט החריפות המשתולל בפה.
אל השולחן הוגשו 2 מנות מתוקות האחת איך לא, אם כל הקינוחים ההודיים: "גולאב ג`אמון" - כדורי בצק ממולאים בגבינה רוויים בסירופ סוכר מתובל, והשנייה גלידת פיסטוק טבעית וטעימה בתוספת בצק מיוחד ופריך.
טנדורי. צילום: פייסבוק בעודנו יושבים ומתרווחים לאחור נדמה כי תמימי דעים היינו שבזה הרגע סיימנו לא פחות מאשר משתה מלכים במלוא מובן המילה. משתה ארוך שכלל מיני אלכוהול ומיני מטעמים שונים ומשונים בטעמם, במרקמם ובחומרי הגלם הפשוטים מחד והמתובלים בתיבול של זהב מאידך.
אין ספק כי נהנינו מאד מהאוכל, מהאווירה ובעיקר מההרגשה הטובה. היינו במקדש הודי אבל הרגשנו הכי בבית שיש וכיאה לשני כוכבי בוליווד מזויפים התארגנו לסצנת סיום מרגשת בה נפרדנו מהמקדש ומרינה פושקרנה באומרינו: "נמסטה".
טנדורי - משכית 32, הרצליה הרצליה פיתוח
