ערב נעילת פסטיבל "בין שמיים לארץ" - שלוש יוצרות

 

ביום חמישי האחרון התקיים אירוע הנעילה של פסטיבל "בין שמיים לארץ", במוזיאון לאומנות האסלאם בירושלים. הפסטיבל הוקם לפני 11 שנה ע"י רונן ותמי יצחקי זוג יוצרי מחול ירושלמיים.

רונן יצחקי - מייסד ומנכ"ל הפסטיבל בעל תואר ראשון ושני (M.mus) מהאקדמיה למוזיקה ומחול בירושלים בשיתוף האוניברסיטה העברית בירושלים, תלמיד של פרופ` רות זיו אייל. ככוריאוגרף הוא עובד עם תמי יצחקי, שותפתו לחיים וליצירה ועבודותיו הוצגו ברחבי הארץ ובחו"ל החל משנת 2002. לימד בחוג לתיאטרון-מחול במכללת סמינר הקיבוצים, בתכנית לפני ולפנים של מכללת הרצוג, ובאוניברסיטה העברית.

תמי יצחקי - מלווה אמנותית של הפסטיבל, יוצרת תיאטרון-מחול. בוגרת (B.f.A) האקדמיה לאמנות Rietveld באמסטרדם. זוכת מלגה מלאה מטעם JMW. לימודים נוספים בתכנית הבינתחומית לאמנויות באוניברסיטת ת"א ובביה"ס לתיאטרון חזותי. עבודותיה הועלו בפסטיבלים ובתיאטראות המובילים בארץ ובחו"ל, והיא כיהנה כמנחה ומרכזת תחום מחול בסל תרבות ארצי, מלמדת סדנאות אמן לסטודנטיות ולמורות למחול במסגרת משרד החינוך, בוחנת ראשית מבחני בגרות למחול.

הפסטיבל מחבר בין מקורות יהודיים למחול העדכני. שני עולמות שבתחומי אמנות שונים התחברו יפה - במוזיקה ובתיאטרון, בשירה ואילו במחול קצת פחות. הפסטיבל השנה עמד בסימן " גוף והגירה" ובמהלכו מועלות יצירות שעיסוקן בסוגים שונים של הגירה: זהויות, מקומיות, רב תרבותיות, שייכות ומקום המהגר בחברה הישראלית.

ערב הנעילה איגד שלוש נשים חזקות ומרשימות ממשפחות מהגרים שמביאות בפני הצופים את סיפורן האישי במיצוב זהותן כנשים מזרחיות דרך שפת התנועה.

כל אחת מהן חושפת שפת תנועה ייחודית אותנטית כשלעצמה. כל אחת מהן עברה דרך של גילוי וחקירה, ומרתק לראות כיצד כל אחת מהן מציגה זווית אחרת של זהות אתנית, הן בתנועה והן בשיתוף הקהל בסיפורן האישי.

 

אביתר עם תמונה של סבתה על פניה. צילום: פייסבוק רשמי

היצירה הראשונה של הכוריאוגרפית והרקדנית שירה אביתר אמויאל (33), נולדה מתוך חקירה ובדק בית בהתבוננות בעצמה כגוף של ידע הצופן בתוכו את הדימויים שנושאים בני משפחתה. אביתר אמויאל גדלה ברמת אביב לזוג הורים רופאים. היא בוגרת מגמת תיאטרון בתיכון אלון ברמת השרון, וכשלמדה משחק אצל לי שטרסברג בניו יורק הבינה ששיעורי התנועה הם הדבר שהיא הכי אוהבת.

 

היא פנתה ללימודי מחול־תיאטרון בסמינר הקיבוצים ובהמשך למדה במסלול להכשרת רקדנים בחיפה. בעבודותיה  "בדק בית" ו"צהלולי גוף" היא בחנה את הדימויים והגנים שמשפחתה נושאת וכיצד הם מאוחסנים בגוף ובתודעה שלה תוך התמקדות בתנועה של סבתה, שאותה למדה מילדות. במופע "בדק בית" שהועלה במסגרת הפסטיבל היא עושה שימוש ייחודי במסכות שמייצגות את משפחתה הגרעינית ותוך כדי ריקוד היא חוקרת בחן והומור את התנועות שמעצבים את גופה ואת תודעתה.

 

 נטלי דביר, אנא טומיה. צילום: תומר אפלבאום 

נטלי דביר, אנא טומיה. צילום: תומר אפלבאום

היצירה השנייה של נטלי דביר (45) היא מופע תיאטרון מחול מזרחי, פואטיקה מדוברת חיבור של מזרחיות, נשיות ומיניות שקיימות בתוכה ומייצגות אותה.

דביר, נשואה ואם לשניים, גדלה בירושלים. בת לאב ממשפחה שמוצאה בלבנון ולאם שמוצאה מטשקנט, בוכרה. כתלמידה מצטיינת בבית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים, היא עסקה במיצגים, בתיאטרון בובות ובסוגים שונים של מחול. כשגילתה את ריקודי הבטן, מצאה את מקומה ובחרה להשתלם מקצועית בבירת המחול האוריינטלי, מצרים ואף הרחיקה עד לארה"ב ללמוד אצל בכירי מורי ריקוד ערביים והתמקדה מבחינתה בריקודי בטן מסורתיים, פולקלור, השפעות תורכיות, מצריות, טרייבל, פיוז`ן, ריקוד צועני והמוני גוונים אחרים.

"אני נטלי דביר דביר אבל דבאח, חגבי ולא לברון, אני לוקה בראיית העיוורון... מזרח ומערב – אני המתח המתח ... וה`קולולולולו` לו יהי לו יהי אנא לו יהי כל שנבקש לו יהי אנא לו אללה מחמדן רסול אללה...".

 

המופע שסגר את הערב היה מפגש אישי עם היוצרת אורלי פורטל "ארץ רחוקה, מסע סיפור מוזיקה ובמחול ", שבית הגידול שלה הוא פריפריה מצפון הארץ – בית מרוקאי מקרית שמונה, והיא מביאה שפה מיתית, עתיקה ובו זמנית מחול עכשווי כמי שרקדה בבת שבע. פורטל היא אייקונה מחולית וזוכת פרס שרת התרבות והספורט ל-2018 בקטגוריית שימור ולטיפוח תרבויות ישראל על שם יצחק נבון. אני אישית התרגשתי לשמוע אותה מספרת את טקס החניכה שלה במרוקו מלפני 25 שנה בפעם הראשונה שנחתה בקזבלנקה. פורטל מלווה בזמרת אורחת בשם תמר בלוך היוצרת מוזיקה מרוקאית ובמהלך המפגש הן רוקדות, שרות, מנגנות ביחד את סיפורה של אורלי.

המופע האחרון התרחש שברקע מִחראבּ - קיר עשוי אריחי חרס מצוירים ומזוגגים (עיצוב וייצור ארמאן דאריאן, ירושלים 2012). המחראב כידוע היא גומחה בקיר מסגד שתפקידה לסמן את כיוון התפילה למכה. מחראב הצלילים מהכלי נגינה האופייניים למרוקו יצרו אוירה מיוחדת וקסומה.

שילוב שלושת העבודות על רקע מוזיאון אומנות האיסלם יצר ערב מיתי בלתי נשכח ואני בהחלט ממליצה לעקוב אחר הפסטיבל ואחר היוצרות המוכשרות שהציגו בערב זה בפרט.