מי היא הבירה האמיתית? כנסו וגלו

 אילוסטרציה: pixabay

 

מי אינו מדקלם מאז שהוא ילד בגן שירושלים היא עיר הבירה שלנו? ובכן, ב-18 ביולי נחשפתי לעיר בירה נוספת בישראל, מודיעין-מכבים-רעות. אמנם רק ליומיים בשנה, אבל היא בהחלט זכתה בתואר בכבוד.

פסטיבל הבירה ומשאיות האוכל השלישי שהתקיים ברחבת קניון עזריאלי במודיעין, הוא שילוב של מוזיקה נעימה ומשובחת, דוכני אוכל ואני מניחה שלא תיפלו מהכיסא אם אציין שגם בירה משובחת מצאתי שם.

כן, מעל 40 סוגים שונים של בירות בוטיק משובחות המיוצרות במבשלות מהארץ ומחו"ל הגיעו לרחבת הקניון ולצידם שמונה משאיות אוכל (Food Tracks).

למרות שבפרסום נאמר שהכניסה היא מגיל 18 מצא חן בעיני שהורים עם ילדים בגילים שונים התמזגו בקהל ונהנו מהאווירה הקייצית, הכיפית והמרעננת של הפסטיבל. אבל היי, שלא תגידו שלא אמרתי - מכירת הבירות מוגבלת כאמור לגילאי 18 ומעלה, אבל יש כמובן גם דוכני מזון ומוזיקה טובה אז, למה בעצם להשאיר את הילדים בבית?

הפסטיבל החל רשמית בשעה 18:00 אבל כיאה לעיר שאחוז גבוה מתושביה הם אנשי היי-טק ובאופן כללי אנשים עסוקים (נו, באמת. מי לא?) הקהל התחיל לזרום, ובהמוניו, בערך בשעה 20:30. אחרי השעה 21:00 כבר היה קשה להחזיק כוס בירה ביד מבלי שמישהו יתקל בך וישפוך חצי מכמות הבירה בכוס. וזה באמת הכיף הגדול באירוע שכל כולו פסטיבל.

 

בין החוגגים: אלעד שמעונוביץ` - סגן ראש העיר. צילום: יפעת נחמני

מי שהגיע, לא בא לשבת ליד שולחן בבאר או בפאב. הוא בא להתחכך באנשים, להתחכך בשלל הסלבס שבאו, להקשיב למוזיקה, לאכול, ובקיצור מה בן אדם צריך יותר מזה בתחילתו של סוף השבוע, אחרי שבוע עבודה, חום לוהט, קייטנות, כל אחד והצרות שלו.

 

ואם בסלבס עסקינן שהרי בין באי הפסטיבל בלטה במיוחד שני גולדשטיין פליטת "האח הגדול" שארבעה חודשים בלבד אחרי שנפרדה מבן זוגה בשנתיים האחרונות, עומר גורדון, הרגישה מסתבר מספיק בשלה לצאת מהארון ולחשוף את היותה לסבית כמו גם את בת זוגה  יוצאת "המירוץ למיליון", עדי כרמלי.

 

צילום: רפי דלויה

אז מה יש בפסטיבל? למה אתם לא שואלים? בשביל זה אני הייתי שם.

"כל העניין הוא לשתות משהו קר בלב מדבר", כה אמר מאיר אריאל, אז זה לא כל כך בלב מדבר אבל כשהטמפרטורה בחוץ נושקת ל-35 מעלות אין כמו כוס בירה מרעננת להרוות את הצימאון. למעלה מ-40 סוגי בירות כאמור הוצעו להנאתם של החוגגים וביניהם – בירה שוף הבלגית, בירה בלומון האמריקאית, בירה פולארס מאנגליה, בירה ברודוג מסקוטלנד ובירה מלכה ובירה נגב הישראליים. והדור הצעיר שהגיע לפסטיבל נהנה גם ממשקאות קלים וקרים.

בקופות ניתן היה לרכוש כרטיסים מסוגים שונים, החל מכרטיס לשלוש כוסות בירה (שליש ליטר כל אחת), ארבע כוסות (תוכלו על הדרך לצאת ידי חובה של ליל הסדר) או כרטיסים משולבים עם דוכני המזון השונים.

ומה לגבי ה-Fest-Food? בינינו, זה קצת פואטי לקרוא ל-Fast Food קולינריה, אבל כשזה חלק מה- וייב של הפסטיבל והאוכל מתעכל בגוף בבלנד מושלם עם בירות איכותיות ומוזיקה מקסימה, אז כן- זו קולינריה, כן- זה Fest(ival)-Food.

במתחם הוצבו שמונה משאיות אוכל שהציעו אוכל חובק עולם, למשל- אוכל קולומביאני, מקסיקני, קוריאני, ישראלי ועוד כמה שמות שצריך מילון עברי-קולינארי בשביל להבין מה הם כמו – פוד טראק גדיס, עראיס ופוד טראק תפוחי אדמה. 

 

"מוזיקה מייצרת סוג של עונג שטבע האדם אינו יכול בלעדיו" (קונפוציוס). כשקונפוציוס הסיני הגה את המשפט הכל כך נכון הזה כנראה התנגנו אצלו ברקע הסימפוניות של בטהובן או של מוצרט. המוזיקה המגוונת והנעימה שליוותה את מבקרי הפסטיבל הפכה את חוויית הביקור לסימפוניה מושלמת של אוכל, שתייה ומוזיקה.

הנעימו את זמנם של השותים והאוכלים - להקת "אוברטון" שביצעו קאברים מעולים ללהיטי רוק, קלאסיקות מכל הזמנים ועוד, להקת "ריטלין" הצעירה, ה-"Boom Boom Boys" עם נגינה על סקסופון, פריטות, גיטרה, תופים ופסנתר (ניחשתם נכון - רפרטואר ג`אזי ושירי שנות ה-50 וה- 60).

משפט לסיכום, מי שלא שפר עליו מזלו ולא ביקר בפסטיבל השנה המלצה שלי תשריינו את היומנים ליולי 2020. לא תצטערו ואני בטוח שתודו לי על זה (כוס בירה תספיק).

ניפגש בפסטיבל הבא. אני אהיה שם בוודאות!