צילום: סיורי אופנה ותרבות - פייסבוק
לסיורים של זויה פוקס אתם לא נדרשים להתכונן. הם מותאמים בעיקר לנשים (אבל לא רק) ומחברים בין אופנה ואמנות באופן שרק תל אביב יודעת לקשור.
כבר כמעט שנתיים שזויה, הייטקיסטית לשעבר, מדריכה סיורים מאורגנים בחללי עבודה של מעצבי אופנה בתל אביב -יפו, במסגרת מיזם שהקימה בשם: "סיורי אפנה ותרבות", ובכך היא מעניקה משנה תוקף למילות השיר של גלי עטרי "תעשי רק מה שאת אוהבת". עובדה, זויה שעזבה את עבודתה כמהנדסת הפכה את התחביב שלה לביזנס במשרה מלאה.
הסיורים שלה נמשכים כ-3.5 שעות לערך, וכוללים 7 עד 8 חללים ביפו או באזור שוק הכרמל במסגרתם חושפת זויה חנויות ומעצבים ייחודיים בסמטאות העיר הקסומות, מגוללת סיפורים על תחילת דרכם ועל משנתם האופנתית, מגוונת בין בגדים להלבשת בית ובין נעליים לאקססוריז ובין לבין מציגה קצת ארכיטקטורה, חושפת אנקדוטות היסטוריות על רחובותיה של העיר ועל המשוררים ואנשי הרוח שהתגוררו בה.
בוקר יום שישי. אני מודה שלמרות שקשה היה להוציא אותי מריטואל "קפה קבינט הבנות", זויה עמדה במשימה! (נקודת זכות ראשונה).
התלבשתי בבגדים קלים (ויפים)– ושמתי פעמיי לסיור המתוכנן בין סמטאות יפו ושוק הפשפשים. בקרן הרחובות יפו פינת רבי פנחס פגשתי לראשונה את זויה.
"נעים מאוד!" היא אמרה והוסיפה "אני תמיד אני נשאלת, מהיכן השמלה שלך, ובאותה הנשימה נדרשת להשיב מתי אקח את חברותיי למסע קניות... אז בחרתי לנצל את ההיכרות עם חנויות מיוחדות, עם מעצבים מוכשרים ומקומות ייחודים ברחבי העיר תל אביב בכדי להעניק לכן משתתפות הסיור את החוויה המושלמת. מדובר ביום מהנה המשלב היכרות עם חנויות חדשות, רכישות שוות, אוכל טוב וכל זה מתובל בתרבות, ארכיטקטורה, שיחות נשים והרבה צחוקים".
קבוצת נשים שאינן מכירות האחת את השנייה, נעמדה קשובה לדבריה ולאחר השקת כוסות השמפניה יצא הסיור של זויה אל הדרך.
בזמן שנראה שבמרחב המסחרי של ישראל המקום לאופנה מקומית הולך ואוזל, זויה מתעקשת לחשוף בסיוריה את אופיים החתרני, היצירתי והמקורי של המעצבים העצמאים, שהופכים את תל אביב לבירת אופנה קטנה. כך, היא בוחרת לספר את הסיפורים האמיתים והמעניינים שמתרחשים מאחורי הקלעים, וצובעת את הפרצוף המתועש, האפור והמתקלף של תל אביב בצבעים ססגוניים.
הסיור נפתח בחנות של שרון וייזר - מעצבת תכשיטים, בוגרת שנקר היוצרת בהשראת מצולות הים תוך גילוי חומרים שאינם קונבנציונליים ושיטות שיבוץ שונות.
את תהילתה התקשורתית קטפה ויזר, עת השיקה תחת השם "Sea", סדרה של בגדי ים מתנפחים שיוצרו בטכניקת שטאנץ ידנית, וכן כובע, תכשיט כתף וצמידי פלסטיק המדמים יצורים ימיים, משובצים באבני קריסטל.
שרון וייזר. צילום יפית גדסי וקנין
צילום: סיורי אופנה ותרבות - פייסבוק
"עבודתי מושפעת מהסביבה הימית, סביבה רבת תנועה של צורות אמורפיות הנולדות מריבוי נע של חלקים המתנסחים לשלם אחד. השתמשתי בחומרים זולים וזמינים שניתן גם למחזר. בעבודה אני בודקת באמצעות מניפולציות של ריבוי את גמישותם הסגנונית של החומרים, תוך התמקדות בהפיכה של הזול ליקר, הצפוי לבלתי צפוי, המצוי לבלתי מצוי".
משם המשכנו לטייל בסמטאות האבן המוצלות בעצי דקל נוף ארצישראלי מובהק. את הסיור בחרה זויה לתבל בסיפורי יפו העתיקה תוך אנקדוטות על תושבי המקום וההתנהלות בשוק הרוכלים דאז.
התחנה הבאה ספק חנות ספק מוזיאון – הגלריה של נירית לבב פקר.
השם נשמע מוכר לכם? אתם צודקים! נירית שנחשבה פעם לאחת ממעצבות שמלות הכלה המצליחות בישראל, היא גם מי שהפכה את דמותה הססגונית של הדיווה הישראלית הטרייה נטע ברזילי למיצג ענקי העשוי כולו מצעצועים ישנים ושהוצג לראווה בכפר האירוויזיון.
צילום: פייסבוק Nirit.Levav.Art 
נירית לבב. צילום: יפית גדסי וקנין 
נירית לבב. צילום: יפית גדסי וקנין
בעבודותיה נוהגת נירית לשלב חלקי לגו, שרשראות, בובות ברבי, חלקי אופניים, גלגלי שיניים, נורות וצדפים, מפתחות ושעונים ומהם ליצור פסלים, שהבולטים מבניהם הם פסלי הכלבים שעיצבה מברזל ממוחזר ומשרשראות ישנות של אופניים הניצבים בסלונים של מיקי חיימוביץ`, אורנה בנאי, בת חן סבג, אברי גלעד, רני רהב וחובבי אמנות נוספים.
הנקודה השלישית בסיור: two time love me - בוטיק עלית לחובבות הוינטאג`.
מודה שברגע שנכנסתי כבר לא רציתי לצאת מהבוטיק. אם הייתי נדרשת לבחור חנות יד שנייה אחת לבקר בה בארץ, ואין ממש זמן לקרוא את המדריך השלם למטיילת הישראלית, הייתי בוודאי בוחרת ללכת ל"אהוב אותי פעמיים" (כן, בלעז זה נשמע טוב יותר) – חנות הוינטאג` הזאת היא הדבר הכי אופנתי ו"נכון" כרגע בארץ, ממלכה קסומה לאלו המעריכות קוטור עם הרבה מאוד שיק וסטייל.
צילום: סיורי אופנה ותרבות - פייסבוק LoveMeTwoTimesJaffa 
Love Me Two Times - Jaffa. צילום: פייסבוק
"Love Me Two Times" היא למעשה גם המקום האידיאלי למצוא בו את נעלי הסטילטו המושלמות. אפשר לאתר בחנות עיצובים נדירים של מותגים כמו: פראדה, כריסטיאן דיור, לבוטין, מיו מיו (בתמונה) וכמובן ג`ימי צ`ו.
אני מצידי בחרתי בדגם מנומר עם עיטור דמוי פרפר של מיו מיו (חברת בת של פראדה) שהתיישב לי בול על כף הרגל, ממש כמו נעל הזכוכית של סינדרלה.
כאן המקום לציין כי לא מדובר בסיור קניות, אך בהחלט תוכלו אם תרצו לפתוח את הארנק ולהגיע עמוק עמוק לשחרור השטרות. לשמחתי אני השארתי את הארנק בבית וכך הצלתי את עצמי ממסע שופינג מטורף.
ב"ארטיזאכן" - גלריה מסקרנת השוכנת בלב השוק היווני, פגשנו את שלומי עטור - בוגר המחלקה לעיצוב פנים ב-H.I.T, אשר ניכר שאמנות בכלל ואמנותו בפרט הינן חלק מהותי בחייו. בגלריה שלו תמצאו המון יצירות משולבות ישן וחדש וטרנספורמציות של פריטים שהשימוש בהם יצא מהקשרם. למי שחובב אמנות ביזארית עם אמירה זה ללא ספק המקום לבקר בו.
צילום: פייסבוק Artizachen 
artizachen jaffa. צילום: פייסבוק
ממש לא רחוק משם שוכנת לה חנות הנעליים "walkaholics" הכוללת גם בית מלאכה קטן ממנו יוצר המעצב שלומי אזולאי נעליים מעור איטלקי בעבודת יד כמו גם נעליים טבעוניות בהשראות מהים, מההיסטוריה ומאותנטיות פולקלוריסטית.
צילום: פייסבוק MyWalkaholicS 
walkaholics. צילום: יפית גדסי וקנין
walkaholics. צילום: יפית גדסי וקנין
אזולאי למד בבית הספר לעיצוב נעליים "הגילדה" והתמחה בפירנצה במלאכת יד, ואת רוב הניסיון המעשי שלו קיבל במפעלי נעליים בארץ ובחו"ל איתם עבד בשנים האחרונות. הנעליים שלו עשויות ממגוון בדים יפים יפים וכולן היו יפיפיות ומושקעות.
חייט פרא. צילום: יפית גדסי וקנין
אחת אחת una-una. צילום: פייסבוק
אחת אחת una-una. צילום: פייסבוק 
צילום: פייסבוק חייט פרא
בהמשך נחשפנו לממלכה נוספת המאגדת בתוכה 4 מעצבים היוצרים מוצרים שונים המתכתבים בשפה דומה.
"אחת אחת" הן 2 שותפות המעצבות נעליים סופר מדהימות בעיצובים יפניים ובשימוש בעורות, מיקי אוחנה, המוכר יותר בשמו “חייט פרא" מאייר בעזרת מכונת התפירה שלו, כשהבדים משמשים כקנבס והמחט כמכחול כמו גם מפסל פסלי מכוניות קטנות ותכשיטי אווירונים מחוטי ברזל, ואפילו יוצר ציורים על עץ בעזרת אקדח סיכות. אחרונה חביבה היא ענת צפריר מעצבת אופנה ובעלת המותג A22, היוצרת בגדים בגזרות מדליקות בסטייל אורבני, צבעים מונוכרומטיים והשפעות מצורות גיאומטריות.
A22 ANAT Zafrir. צילום: פייסבוק
צפריר שמעולם לא למדה אופנה, אלא עיצוב פנים במכללה למינהל, וגם פילוסופיה ותולדות האמנות סיפרה כי עולם ההשראה שלה מופשט מאוד ונשען בעיקר על קווים גיאומטריים ועל צורניות. "אפשר לומר שהרבה יותר מעניין אותי לעסוק בגזרה של הבגד מאשר בצבע שלו", היא אמרה.
הכניסה ל-goldfinger. צילום: יפית גדסי וקנין
את דלת הכניסה של הסטודיו לתכשיטים "goldfinger" גילינו רק אחרי שנעמה גילה צורפת מוכשרת ולקוית שמיעה, סגרה אותה עבורנו וחשפה גרפיטי מדליק פרי דמיונם ועטם של stepa aifo - צמד אמני גרפיטי שעשה עלייה מרוסיה ומאז משאיר את חותמו בתל אביב ומוסיף המון צבע לעיר הלבנה.
נעמה שהחליטה ששפת הסימנים, שהיא חלק בלתי נפרד מחייה, יצרה קולקציה אייקונית השאולה מעולמם של כבדי השמיעה בדמות תכשיטים ששאבו השראתם משפת הסימנים.
goldfinger. צילום: יפית גדסי וקנין
צילום: פייסבוק Goldfinger.ng
"בהתחלה זאת לא ממש הייתה קולקציה, אלא שרשראות עם אות אחת או המילה אהבה, אבל עם הזמן והביקוש הקולקציה התרחבה. אני מקווה שכמה שיותר אנשים יתקשטו בתכשיטי שפת סימנים בשאיפה שיהיו שגרירי השפה, שהתודעה תעלה, שמי ששונה יהיה פחות זר".
לסיום ביקרנו גם בסטודיו מיוחד ושמו "TOOSHAAYA" – מיזם משותף של צמרת שפירא-מואטי, מעצבת, מטפלת באמנות ומנחת סדנאות מודעות ביצירה, ובתה תום מואטי, בוגרת שנקר במחלקת עיצוב טקסטיל המתמחה בסריגה של חוטי במבוק ועיצוב טקסטיל מחומרים אקולוגיים, ובהם מוצר הדגל - צעיפים בדגמים ומחומרים שונים. בולט במיוחד צעיף ענק, העשוי מחוטי במבוק דקיקים בסריגה ייחודית ועדינה היוצרת סריג דק ואוורירי. המגע שלו רך כמשי והוא קליל ממש כמו ללבוש אויר.
TOOSHAAYA. צילום: פייסבוק
בהתמדה ובעקשנות, זויה צוברת קהל לקוחות נאמן ומגוון, שעימו נמנות לא רק צרכניות אופנה אלא גם סקרניות שחפצות לשטוף את עיניהן במתרחש מאחורי הקלעים.
זויה מבחינתה הייתה מלאת שמחה, היא העבירה את הסיור בתשוקה ובהנאה גדולה ולי לא נותר אלא להמליץ גם לכן להמיר את נוהל "קבינט הקפה" בסיור המעניין הזה.
