ביילאבלס - אמנות הפלמנקו והספרדיות הלוהטת

 

איש גדול ממדים לבוש שחורים יושב על כסא עץ בפינה השמאלית התחתונה של הבמה. מדי פעם יש לו "תיקים" הוא לא יוצר קשr עין עם הנכנסים לאולם. כניסת קהל מסתיימת הוא קם מהכיסא מקפל אותו ומתחיל לצלוע לעבר הפינה הימנית העליונה של הבמה, שם ניצב פסנתר כנף שחור.

הצליל ששומעים הוא הרגל הנגררת על הבמה שמונחת עליה פלטת עץ. לאט לאט נכנסים הרקדנים הצליל של גרירת הרגל מתחלף בצלילי נקישות הנעליים של הרקדנים המתפזרים במרחב הבמה בצורה חופשית. כך נפתח מופע "לרקוד את הצלילים" מופע פלמנקו עכשווי בכיכובם של הכוריאוגרפים והבמאים הבולטים בפלמנקו הספרדי: רפאל אסטבז ו-ואלריאנו פאניוס, שניהלו עד לאחרונה את להקת הבלט האנדלוסי הרשמית והופיעו במסגרת פסטיבל "ימי הַפְלָמֶנְקוֹ" במרכז סוזן דלל.

האיש גדול הממדים הוא לא אחר מאשר הכוראוגרף הספרדי רפאל אסטבז וירטואוז בכוח המתפרץ שלו, בגמישות ובאיכויות התנועתיות שלו, זו פעם ראשונה שאני רואה אותו על הבמה. רפאל רקד בנונשלנטיות בקלילות מפתיעה ובתשוקה גדולה. אי אפשר לנתק את הבשרניות שלו מזריזות והקלילות של התנועה שלו דווקא משום כך הופעתו הייתה מפתיעה ביותר בייחוד לאחת כמוני שלא הכירה אותו קודם לכן. לצידו הופיע ואלריאנו פאניוס, שהוא שותף לכוריאוגרפיה ומאסטר של ריקוד פלמנקו בעצמו. יחד איתם הופיעו על הבמה עוד ארבע רקדניות מוכשרות שרקדו ושרו.

 

צילום: BEATRIX MEXI MOLNAR

את המופע לווה זמר שמנגן על גיטרה, תוף ספרדי ופסנתר. המוזיקה למופע נבחרה אחרי מחקר מעמיק על מורשת היסטורית ארטיסטית של הפלמנקו בספרד וארצות הקשורות לפלמנקו ומתוכו נבחרו השירים והריקודים שרלוונטיים לקונטקסט החברתי תרבותי שאותו הם בחנו. הקשר בין מוזיקה וריקוד עבור רפאל יכולה להיות טוטאלית ויכול להיות שלא יהיה קשר זה תלוי במה שהוא רוצה להביע באותו רגע.

האסתטיקה הבימתית מינימלית במה שחורה עם כיסאות עץ מתקפלים, פסנתר כנף שחור, שחוֹן (מספרדית: Cajón, מילולית: "תיבה" או "מגירה") ופלטת עץ שמונחת על הרצפה. המופע הינו פנטזיה מוזיקלית של אנלוגיות וקשרים שנקודת המוצא בו הם שירי פלמנקו שטרם נרקדו או שנועדו להקשבה בלבד.

שירים אלו עובדו להבעת מצבים אנושיים היסטוריים של אמונה, אהבה, צדק, חוסר אהבה, תאווה, השפלה ועוד. ריקוד הפלמנקו מתייחס ליצרים הבסיסיים ביותר והאתגר להעביר את התחושה, הרגש והאווירה באלמנטים עכשוויים תוך שמירה על אלמנטים מסורתיים יוצר את המתח במופע החל בבחירת התלבושות העכשוויות והחלפת הלבוש הנשי המסורתי בלבוש יומיומי ועד השימוש באלמנטים מהתיאטרון החזותי כמו: יריעת פלסטיק ופנס לצד קערת מים וכוס וכיסא.

אחד הקטעים החזקים במופע הוא קטע עם יריעת פלסטיק דימוי חזותי בעיצוב החלל אלמנט שלקוח מתיאטרון חזותי שנעשה בצורה מאד אסתטית, עם זאת הדרך שבה פרסו את היריעה על הבמה והניחו אותה על הרצפה וכלה בריקוד סולו נוגעים ללב של שרה ועד טריאו נוגה של שלושת הרקדניות תחת היריעה.

היריעה יכולה להיות רגע אחד הינומה של כלה, וברגע אחר שובל של רקדנית פלמנקו, ברגע נוסף נהר גוודלקיוויר שבו שלוש בנות טבעו וברגע נוסף מצעים שעל המיטה. כל רגע יוצר משפט תנועה אחר שיוצר את הרגש המתאים לו וגם אם לא מבינים בדיוק את הדימוי, התחושה והרגש שנוצר על הבמה עובר לקהל.

לסיכומו של עניין מדובר במופע סוחף של שעה וארבעים דקות שכצופה עברתי על כל מנעד הרגשות, התפעלתי מהסולואים של הרקדנים, מהריקודים הקבוצתיים והיכולת שירה של מתיאס לופז, ומודה שאני מחכה בקוצר רוח שהם יגיעו שוב ארצה במופע מסעיר נוסף.