מאת: יפעת נחמני
צילום: קובי טיריפינטו
פיזיות אתלטית, דואטים מורכבים ותאטרליות הם מסימני ההיכר של שפת המחול של הלהקה שהוקמה בירושלים בשנת 1996 על ידי מנהלה האומנותי והכוראוגרף שלה - אמיר קולבן.
במופע מציגה הלהקה עיבוד עכשווי לשלושה ממשליו המפורסמים של איזופוס: "העורב והשועל", "הנמלה והצרצר" ו-"האריה והעכבר".
איזופוס שחי ביוון במאה השישית לפני הספירה והיה לעבד עד ששוחרר, התפרסם כידוע כמחבר משלים, כיועץ וכאיש בעל חוכמה מעשית. משליו השפיעו מאוד באתונה במאה החמישית על מחברי הקומדיות, ובפרט על אריסטופנס (שמרבה להזכיר ולצטט אותו), ועל הנואמים, הסופיסטים וההוגים, כסוקרטס ותלמידיו.
המשלים ברובם נכתבו בקיצור כדי שיישמרו בזיכרון, והם תמיד באים להמחיש טיעון מסוים באופן ספונטני, בהומור ובאירוניה, כמו בדיחות.
צילום: קובי טיריפינטו
המופע מגולל את סיפורה של קבוצת ילדים שיושבת בספריה. הילדים אינם מתחברים לקריאת ספרים, והספרן מחליט ללמד אותם את סוד הקסם הטמון בקריאה.
כך מגלה החבורה דלת קסמים מיוחדת הפותחת בפניהם ספר גדול ממדים החושף עלילה קסומה וקולחת.
בטרם מתחיל המסע לעבר משליו של איזופוס מתבקשים הצופים הצעירים להראות לספרן כיצד "אומרים" שלום בשפת התנועות וללא מילים, והם כמובן מיד מנופפים בהתלהבות ומכאן יוצאים יחד איתו למסע בספר שדפיו מתחלפים בסיום כל משל. כל דף ודף בספר האמור יוצר עולם ויזואלי ייחודי (עץ גבוה, פטרייה אדומה ויער עבות) על ידי עיצובי תבליט שפורצים החוצה מהדף השטוח.
המשל הראשון מגולל את סיפורו של עורב שגנב חתיכת גבינה, עף והתיישב על עץ. השועל שראה אותו ורצה להשיג את הגבינה נעמד והילל את תואם אבריו של העורב ואת מראהו היפה, והוסיף שאין יאה ממנו להיות מלך הציפורים, תוך שהוא מציין כי בוודאי היה מולך, אילו היה לו קול. העורב, שרצה להוכיח לשועל שגם קול לא חסר לו, שמט את הגבינה והשמיע צריחה גדולה. השועל קפץ וחטף את הגבינה.
צילום: קובי טיריפינטו
בצורה חלקה מצליחים השחקנים, עם מעט מאוד מילים מוקלטות, להחליק, תרתי משמע, בין סיפור לסיפור כשהמוטיב המרכזי הוא הגבינה, בהשאלה לספר המוכר "מי הזיז את הגבינה שלי". כאמור, בכל אחד מהמשלים השתתפה הגבינה ועברה מסיפור לסיפור, מרעיון לרעיון, בצורה ברורה ומקסימה.
גם במשל השני על האריה והעכבר הגבינה ניצבת במרכזו של עימות בין שתי חיות.
העכבר הקטן נלכד בשעת מעשה כשהוא מנסה לגנוב את הגבינה מהאריה. האריה מצידו מתכוון לטרוף את העכבר אך נעתר לבסוף לבקשתו שיחוס על חייו. בתמורה מבטיח העכבר לאריה שיגמול לו ואכן כשזה האחרון נתפס ברשת ציידים הוא מכרסם את חבלי הרשת ומאפשר לו להשתחרר.
יש כאן בימוי נהדר של שרית מזון שבאמצעותו ניתן להעביר לילדים את סגולותיה של ההתגברות על היצר (מצד האריה המבקש תחילה לטרוף את העכבר), לפוטנציאל החבוי גם במי שעשוי להיראות חסר חשיבות וחלש וליכולתם של הפכים לחיות זה לצד זה ואף לערוב זה לזה. מילת שבח נוספת לתלבושתו המרהיבה של האריה בעיצובה של סווטלנה ליפשיץ שמשכה את העין ולא הותירה מקום למילים.
צילום: קובי טיריפינטו
המעשייה האחרונה תלמד את הצופים הצעירים שיעור חשוב בכלכלה. מי שהכנסתו צנועה אינו חייב לעשות חגיגות מפוארות רק כדי להראות למכריו וחבריו שיש לו. עדיף כמובן להצטנע ולחסוך מאשר לחגוג ואחר כך לדאוג.
במשל זה יפגשו הצופים את הנמלים העמלניות המתרוצצות ועובדות במרץ בשדה, ומנגד גם את הצרצר העצל שמנגן להנאתו בגיטרה, צוחק עליהן ועל חריצותן. גם הפעם עבודת הבימוי נהדרת והשתלבה באופן מושלם עם המוזיקה המקורית של רמי שולר שהיטיב להתאים את הקצב למאפייני הדמויות: הסקסופון מלווה את השועל התחמן, התופים את האריה המאיים וצלילים מהירים במיוחד מופיעים לרקע הנמלה החרוצה העובדת ללא הרף.
לסיכום, נפלא נפלא ושוב נפלא, בדיעבד אני לא מבינה איך לא חשבו על זה קודם, איך לא חשבו עד כה להנגיש הצגות לילדים שקשה להם לעקוב אחרי מלל ארוך ומשעמם, לפעמים.
הקטנים שהתלוו אלי היו מרותקים, זאת אולי הפעם הראשונה שהגדולה לא תרה אחר ריגושים מחוץ לבמה: עולה על הכיסא, מפרקת במבה, פותחת וסוגרת את המושב. אודה שלי זה היה קצת יותר קשה, טוב, אני מהדור שצריך שיתמללו לו את הטקסט, אבל היי, הקדמה כבר פה והילדים של היום מבינים לבד ומהר מי הזיז את הגבינה שלהם...
