מאת: רוית כהן יוליוס
צילום: פייסבוק תיאטרון הילדים הישראלי (אסי סתיו)
באתי , ראיתי, נהניתי!!!
אלאדין המיתולוגי, הוא אחת מהדמויות הרבות המאכלסות את "סיפורי אלף לילה ולילה" שסיפרה שחרזדה הנסיכה כדי להציל את ראשה מחרבו של מלך סמרקנד.
המעשייה עברה גלגולים רבים ובהתאמה "אלאדין ומנורת הקסמים", זכה לשלל גרסאות תיאטרליות, עד שנחתה על האקרנים הגרסה מטעמה של חברת דיסני, וכמו במעשיות רבות אחרות שלה למן מהרגע שבו היא הפיקה סרט אנימציה, השתלטו הדמויות והתסריט על הנרטיב המקורי והשכיחו אותו כמעט לגמרי ועיצבו את הדמויות בו מחדש, וכך גם המקרה בהצגה אלאדין של
תיאטרון הילדים הישראלי.
את ההפקה הנוכחית אפשר היה כמובן לספר באלף ואחת דרכים אחרות, אך נדמה שלמי שעיבד את הסיפור לבמה (אודי גוטשלק) היה חשוב להיצמד לעלילה של דיסני (למעט פרטים שוליים: דמותו של המלך שנעדרת מההצגה, לאלאדין אין קוף והנסיכה יסמין פחות מרדנית ועל כך עוד אפרט בהמשך) - ולמרות זאת נדמה לי כי הפעם ומבין שלל הגרסאות אתם תיהנו הכי הרבה.
צילום: תמי חוני ההצגה משעשעת מאוד ומוצלחת הן בשנינותה והן באופן הביצוע של שחקניה. הדמויות, כמעט כולן מוצלחות ומשרתות נאמנה את העלילה.
את ההצגה, פותח וסוגר מספר הסיפורים, שדמותו התיאטרלית סוחפת את הצופה לעולם אחר, לשוק השוקק באגרבה הצבעונית. שם, גם פוגשים לראשונה את אלאדין, פרחח הרחוב השובב ושובה לב (אור משה), וזה פוגש שם במקרה את בת הסולטן - הנסיכה יסמין בעודה משוטטת אלמונית בשוק (ענבל לוי-אזואלוס).
לעומת עצלותו הניכרת של אלאדין בסיפור המקורי, בחר גוטשלק להדגיש הפעם דווקא את טוב ליבו, כנכס העיקרי שיוביל אותו בהמשך לזכייה בליבה של הנסיכה.
צילום: קובי טיריפינטו בהמשך (איך אפשר שלא) מגיחים לבמה, צמד "השטותריקים", המוכר לילדים מסדרת הטלוויזיה של הוט. בהצגה הם מגלמים את יאגו התוכי ואת ג`פאר - הרע של הסיפור, שחושק במנורת קסמים נדירה. הצמד (רועי: ג`אפר, שי: יאגו) ניחן בהופעה מרתקת ומשעשעת, הדמויות שלהם מצחיקות, צבעוניות ומלאות בחן.
ובחזרה לעלילה. מנורת הקסמים המיוחלת חבויה במערה שאליה יכול להיכנס רק נער בעל לב זהב, וג`פאר, שמאד רוצה להפוך לשליט העולם וצריך לשם כך את הג`יני שטמון במנורה, מגייס למשימה בדרכים נלוזות את אלאדין. כשהג`יני משתחרר מהמנורה הוא מעניק לאלאדין שלוש משאלות בלבד, בנוסח "הדייג ודג הזהב" וזה האחרון מבקש מהשדון להפוך לנסיך כדי לזכות בליבה של יסמין.
צילום: פייסבוק תיאטרון הילדים הישראלי (אסי סתיו)
בעיבוד הזה מקבל הג`יני (טוביה טוויג) מקום של כבוד בקדמת הבמה, והוא לא רק כל יכול במילוי משאלות, אלא גם דמות עם נפח ועומק, קונדסית, שובבה ושופעת הומור מצד אחד, מוסרית, הוגנת ומלאת תובנות ורעיונות מהצד השני. הוא חכם ומתוחכם, מצחיק וחביב, בצורה בלתי רגילה, בעל יכולות משחק יוליניות, לא פחות, ולי הוא הזכיר מאד את הג׳יני מהסרט האגדי והבלתי נשכח של דיסני (אגב, הסרט האהוב עליי ביותר מבית דיסני).
ג`פאר דוחף שוב את אפו ואת ידיו, גונב את המנורה, משליך את אלאדין ויסמין לכלא, ואז גם הופך לשליט העולם. אך היי, אל דאגה, אם תהיתם גם בהצגה הזאת גיבורנו יצליח להינצל, ואפילו המנורה תחזור לידיו והנסיכה לזרועותיו, וסוף טוב הכל טוב.
צילום: קובי טיריפינטו עיבודים רבים כאמור נעשו לאגדה על אלאדין, שיש בה כל האלמנטים שקורצים לילדים: נסיכה מהממת, קסמים ושדון חביב שמגשים משאלות כמו גם בחור שובב ואמיץ עם לב זהב ורע אכזר והחשוב מכל סוף טוב. תוסיפו לזה את התלבושות הצבעוניות המתבקשות (אנחנו במזרח האוריינטלי הקסום, לא?) את התפאורה הנהדרת שהנפיקה טליה אוטולנגי ואת הפוטנציאל האדיר למוזיקה מקסימה (זיו רהב) ולריקודים מעוררים (גילי גבל) שליוו את ההצגה וקיבלתם קלף מנצח לכל המשפחה. וזה בסדר, כל עוד עושים את זה טוב ובמקצועיות כמו בהפקה של תיאטרון הילדים הישראלי .
העיבוד לאגדה מצליח להגיש וריאציה צבעונית וסוחפת, המשלבת כאמור ריקודים יפים ומקפיצים, משחק מצוין ותלבושות מרהיבות, אך אין טוב בלי רע וכאן זהו המקום להתעכב מעט גם על מה שהפריע לי כצופה.
ראשית הפריע לי מאד שדמותה של יסמין הנסיכה פוספסה בהצגה בענק. רובנו גדלנו על דיסני, חונכנו על ברכי הסרטים והסדרות, הסיפורים והשירים - בדרך כלל באנימציה, אבל לא תמיד. חובבי הז`אנר המונפש בוודאי הבחינו כי גם ליצרנית האמריקאית חשוב מאד בעשור האחרון לשנות את המסרים מאלה שהוטמעו לנו מהעבר. את רעיון האהבה הרומנטית הטוטאלית שתִּדְלֵק אי אלו קלאסיקות דיסנאיות, החליפו אצל דיסני בשנים האחרונות נסיכות נטולות נסיך, המלאות בשאיפות וחלומות על הגשמה והעצמה.
צילום: קובי טיריפינטו יסמין הנסיכה צריכה הייתה לטעמי להיות חריפה ומרדנית, בפרט לאור העובדה כי מדובר בנסיכה שהגיגי הנסיכות בסרט הם ממנה והלאה, אולם נדמה כי בעיבוד הנוכחי התעקשו בתיאטרון להציג אותה כדמות פסיבית נזקקת. בנוסף, משהו בעבודת התאורה לקה לטעמי בחסר. במרבית הסצנות הבמה לא הוארה באופן שהחמיא לשחקניה וצרמה לי במיוחד עבודת האפקטים בעשן שהציפה את האולם במעטה שהחוויר את הבמה, האפיל על התאורה באופן משמעותי ואף העיק בפן הנשימתי.
הג`יני והצופים הצעירים. צילום: פרטי
עם זאת ולסיכום חשוב לי לציין שלמרות הביקורת ההפקה הנוכחית היא ממש לא ״קומסי קומסה״ (השיר אגב שולב בהצגה באופן מבריק). זוהי הצגה בידורית נהדרת, העשויה היטב. נכון, אין כאן איזו אמירה אמנותית (ויש מופעים לילדים שדווקא יש בהם), ואולי אין כאן איזה מסר יוצא דופן, אך יש פה מקצועיות ברוב מהפרמטרים – שחקנים, רקדנים, בימוי, כוריאוגרפיה, תפאורה ותלבושות וחשוב לא פחות שגם המסרים ה"חינוכיים" עוברים לילדים.
בקיצור, לכו ותצפו - כי גם אתם תיהנו בהצגה הזאת לא פחות מילדיכם...
