בעקבות מותו הפתאומי של לוק פרי: כל מה שחייבים לדעת על שבץ מוחי

 

 

השחקן לוק פרי, המוכר מתפקידו כדילן מקיי מסדרת הנוער האייקונית "בוורלי הילס 90210", הלך לעולמו אמש (ב`) בבית החולים סיינט ג`וזף בברבנק, קליפורניה, כשהוא בן 52 בלבד, לאחר שלקה בשבץ מוחי ביום רביעי שעבר.

"פרי היה מוקף בילדיו ג`ק (22) וסופי (19) ובארוסתו וונדי מדיסון באואר, אשתו לשעבר מיני שארפ, אמו אן בנט, אביו החורג סטיב בנט, אחיו טום פרי, אחותו איימי קודר וקרובי משפחה וחברים אחרים", נמסר לתקשורת על ידי קרוביו. "המשפחה מעריכה את גל התמיכה והתפילות לבריאותו של לוק מכל העולם, ומבקשת לכבד את פרטיותה בעת זו של אבל עמוק. פרטים נוספים לא יימסרו בינתיים", נכתב בהצהרה שמסרו סוכניו לאנשי המדיה בביה"ח.

 

השחקן איאן זירינג, שגילם את סטיב סנדרס ב"בוורלי הילס" לצד פרי, כתב בחשבון הטוויטר שלו: "לוק יקירי, אנצור לנצח את הזיכרונות האוהבים שאנו חולקים ב-30 השנים האחרונות. הלוואי שהמסע שלך הלאה יועשר בנשמות המופלאות שהלכו לפניך, כפי שעשית כאן עבור אלה שאתה משאיר מאחור".

 

השחקנית גבריאל קרטריס, שגילמה את אנדריאה זקרמן בסדרה מסרה: "לבי נשבר. לוק היה חלק משמעותי בחיים של כל-כך הרבה אנשים. הייתה לו נפש רגישה, הוא היה אדיב, נדיב, ותמיד נלחם למען האנדרדוגים. הוא יחסר לכל מי שהכיר אותו. הוא לעולם לא יישכח. ליבי יוצא אל משפחתו, חבריו ומעריציו ברחבי העולם".

 

  לוק פרי. צילום: אינסטגרם

 

בעקבות מותו של פרי: מה שחייבים לדעת על שבץ מוחי

שבץ מוחי הוא גורם המוות השלישי בעולם המערבי.

 

ארגון הבריאות העולמי מעריך כי 15 מיליון נפגעים בעולם משבץ מוחי בכל שנה, ומהם 5 מיליון מתים כתוצאה מהאירוע המוחי. מדובר בגורם המרכזי המוביל לנכות בעולם המערבי.

 

בישראל נמנים מדי שנה כ–15 אלף נפגעי שבץ מוחי חדשים, כ-25% מתוכם חוו אירוע מוחי חולף בשבועות שקדמו לשבץ המוחי. למרבה הצער, רק חלק מהלוקים בשבץ זוכים לטיפול מיטבי בחלון הזמן האפשרי, בעיקר בשל הגעה מאוחרת לחדרי המיון, אבל גם נוכח זמן יקר המתבזבז לריק בבתי החולים, בהמתנה לקבלה במיון ו/או הליכים בירוקרטיים.

 

בשנים האחרונות חלו פריצות דרך משמעותיות במכלול התחומים העוסקים באירוע מוחי, והשבץ הוכר כמצב חירום רפואי - "התקף מוח" בדומה ל"התקף לב" .

 

 

השבץ אומנם נתפס כנחלתם של מבוגרים בלבד, אולם בדיוק כמו במקרה של לוק פרי ובניגוד לסברה הרווחת, רבים מהחולים שעברו אירוע מוחי הם דווקא צעירים יחסית.

 

לפי נתונים שפרסם המכון הלאומי למחלות נוירולוגיות ושבץ בארצות הברית, כשליש ממקרי השבץ מתרחשים בקרב בני 65 ומטה, המאבדים את עצמאותם ברגע אחד. כ-85% ממקרי השבץ הם שבץ איסכמי (חוסר חמצן לרקמה), שנגרם כאמור מתוצאה של חסימה פתאומית באחד מכלי הדם המובילים דם למוח, או הנמצאים בתוך המוח, על ידי קריש דם שמקורו מהלב, או מאחד העורקים הגדולים בצוואר (קרוטיס).

 

כ-25% מהלוקים בשבץ הם מתחת לגיל 60 שנה וכ-10% הם מתחת לגיל 50 שנה. בניגוד להתקפי לב כמחצית מהנפגעים באירוע מוחי הן נשים והפגיעה בהן קשה יותר מאשר בגברים.

למעשה בשנים האחרונות קיימת מגמה הולכת ורווחת בטיפול בשבץ מוחי גם בקרב צעירים ואפילו ילדים מגיל אפס. העמקת הידע של הצוותים הרפואיים והציבור הרחב לגבי התסמינים של השבץ המוחי מאפשרת כיום אבחון יעיל בכל גיל.

 

איסכמי או המורגי?  

כשמדובר בשבץ יש להבדיל בין שני סוגי שבץ: שבץ מוחי חסימתי (איסכמי), הנגרם בשל חסימת כלי דם מוחי בקריש דם ובשל כך מופסקת אספקת הדם לאזור המוח על רקע החסימה העורקית,  ושבץ דימומי (מוכר גם בשמו שבץ המורגי) שבו מופסקת אספקת הדם לאזור מוחי מסוים על רקע שבירת עורק ונוצר דמם תוך-מוחי.

 

זה הראשון, נחשב לגורם מרכזי לתחלואה ותמותה בגיל המבוגר. האזור המוחי הפגוע, זה שסובל ממחסור בדם וחמצן, מאבד בשבץ מסוג זה את יכולות התפקוד שלו, וכתוצאה מכך עלול להיפגע תפקוד האיברים שהוא שולט בהם. ההשלכות האפשריות הן: נכות, שיתוק, אובדן יכולת הדיבור או הראייה, והידרדרות שכלית וגופנית. אחד מגורמי הסיכון העיקריים לשבץ מוחי מסוג זה הוא הפרעת קצב לב מסוג פרפור עליות; הכיווץ וההרפיה הלא-סדירים של עליות הלב יוצרים מצב שבו חלק מהדם הממלא אותן "עומד" זמן מסוים, במיוחד באזורים הסמוכים לדופן העלייה, ולכן נוטה להיקרש. אם הקרישים שנוצרו ניתקים מחיבורם לדופן העלייה, הם נישאים עם זרם הדם אל איברים חיוניים, ובראש וראשונה למוח. לכן לאנשים שסובלים מהפרעה זאת סיכון גבוה פי חמישה לשבץ מוחי ביחס לכלל האוכלוסייה.

 

שבץ. באדיבות אתר pixabay

שבץ מוח דימומי הוא אירוע שבו כלי דם במוח נפרץ והדם זורם ממנו, במקום לזרום בתוך כלי הדם. במקרה כזה הדם אינו מגיע לאן שהוא צריך, ותאי המוח מתים מחוסר חמצן, אבל הדם גם מצטבר במקומות לא רצויים, ושם הוא יוצר לחץ על התאים. אירוע דם שכזה עשוי להתפרץ כתוצאה ממפרצת (שחיקה של דופן כלי הדם עד שהיא מתפוצצת), ולעיתים רחוקות יותר כתוצאה מפציעה או בשל השימוש במדללי דם.

הסימנים הקליניים הן בשבץ איסכמי והן בשבץ דימומי יכולים להיות זהים (הפרעות בדיבור, א-סימטריה של הפנים, חולשה או הפרעה תחושתית בגפיים והפרעות הליכה וראייה) וניתן להבדיל בין שני סוגי השבץ ולטפל בהם רק לאחר בדיקות דימות מתאימות, כמו C.T מוח, MRI מוח ואנגיוגרפיה (צנתור) של עורקי המוח תחת שיקוף ב-C.T או MRI.

בין הסיבות לשבץ מונה פנינה רוזנצוייג, מנהלת עמותת נאמן, נפגעי אירוע מוחי, הפועלת לרווחתם של נפגעי שבץ ובני משפחותיהם ולהעלאת מודעות הציבור למחלה ולמניעתה: יתר לחץ דם, שומנים בדם, סוכרת, השמנת יתר, עישון, חוסר בפעילות גופנית, פרפור פרוזדורים - היצרות של העורקים הצוואריים או התוך-גולגולתיים, ובאוכלוסיה צעירה מתחת לגיל 50 גם מחלות אימונולוגיות (המערבות את המערכת החיסונית), קרישיות יתר של הדם ומומים לבביים, דהינו מחלות או בעיות שעלולות להיות נסתרות והשבץ המוחי מצביע על קיומן.

מהו בדיוק שבץ מוחי? ד"ר יעקב אמסלם מנהל היחידה לנוירו- רדיולוגיה פולשנית (צנתורי מוח)  בבית החולים שערי צדק בירושלים משיב: "שבץ מוחי הוא תהליך מהיר מאוד, שבו מאבד המוח פונקציות תפקודיות, כתוצאה מהפרעה באספקת הדם למוח. כל דקה שעוברת מהופעת השבץ מביאה לאובדן של 2,000,000 תאי עצב (נוירונים) במוח - ולכן חלון הזמן המוקצה לטיפול, מרגע הופעת הסימפטומים, הוא עד 4.5 שעות לטיפול התרופתי ועד 6-8 שעות לצנתור המוחי".

 

עוד מציין  ד"ר אמסלם כי כיום, על פי הנחיות החדשות של האיגוד הניורולוגי האמריקאי, חלון הזמן הטיפולי התרחב עד ל-24 שעות מתחילת הסימפטומים, וזאת בהתבסס על הדמיה מתקדמת (בדיקת תהודה מגנטית- MRI או CT פרפוזיה) המאפשרת הערכה של רקמת המוח והאזור ההפיך אותו ניתן עדיין להציל באמצעות טיפול.

 

בתמונה: ד"ר יעקב אמסלם. צילום: יח"צ

החשיבות באיתור שבץ מוחי בחולים צעירים והטיפול בהם עולים עם השנים הרבות שלפניהם. אדם צעיר, הנמצא בשיא פעילותו והופך סיעודי או נכה, עלול לאבד מקום עבודה, זוגיות ועוד. לכן גם אם מדובר בסימנים חולפים החשודים לשבץ מוחי שעוברים אחרי שעה, רצוי לגשת להיבדק בדחיפות. יש לזכור כי קיים סיכוי מוגבר לאירוע מוחי מלא עד 48 שעות לאחר אירוע מוחי חולף ב-8%-6% מהמקרים.

 

אם בעבר הגישה הרפואית לאירוע מוחי הייתה פסיבית יותר כיוון שלא היו אמצעים לטפל היטב באירוע הקיים או למנוע ביעילות את האירוע הבא, שהרי היום המצב שונה. העלאת המודעות לתסמיני השבץ בקרב הצוותים הרפואיים, בציבור הרחב ובעיקר בקרב אנשים צעירים היא המפתח המרכזי לטיפול יעיל ולחזרה חלקה לחיים.

 

באדיבות אתר thecardiologyadvisor

מהם הסימפטומים של שבץ? רוזנצוייג מציינת כי חולשה בצד אחד של הגוף, גמגום פתאומי כבד, הטיה של הפה לצד אחד, כאב ראש חריג ואובדן הראיה בעין אחת, הם בין הגורמים המרכזיים העשויים להצביע על שבץ.

 

בנוסף ממליצים בעמותת נאמן, נפגעי אירוע מוחי, להסתייע בשלוש שאלות פשוטות העשויות לעזור בזיהוי השבץ:

* לדבר – בקש מהחולה לומר – ברד ירד בדרום ספרד הערב. האם שלט בקצב הדיבור והמילים בוטאו בבירור?

* לחייך – בקש מהחולה שיחייך. האם הוא שולט בחיוך או שהפה עקום?

* להרים – בקש מהחולה להרים שתי ידיים כלפי מעלה. האם הרים את שתיהן יחד ובתאום?

 

בכל מקרה של הופעת אחד הסימנים או יותר, או אם התשובה לאחת מהפעולות שלילית – הרי לכם סממן להתהוות שבץ מוח.

ומה לגבי גורמי הסיכון? "גורם הסיכון העיקרי לשבץ מוחי הוא יתר לחץ דם, המכונה ה"קטלן השקט", מכיוון שאינו כואב", קובע ד"ר אמסלם ומוסיף "גורמי סיכון האחרים הם הפרעות קצב לב, כתוצאה מפרפור פרוזדורים (כ-25%), עישון, השמנת יתר, חוסר פעילות גופנית, רמת כולסטרול גבוהה, סוכרת ונטילת גלולות למניעת הריון, יחד עם עישון (מה שהופך את הדם לסמיך - וגורם לקרישיות גבוהה יותר)".

 

עוד ציין ד"ר אמסלם כי 25% לוקים בשבץ כתוצאה מהפרעות לבביות ומומים בלב, שיוצרים קריש דם ש"עף" למוח. לדבריו, כ-25% נוספים לוקים בשבץ כתוצאה משינויים טרשתיים בעורקים, שיוצרים פלאקים של סידן ושומן - ומעיפים קריש דם למוח,25% בשל שינויים בקרישת דם ושומן שגורמים לחסימה ו-25% מסיבות בלתי ידועות. "כרבע מהלוקים בשבץ הם צעירים, בעלי מומים לבביים שלא התגלו, או שנגרמה להם דיסקציה (קרע בחלק הפנימי של העורק שעולה למוח - וגורם להתנתקותו וליצירת קריש שעולה למוח), כתוצאה מחבלת ראש, שיעול חזק, או סיבה לא ידועה".

כיצד מטפלים בשבץ? "ברוב המקרים של חסימת כלי דם במוח, הטיפול מתבצע דרך הווריד, באמצעות חומר להמסת קריש הדם החוסם. במקרים מסוימים - ובהתאם להתוויות, מתבצע הטיפול באופן מכני (צנתור).

 

כאמור, שבץ הוא תהליך מהיר - ולכן הזמן שחולף מרגע הופעת הסימפטומים ועד לטיפול הוא קריטי (זמן 0). על פי הנחיות האיגוד העולמי , יש לבצע CT תוך 25 דקות מהגעת החולה למיון, להעניק טיפול ראשוני דרך הווריד עד 4 וחצי שעות מזמן ה-0; ולצנתר, במידת הצורך, תוך 8 שעות מזמן ה-0.

 

במקרים מסוימים בהם החולה מגיע מעבר לחלון של 8 שעות ועד 24 שעות מתחילת הסימפטומים יש לבצע הדמיה מתקדמת המאפשרת הערכה מדויקת של רקמת המוח ובמידה ועדיין רקימת המוח לא ניזוקה בצורה בלתי הפיכה, ניתן לטפל בחולים אלו באמצעות צנתור ( שליפת קריש הדם בצורה מכנית בחסימות של כלי דם מוחיים גדולים)", מסכם ד"ר אמסלם.

 

חיים לאחר שבץ

מידת ההחלמה תלויה בחומרה, במיקום ובנפח רקמת המוח שנפגעה עקב השבץ המוחי. בנוסף תלויה ההחלמה בתוכנית שיקום נאותה ובמשאבים הנפשיים של החולה ובמידת התמיכה לה הוא זוכה מסביבתו הקרובה (משפחה, קהילה). אנשים רבים לוקים בשבץ קל אשר כמעט ואינו מורגש או משאיר תוצאות ונזקים מועטים. אחרים נאלצים להתמודד עם קשיים גדולים יותר ודרכם ארוכה יותר בתהליך השיקום ובחזרה לחיי שגרה.

 

"שיקום מאירוע מוחי בדרגה קלה עד בינונית, הוא לעיתים קרובות אפשרי אם נעשה נכון, והאופנים בהם המוח מתגבר על נזקי השבץ, שופכים אור מרהיב על אופן הפעולה של המוח האנושי. עם זאת, כ-10%-20% מנפגעי השבץ לא יגיעו לשיקום והסיכויים להגיע לשיקום של מי שהפגיעה שלו חמורה עד כדי כך שהוא מורדם ומונשם הם נמוכים יחסית", אומר ד"ר אמסלם.

 

מתוך החולים שיגיעו לשיקום, קצת פחות ממחצית ימותו תוך שנה, מסיבוכי המחלה הכוללים - נפילות בשל אבדן יכולת תנועה, דלקות בדרכי השתן בשל קושי להתרוקן, דלקות ריאות בשל הקושי לבלוע כראוי ופצעי לחץ. מכאן נובע שאיכות הטיפול במחלקות השיקומיות, המשלבת צוות רב תחומי של עובדי סיעוד, פיזיותרפיה, רופאים שיקומיים, קלינאי תקשורת, פסיכולוגים שיקומיים ועוד, היא קריטית לסיכויי ההישרדות ולאיכות החיים של המטופלים.

"על פי המחקרים כ-60-77% מהמטופלים חוזרים לתפקוד תקין, או כמעט תקין לחלוטין", מציין ד"ר אמסלם. "אופן השיקום ומשכו תלויים בנזק שנגרם ובמהירות התחלת תהליך השיקום. למוח יש פלסטיות מסוימת - וככל שהעבודה על תפקוד האזורים הפגועים יותר תהיה מהירה יותר, כך המוח ישוב לתפקד טוב יותר. למרבה הצער, בארץ מועברים החולים לשיקום רק כעבור שבועיים-שלושה, בניגוד לאירופה, שם מועברים החולים כיומיים-שלושה לאחר הצנתור. בנוסף, במסגרת האשפוז לאחר השבץ, עוברים המטופלים אבחון מקיף, על מנת לזהות את הגורם ולטפל בו, כך שיקטן הסיכון לשבץ חוזר".

 

בעשור האחרון חלו שיפורים משמעותיים בטיפול בחולים שלקו בשבץ, הן בשלב האקוטי של המחלה והן בשלב השיקום. ההתקדמות הרבה בטיפול מאפשרת להציל את חיי החולים ולמנוע מהם נכות בעקבות האירוע המוחי. טיפול תרופתי מיד לאחר שהתברר שאדם לקה בשבץ יכול להציל את חייו. התרופות שפותחו בשנים האחרונות מגבירות את הסיכוי לפתוח את החסימה בכלי הדם במוח, שגרמה לאירוע המוחי. לכן חשוב להגיע מוקדם ככל האפשר לבית החולים.