מאת: דנה קאהן
בין עבודות הרכבת למוסכים ברחוב אילת ביפו, מסתתרת פינת חמד, המהווה לא פחות מאשר -
מרחב לנשימה.
האנגר לבן עם רצפת בטון חפה מרהיטים, עם עציצים ירוקים מסביב לקירות. במרכז החלל פרוסה מחצלת ועליה מספר מזרני יוגה וכריות. מינימליסטי. פשוט ומזמין.
הגעתי מעט באיחור, אין חניה ברחוב ולקח לי זמן לאתר את המקום, לתוך ההיכל המתואר, לסדנה שארכה כארבע שעות.
לא הכרנו, אנחנו הבנות אחת את השנייה, אולם בזכות האווירה, שהייתה נינוחה מאד, נעימה ופתוחה, הרגשנו חופשי לקיים שיחות חולין ליד הקפה עד שכולן הגיעו ורק אז נגשנו לפתוח את היום. הנה, כבר מתחילים.
קשה היה להבין רק מההזמנה לאירוע לאן בדיוק הגעתי וסבב ההיכרות בהתחלה, בו כל אחת התבקשה לספר מהן הציפיות שלה מהיום הזה, עזר להתחבר יותר לרעיון, עם זאת, אני חייבת להודות שאני לא בטוחה מה היו בדיוק הציפיות שלי בתחילת היום הזה וגם לא בסופו, ולעיתים כשאין ציפיות אין אכזבות.
"מרחב לנשימה" הוקם על ידי שלוש מטפלות משלושה תחומים שונים של פסיכותרפיה, על מנת לאפשר לנשים לקחת מרחב לנשימה מחיי היום יום ולהוות עבורן מקום בטוח, בו ניתן לרכוש ידע מתחומים שונים, בזכות מה שמביאות איתן מהמטפלות. ואכן ייחודו של המקום הוא השילוב הזה, של שלוש נשים, אשר מטרתן היא אחת: לאפשר לך להירגע לצד הערך המוסף – ידע!
באדיבות מרחב לנשימה. יח"צ
אז מי הן שלושת הנשים האלה? בואו נכיר אותן:
אנוה רצון - עובדת סוציאלית במקצועה המתמחה במצבי לחץ וחירום בנושא חוסן אישי, עוסקת בנוסף, כמדריכת יוגה המתמקדת פוקוסינג, הבנה וחיבור בין גוף לנפש. יעל אפרתי - פסיכולוגית רפואית - תחום של טיפול שעוסק במצבים בריאותיים בבתי חולים בניסיון להקל על המצב באמצעות טיפול פסיכולוגי, מהמקום הזה של ההקלה על המטופלים שלה היא הגיעה לתחום המיידנפולנס, אשר בין היתר מקל על תחושות של חרדה ודיכאון. ולבסוף, חן שמיר מורה ליוגה קונדליני, בעלת תואר שני בטיפול בתנועה.
את השיעור הראשון התחלנו עם שמיר בתרגול יוגה קונדליני – תרגול שנמשך כשעה ובו למדנו לנשום דרך האף תוך כדי שאנחנו סורקות את גופנו אט-אט. שיעור כזה מתאים למתנסות ביוגה בפעם הראשונה, שכן הוא מלווה את המתרגלת המתחילה ברזי היוגה. אחרי השיעור יצאנו לארוחת בוקר קלה והתכנסנו בשנית לתרגול מיינדפולנס. לפני התרגול אפרתי הסבירה בקצרה על עקרונות המיידפולנס, הכוללים חשיבה לא שיפוטית ויכולת להיות נוכח ברגע, ב"כאן ועכשיו", לקבל את הרעשים של הסביבה אבל להישאר ברגע ולא לנדוד למקומות אחרים. בסיום התרגול התפתח דיון נחמד ואפרתי השיבה על שאלות לצד שתי השותפות שלה שהוסיפו לדיון מהידע שלהן.
באדיבות מרחב לנשימה. יח"צ החלק האחרון כלל תרגול מיקוד. רצון הסבירה על התרגול דרך הבנה לאותה אנרגיה רוחנית השוכנת בבסיס עמוד השדרה ומוזרמת כלפי מעלה למוח, וגורמת להארה.
לעניות דעתי השלוש העבירו תרגולים טובים, אני מודה שטרום הסדנה לא הכרתי את תרגול המיקוד או את היוגה קונדליני והסדנה בהחלט איפשרה לי לטעום מהם. עם זאת, בתחושה הכללית שלי לא היה ערך מוסף לשילוב בין שלושת ההתנסויות שחוויתי באותה הסדנה. יתרה מזאת, הייתה לי תחושה שהיום בכללותו אינו מאורגן כמו שצריך, ללא חוט מקשר שהוביל בין תרגול אחד למשנהו, פרט לדיון קטן שנפתח במהלך היום.
בנוסף, מבחינה לוגיסטית המקום עדיין אינו ערוך, ומה שהפריע לי מאד הוא האבק (כזכור המקום שוכן מאחורי עבודות הרכבת הקלה). לשיטתי, כשעוסקים בנשימה המקום מוכרח להיות נקי מאבק, לפחות הרצפה ששוכבים עליה.
אני בטוחה שעם הזמן תצלחנה השלוש לזקק את הסדנה. הן הרי מלאות בידע וברצון להעניק אותו לנשים נוספות, ומודה שהייתי בשמחה מתנסה שוב בסדנה מעמיקה עם כל אחת ואחת מהן בתחומה.
