מאת: יפעת דיסקין
צילום: סרטי נחשון
בתזמון מפתיע למדי, עת גל הפגנות מציף את רחובות בודפשט (הונגריה), כשהמפגינים צועדים ברחובות העיר לעבר נהר הדנובה בטמפרטורות קפואות של מתחת לאפס, תוך קריאת ססמאות נגד הממשלה ולמען תקשורת חופשית, יצאתי לצפות בסרט "שתיקה רועמת".
עלילת הסרט האמור מתרחשת בשנת 1956 בעיירה סטלין-שטאט במזרח ברלין (אייזנהוטנשטאט היום), כאשר תיאו וקורט כוכבי הסרט נחשפים לתמונות מהמרד ההונגרי בבודפשט במהלך התגנבותם לבית קולנוע במערב ברלין. כידוע, זיכרון המאבק נגד הקומוניזם - שהצית את דמיונם של מיליונים ברחבי העולם - הפך סמל למאבקו של העם ההונגרי על חירותו מול המעצמה הדורסנית.
שיא המרד התרחש כידוע ב-23 באוקטובר 56`, עת סטודנטים יצאו לרחובות בודפשט בתביעה לנסיגת הכוחות הסובייטיים, פירוק המשטרה החשאית וחופש ביטוי ופולחן. הם סחפו אחריהם כ-100 אלף בני אדם, ועד מהרה התפשט המרד לכל רחבי המדינה. בסוף אוקטובר הציג ראש הממשלה, הרפורמטור אימרה נאג`, את ממשלתו החדשה והכריז על פירוק המשטרה החשאית ועל חנינה כללית. ב-1 בנובמבר הכריז על פרישת הונגריה מברית ורשה ועל נייטרליות ארצו.
ובחזרה אל הסרט. בשובם של תיאו וקורט למזרח ברלין מקום מגוריהם, הצליחו השניים בצעד ספונטני לשכנע את חבריהם לכיתה (י"ב) לקיים דקת דומייה לזכר קורבנות ההתקוממות. מעשה זה מעורר גלים והתלמידים הופכים לכלי משחק פוליטי בידי המשטר. למרות ניסיונותיו של מנהל בית הספר להציג את המהלך כאקט של שובבות נעורים, שר החינוך דורש לקבל לידיו את מנהיג המרי. על אף הלחץ שמפעיל הממסד, התלמידים מחליטים לדבוק בהחלטתם ולקחת אחריות יחדיו, מעשה שישנה דרמטית את חייהם.
הרקע ההיסטורי לכתיבת הסרט היה כאמור המרד ההונגרי, שנמשך שלושה שבועות לפני שנמחץ על ידי הטנקים של הצבא האדום, והיה למעשה העימות הצבאי המשמעותי הראשון על אדמת אירופה אחרי מלחמת העולם השנייה. האירועים הללו הדהדו בעולם כסדק הראשון בגוש הסובייטי ולא בכדי הצלילים שהושמעו בפתיח הסרט, היו של ציוץ ציפורים, מה שהגביר את תחושת הקונפליקט הדרמתי בהמשך.
צילום: סרטי נחשון
"שתיקה רועמת" הוא סיפור אמיתי על אירוע דרמתי מהמלחמה הקרה, המבוסס על ניסיונו וסיפורו של דיטריך גארסטקה שהוא אחד מהתלמידים שבעקבות פעולה אנושית אחת, מוסדות השלטון הפנו נגדו אצבע מאשימה. לדברי גארסטקה, היו לא מעט אנשים צעירים שהתנגדו לשלטונות והשתלבו באופן ספונטני בהתקוממות. אנשים צעירים שהשאירו חותמם בשל כעסם, כעס שאופייני לדור הצעיר שפעל נגד נטילת החופש ובעצם בעד החשיבה החופשית.
במהלך הצפייה בסרט, גארסטקה הוצף ברגשות הפחד והאיום שהיו כל כך חזקים בתקופה ההיא. זאת למרות שעברו כ-60 שנה מאז. הדיקטטורים, בניהם שר החינוך, לא חששו כאמור לפעול נגד הצעירים והתייחסו אליהם כאיום, ולכן לא הסכימו לקבל מחשבה חופשית ויצירתית שכל כך אפיינה את הדור הצעיר. האווירה באותה העת הייתה של שמחת חיים מצד אחד ומתח ופחד מאיים מהצד השני.
צילום: סרטי נחשון לארס קראומה, הבמאי עטור הפרסים, (פרס הקולנוע הגרמני בשנת 2016 עבור "האמת של פריץ באואר"), קיבץ לסרט זה חבורה של שחקנים מהצעירים המובילים והמוכשרים בקולנוע ובתיאטרון בגרמניה לצד שחקנים מוכרים ומבוססים יותר. הבמאי זיהה את עוצמתו של הסיפור שמעבד בתוכו את התנהגותם הפוליטית בראי התקופה, לצד הקלילות של בני נוער והצליח להציג תמונת מצב של התבגרות תחת לחץ של מנגנוני המדינה.
בראיון שהתקיים עמו, סיפר כי התוודע לספר של דיטריך גארסדקה 11 שנים קודם לכן, והבחירה בסיפור מתוך ההיסטוריה של מזרח גרמניה הייתה בעצם המשך טבעי לסרטו הקודם "האמת של פריץ באואר" שהציג את סיפורו של התובע הגרמני־היהודי שפועלו הוביל ללכידת אייכמן.
נקודת המבט לכתיבת הסרט נבעה לדבריו מתוך סיפורו האישי של דיטריך גארסדקה , מהדרך שבה חווה את האירועים ומתוך צפייה בסרטים מהתקופה. מבחינתו החשיבות הייתה למצוא את האיזון הנכון בין הדיוק ההיסטורי לעוצמה דרמטית. וכך, גם השחקנים שנבחרו לתפקידי המורים וההורים היו כאלה שגדלו במזרח ברלין והנושא והתחושות לא היו זרים להם. כחלק מהכנת השחקנים לתפקידם, נדרש הקאסט כולו לקרוא את הספר, לצפות בסרטים, לבקר באתרים היסטוריים רלוונטיים ואפילו ללמוד את ריקוד הבוגי.
צילום: סרטי נחשון בחלק מהסצנות יש תחושה של על זמניות וניכר כי יכולות היו להתרחש בזמננו. דוגמאות לכך הן ההפגנות העכשוויות בהונגריה, מחאות הצעירים בצרפת ומחאת "צדק חברתי" בישראל. לדעתו, הרלוונטיות קשורה לכך שכל אדם מוכרח להיות פוליטי בשלב כלשהו בנעוריו, כחלק מגיבוש הדעות שלו וחזקותיו.
כשחקנית חובבת תיאטרון וסרטי סטודנטים, צללתי אל הדמויות שכל אחת מהן התאפיינה במקומה האישי בקבוצה. היה את קורט המנהיג, שהצליח לשכנע בקסמו את חברי הכיתה, את תיאו שנקרע בין נאמנותו למשפחתו לבין נאמנותו לעצמו ואת אריק שיצר את הדרמה והקונפליקט דרך עיניו הכחולות העמוקות. אריק שנקרע בין נאמנותו לחבריו ובין עמידה בלחצי הממסד הפוליטי שהפעיל עליו מניפולציות, היה החוליה החלשה, והצלם יֶנס הארנט הצליח לגרום לנו הצופים לצלול לנבכי נפשו עד לרגע השיא בו נשבר.
צילום: סרטי נחשון אחד הקטעים המרגשים בסרט הוא הקונפליקט של אחת הדמויות בין האהבה הגדולה למשפחתו לבין הרצון העז להתקדם בחיים ולחיות חיים מספקים, אמיתיים ללא חרב המונחת על צווארו. זהו רגע כזה שכולנו חווים בחיים, הרגע בו אנו נאלצים לבחור. מדי פעם נשמעו קולות צחוק בקהל מאיזו בדיחה ששברה את הדרמה ואני בשורה התחתונה, נהניתי, התרגשתי וחוויתי את התחושה שהשמים הם הגבול לצעירים המהפכנים פורצי הגבולות. ממליצה בחום!
מועד יציאה: 27.12.2018. ארץ: גרמניה 2018. אורך: 111 דקות. בימוי: לארס קראומה. שחקנים: לאונרד שייכר, טום גראנץ
