"פנסיה מוקדמת" - לא רק הצגה

 

צילום: יח"צ

תודו שצרוף המילים פנסיה מוקדמת מפתה... איך שלא תהפכו בו הוא מושא חלומם של לא מעט אנשים שנשאבו לעבודה, מחויבות או סיטואציית חיים אותן היו רוצים להמיר ב"עידן" חדש. לא בטוח שההצגה "פנסיה מוקדמת" היא מה שדמיינתם.

אירוע הפרמיירה של ההצגה פרי יצירתה של דפנה רובינשטיין ובבימויה – התקיים בשני האחרון (17.12.18) באולם צוותא שבת"א.

ההצגה מתמקדת בדנה, רקדנית מקצועית, המגיעה מלוס אנג’לס לשם נדדה בעקבות בעלה ההייטקיסט (ליאור גרטי) ומתוך רצון לפרוץ שם כרקדנית. היא מגיעה לארץ כדי לפנות את חפציו של אביה מבית הדיור המוגן בו התגורר עד מותו. בעוד בעלה טרוד בהצלת חברת הסטארט אפ שלו, והמצוקה שלה עוברת לידו. דנה מוצאת את עצמה מתמודדת לבד עם בירוקרטיות המוות. במקום לפנות את דירת האב, היא נשארת ללון בעוד בעלה חוזר לאל.איי, מה שמפנה אותה להתבוננות פנימית וחיצונית. בדינמיקה המתפתחת בשהותה שם היא מעבדת את סיפור חייה שלה ושל משפחתה, מתאמתת עם סיפור ילדותה והקונסטלציה המשפחתית בה גדלה ומגיעה לתובנות הגורמות לה לעשות תפנית במקום האישי בו חייתה עד לפטירת אביה.

 

 

ההצגה מתבססת על ארבעה שחקנים המגלמים את מכלול הדמויות תוך מעברים מדמות לדמות באופן מושלם: בתפקיד הראשי דנה הבת, אותה מגלמת הדס לסרי, שחקנית ורקדנית בלט קלאסי ומחול מודרני. הדס משלבת משחק וקטעי ריקוד וכך מעבירה את ההתרחשויות ואת תובנותיה באמצעותם, שילוב המעשיר את ההצגה ואת המרחב שלה. מעניין מאוד השיח בין דנה הבת לאמה נורית - השחקנית שרון שטרק - כאשר הדיאלוג היחיד ביניהן מתקיים באמצעות ריקוד ותנועה בלבד. סצנת הריקוד מעבירה ברגישות ובעוצמה רבה את הקשר הנשי אם-בת והתכנים העולים בתקשורת ביניהן. לסרי משכנעת הרבה יותר כשהיא רוקדת.

נורית האם חיה בצל הקריירה של בעלה, עו"ד פלילי מצליח אותו מגלם השחקן יונתן מילר. היא המורדת הראשונה בהגמוניה הגברית בבית, ודורשת מבעלה לעזוב. גם לעת מחלתה, כאשר הוא מגלה דאגה ומתחנן בפניה לפנות לטיפול רפואי - זו מנערת אותו מחייה ומבקשת שיניח לענייניה שלה.

 

צילום: אריאל עפרון

גור, בעלה של דנה, (ליאור גרטי) הוא כאמור קרייריסט הייטק המהווה בבואה של אביה של דנה, שניהם מרוכזים בעצמם ובקריירה שלהם, ואולי תעתיק לדפוס של גברים מצליחים בכלל. שניהם גם משחקים בכפל תפקידים: בעוד יונתן מילר מגלם את האב, הוא מגלם מנגד דמות אישה - את דמותה של מרייטה, זקנה פגועת שיטיון (דמנציה), דיירת הבית המחפשת קצת אקשן. משחק מצוין ומשעשע, המציג בהומור ובחן את צדדיה האפורים של הזקנה.

במקביל אליו מגלם גרטי את אורה, מנהלת בית הדיור המוגן. גם הפעם המשחק מצוין. גרטי נכנס לדמות ושיחק במדויק את אורה העניינית והקשוחה, המנהלת את הבית ביד רמה. אגב הדיאלוג בינה לבין דנה הבת, חושף את הקשר הרומנטי בין אורה לאב המנוח.

עיצוב הבמה והתפאורה (תמר גנתי) היה במידה הראויה. התפאורה מינימלית: חדר בבית הדיור המוגן שכלל מיטה, שידה וקולב בגדים, ושיקף את רוח ההתרחשות בדיור המוגן. עיצוב התנועה במחזה והכוריאוגרפיה עמדו בהלימה לתכנים, נבנו בתבונה וניכר כי המעורבות האישית (אחותה של דפנה רובינשטיין מירה רובינשטיין) מצאה את ביטויה בהבנה רגישה המשדרת את הרעיונות והאמירה הרצויים. המוזיקה (אייל הרכבי) וצלילי הפסנתר כמו גם השיר "Hope There`s Someone" תרמו לאווירה בהתאם לסצנות השונות והתאורה (דניה זמר) השלימה אותה בהתאמה.

 

צילום: אריאל עפרון

באופן כללי בתחילת ההצגה כצופה הלכתי קצת לאיבוד, שכן הייתה תחושה שהיא קצת "מפוזרת" ונדרשו מספר סצנות על מנת להשתלב במסגרת וקווי המתאר שלה. אולם בהמשך האותנטיות שבה, המשחק המצוין וההומור הרב כבשו את הלב והקשב. מדובר בעלילה אוטוביוגרפית בעיקרה, אותנטית ומעוררת הזדהות בכנותה.

הכותבת דפנה רובינשטיין שעלתה בסיום ההצגה לבמה, סיפרה על הפרטים הביוגרפיים במחזה ועל נקודות ההשקה לחייה האישיים, מה שתרם לאותנטיות שלה. החשיפה האישית והיכולת לתווך אותה נכון גם לבני משפחתה שישבו בקהל ריגשה אותי ואת הצופים וראויה להערכה! רובינשטיין סיפרה על התייתמותה מאמה בגיל צעיר מאוד ועל כך שנדרשה בנסיבות חייה להיות אימא של עצמה ואם לילדיה שלה.

 

אביה של רובינשטיין - כמו גם האב במחזה – הוא עו"ד פלילי שהתאלמן מאשתו בעודה צעירה. במחזה האב הוא גבר סקסיסטי בוגדן, שבמידה מסוימת התעלל רגשית באשתו. במציאות - יבדל לחיים ארוכים – אביה של רובינשטיין חי ובועט, אף שהיה בצומת של כמעט בר-מינן. נדרש אומץ רב כדי להישיר מבט לאבא היושב באולם, כאשר מעל הבימה באמצעות המחזה מוטחת בו ללא מסננת ביקורת לא פשוטה. כמו גם, נדרשת בגרות אישית גם מצידו על מנת להכיל ולתמוך בבתו יוצרת המחזה.

 

צילום: אריאל עפרון

גם גור - הבעל של דנה במחזה מקביל ביוגראפית לבעלה של רובינשטיין - שי , איש הייטק בעצמו. הגברים במחזה לא ממש יוצאים טוב ממנו, והם עדיין חלק מחייה, אהבותיה והמעטפת המשפחתית שלה. רק על זה מגיע: שאפו!

אז תשאלו מה לזה ולפנסיה מוקדמת? החליטו בעצמכם... זהו סיפור על מקומם של הגבר והאישה במשפחה והתרבות המסורתיים גם בעידן המודרני, סיפור של כוחות, שליטה והחמצה, ודיון בשאלה אם אנו תבנית נוף משפחתנו והאם אנו בוחרים אותם דפוסים שגדלנו עליהם - אף שרצינו להמירם באחרים.

 

שלב הפנסיה הוא טרם ההתפכחות, כפי שמעידה רובינשטיין, שהייתה שחקנית תיאטרון שניקתה את החיידק מנפשה ושהתה במעין פנסיה מוקדמת, עד שהתעורר בה לאחר שנים מחדש. ואולי הפנסיה המוקדמת היא השינוי של המצב הקיים ויציאה לדרך חדשה לאחר שנים של קיבעון? ואולי פנסיה מוקדמת הוא הרעיון שמרגע מסוים אתה כבר לא עושה דברים מתוקף מרוץ החיים וכיוון שצריך, אלא מעתיק את העשייה לתחומים של מימוש עצמי, או גילוי עצמי.

צפו בהצגה המיוחדת והאותנטית הזו והחליטו בעצמיכם. מה שבטוח היא לא תשאיר אתכם אדישים ותעורר אתכם לחשיבה והרהורים איך החיים שלכם-נראים...כי זו לא רק הצגה, אלא בבואה של החיים.

מחיר: 60 ₪

מתי: יום שישי 21.12 בשעה 13:00. יום שני 07.01 בשעה 20:30. יום שני 14.01 בשעה 20:30 , בצוותא, אבן גבירול 30, תל אביב