"סלומה" - אופרה חדשה בבימוי איתי טיראן באופרה הישראלית

 

צילום: יח"צ 

 

האופרה הישראלית מציגה הפקה חדשה ומקורית בבימויו של איתי טיראן - "סלומה". היצירה, מאת המלחין ריכרד שטראוס, נכתבה על פי המחזה "שלומית" מאת אוסקר ווילד.

להפקה הגרנדיוזית יחברו יוצרים ישראליים ששמם הולך לפניהם בארץ ובעולם: המנצח דן אטינגר, מנהלה המוזיקלי של האופרה הישראלית, הבמאי איתי טיראן, הכוריאוגרפית רננה רז, מעצב התפאורה ערן עצמון, מעצבת התלבושות אורנה סמורגונסקי, מעצב הווידאו יואב כהן ומעצב התאורה אבי יונה בואנו (במבי). כל אלה תרמו לפרשנות מסקרנת ליצירה, כולל שימוש באמצעים טכנולוגיים שיוצרו במיוחד עבור ההפקה. זאת בצמוד לכלים תיאטרוניים המעצימים את הדרמה.

 

איתי-טיראן. צילום: דניאל-שריף

לדברי טיראן, הוא נחשף למוזיקה של שטראוס כבר בגיל שמונה, כאשר שמע לראשונה את המוזיקה של "כה אמר זרטוסטרא" בסרטו המפורסם של סטנלי קיובריק "אודיסיאה בחלל": "המוזיקה של “סלומה” מזכירה מאד את המוזיקה המפורסמת מסרטו של קובריק" אומר איתי" זו מוזיקה של פנטסיה, שלוקחת את המאזין למחוזות אחרים. מחוזות רוחניים ויצריים כאחד".

עוד פירש ואמר טיראן, כי מבחינתו דמותה של סלומה היא דמות אנושית, וכי זו נערה הרואה את העולם סביבה כמנוון ואפל, והיא מתאווה לתקן אותו. "סלומה היא שמש בעולם ללא שמש. היא נערה המחפשת אחר משמעות ומוצאת את הייעוד שלה בהרס שנועד ליצור בנייה מחדש ותיקון. העולם שבו היא מתקיימת הוא עולם חשוך שבו כל המשאבים האנושיים ומערכות הערכים הוחרבו בעוד היא, השמש, מהווה את מקור אורו של הירח מהשתקפותה בו ונוכחותו כתוצאה מכך תופסת מקום מרכזי על הבמה".

 

רננה-רז. צילום: אביטל-פלג

הכוריאוגרפית רננה רז תציג בהפקה את הפרשנות שלה ל"ריקוד שבעת הצעיפים", שהינו אחד מסימני ההיכר הידועים של "סלומה". לדברי טיראן, "בהפקה שלנו הריקוד של סלומה הוא אקט פולחני, שדרכו היא מגלה את העוצמה שלה בחיפוש אחר משמעות". הריקוד כשלעצמו, מהווה אתגר לזמרת הראשית בהפקה. ובהפקה הזו יש שתי זמרות סופרן, סולניות השרות לסירוגין את תפקידה של סלומה. אחת מהן היא אליזבת סטריד השבדית, שהינה זמרת סופרן מבוקשת בכל העולם. היא החלה את הקריירה הבינלאומית שלה בשנת 2010, ומאז היא שרה בבתי אופרה כמו האופרה של סמפר בעיר דרזדן, האופרה הלאומית של הלסינקי, האופרה דה ליל, האופרה הפלמית של אנטוורפן, ועוד. בשנת 2013 עשתה את הופעת הבכורה שלה בארצות הברית באופרה של מישיגן, בדטרויט ובפסטיבל ביירוית.

הסולנית השנייה היא מירב ברנע, שהרפרטואר שלה כולל את התפקיד הראשי בהפקות כמו ליידי מקבת במקבת (ורדי), אליזבת בטנהויזר (וגנר) ועוד. כמו כן מילאה את התפקיד הראשי בטוסקה (פוצ`יני). ברנע הופיעה בהפקות רבות בבתי אופרה בגרמניה, איטליה, טוקיו ובצרפת.

 

דני-אטינגר. צילום: יח"צ

האופרה עצמה מגוללת סיפור שהתרחש בארץ ישראל במאה הראשונה לספירה (כמסופר בספר מרקוס, פרק ו`, בברית החדשה) ובו מתוארת הנסיכה סלומה (שלומית), בתה של הרודיאס ובתו החורגת של הורדוס אנטיפס, כמי שמתאווה לנשק את הנביא "יוחנן המטביל" שהושלך לבור על ידי המלך הורדוס, כיוון שהוקיע את התנהגותה של אשתו. סלומה הצעירה המוקסמת מקולו של יוחנן הבוקע מהבור בו הוא מוחזק - מפתה את אחד השומרים הצעירים לאפשר לה לשוחח עם יוחנן ואז היא מנסה לפתות אותו, אך הוא דוחה אותה.

בנשפים המתקיימים בארמון המדברי המפואר שבמצודת מכור המשקיפה על הרי אדום הקירחים ועל ים המלח מצדו המזרחי,  דורש הורדוס מסלומה כי תרקוד לפניו, ובתמורה מבטיח לה הזנאי הישיש למלא את כל מבוקשה. היא מסכימה לרקוד את ריקוד שבעת הצעיפים וכשהיא מסיימת היא דורשת לקבל על טס של כסף את ראשו של המטביל. הורדוס הכבול בהבטחתו, נאלץ למלא את בקשתה האכזרית.

 

 צייר: ג`קוב דה באקר

 

כאשר סלומה מקבלת את הראש הכרות היא שרה לו את תמונת הסיום רבת העוצמה של האופרה: אריה לזמרת סופרן וראש כרות. הורדוס, שאינו מסוגל לחזות במראה, מצווה על חייליו לרצוח את סלומה.

מאז הבכורה שלה בדרזדן, בשנת 1905 זכתה האופרה "סלומה" להצלחה אדירה. האופרה אפשרה לשטראוס להפגין את יכולתו לכתוב מלודיות והרמוניות מבריקות, כשהוא מתעכב על הלחנה דרמתית שבה מתעצם ללא הרף הסחף הרגשי והמוזיקלי של האופרה. ראוי לציין, כי האופרה כתובה במערכה אחת וללא הפסקה מבחינת הצופים, הם צוללים במיידי אל תוך הדרמה המתחילה מיד, ולא מתנערים ממנה עד לצליל האחרון.

"סלומה" היא האופרה השלישית אותה כתב שטראוס. היא נכתבה בשנת 1905 כשהיה בן 41 , ונחשבת לאחת היצירות החשובות בהיסטוריה של האופרה במאה ה- 20. שטראוס נסחף אל תוך הסיפור שכבש את אירופה בסערה: הכוונה היא ל"סלומה"- המחזה שנחשב אז כשערורייתי, ושאותו כתב אוסקר ווילד בשלהי המאה ה-19 . המחזה נפסל ע"י הצנזורה ואף שלח את אוסקר ווילד מחברו לכלא. ברבות השנים זכה המחזה להצלחה ברחבי העולם.

שטראוס, שהחליט להרשים במיוחד, הלחין את האופרה עם תזמורת ענקית – דבר שלא היה מקובל באותה תקופה בעולם האופרה. הוא כתב אופרה בת 100 דקות מה שגם היווה צעד נועז בימים ההם.

 

ריקוד הצעיפים. צילום: National Gallery of Art, Washington

האופרה הזו הייתה אבן דרך בקריירה אופראית ענפה במהלכה כתב שטראוס יצירות אופראיות רבות בסגנונות שונים ומגוונים. ברוב האופרות המאוחרות יותר, שטראוס עסק בעיקר בשני נושאים מרכזיים שהעסיקו אותו לכל אורך דרכו האמנותית – היחס בין המילים למוזיקה באופרה, וליתר דיוק בין המלחין למחזאי. זאת בצד טיפול ביחס בין אמנות קלאסית שנחשבה ל"אמנות רצינית" ואמנות קלה אליה התייחסו כאל "בידור קל".

בהלחנות הבאות שלו, אמון על ההנחיה הזו של הגבול הדק בין האמנות הרצינית לקלילה יותר, לקח את עולם האופרה לעבר מחוזות מוזיקליים ודרמטיים שלא היו מוכרים לפני כן. הוא הלחין 15 אופרות שהציבו אותו בראש הרשימה ונחשב כמלחין האופרה החשוב ביותר בראשית המאה ה-20.

את המוזיקה של "סלומה", שכאמור הולחנה מראש לתזמורת גדולה במיוחד, תנגן תזמורת האופרה - התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון-לציון, תחת ניצוחו של מאסטרו דן אטינגר, המכהן כמנהל המוזיקלי של האופרה הישראלית ושל התזמורת הסימפונית ראשון – לציון.

 

ואם בסוגיית "סלומה" עסקינן, שהרי במסגרת אירועי "אופרה על המסך" ידגים יוסי שיפמן (בקטעי סרט שמתעד הפקה משובחת) וישוחח על "סלומה" של ריכרד שטראוס. ביום שני (17 בדצמבר) ב–18:30 באולם רפפורט בחיפה. 

 

ז`אנר: הצגות, אופרה. מחיר: 190-470 שקלים. כוראוגרפיה: רננה רז. בימוי: איתי טיראן. עיצוב תלבושות: אורנה סמורגונסקי. עיצוב תפאורה: ערן עצמון. תאורה: אבי יונה בואנו (במבי)