צילום: יח"צ
בקול תרועה הגיע למחוזותינו לסיבוב הופעות לרגל חגיגות 70 שנה למדינה, מחזה מוזיקלי צרפתי, שנכתב על ידי שני מדריכי תנועת נוער ששאפו לספר את סיפורו של העם היהודי בדרך היתולית, מוחשית ומומחזת לחניכיהם בתנועה.
המחזה בעולם נקרא "על הדבש ועל העוקץ", ובארצנו הוא זכה לשם
"מאפלה לאור גדול". את התפקיד הראשי במחזה מגלם יוצא "המירוץ למיליון" דניאל פרץ (23) שתמיד חלם להיות שחקן וקיבל הזדמנות לשחק את סמואל - צעיר יהודי אידיאליסט מצרפת.
באחד מימי חמישי של יולי 1942, בשעת בוקר מוקדמת, התפרסו יותר מ‑4,000 שוטרים ברחובות פריז ובידיהם צווי מעצר לעשרות גברים, נשים וילדים יהודים. בתוך ימים ספורים רוכזו 13,152 במתחם "ולודרום ד`איבר" בפריז, ולאחר מכן נשלחו למחנה דראנסי הסמוך ולמקומות נוספים, לקראת שילוחם למחנות ההשמדה.
המחזה מתחיל מתיאור קטן של משפחה יהודית צרפתית עת כיבוש הנאצים. המעצרים ההמוניים, שהיו המקיפים ביותר בצרפת בתקופת המלחמה, תוכננו והוצאו אל הפועל לא על ידי הכובש הנאצי אלא על ידי הצרפתים. המצב ברחובות פריז היה עגום. היהודים נדרשו כידוע לשאת טלאי צהוב על מַחְלְצוֹתֵיהֶם, ומשם מתגולל המחזה אל סיפור השואה וניתוק הילדים מחיק אימם.
צילום: יח"צ
בשלב זה המחזמר מדלג אל תקופת ההעפלה של צעירים שניצלו מהתופת וביקשו באישון לילה להגיע לישראל או כמו שהם קראו לה "פלשתינה".
ההעפלה כידוע, הייתה מפעל עליה לא חוקי, שניסה להתמודד עם תקנות ההגירה הנוקשות של המנדט הבריטי. משנת 1934 ועד הכרזת המדינה, הגיעו לארץ כ-100,000 איש באמצעות 140 אניות, חלקן רעועות וישנות, שטלטלו את הנוסעים שבועות ארוכים בים. חלק מהאניות נתפסו על ידי הבריטים, המעפילים שהיו עליהן הוגלו למחנות מעצר בעתלית ובקפריסין, ושורה ארוכה של סיפורי גבורה ודרמות אנושיות נרקמו סביב אירועי ההעפלה, ובהתאמה גם במחזמר שלנו, רגע לפני עליית המעפילים לאוניה מתאהבת רבקה בסמואל, גיבור המחזה.
האוניה מגיעה ארצה, וחבורות של צעירים יהודים שנהגו להגיע לאמצע השממה, עם משימה יחידה להקים בין לילה חומה ובתוכה מגדל מתארת את מבצעי ההקמה של היישובים החקלאיים המבוצרים בארץ ישראל. כידוע, כך נוצלה פרצה בחוק המנדטורי - לפיה יישוב שיש בו חומה ומגדל אי אפשר לפנותו כיישוב לא חוקי - כדי לבסס נקודות התיישבות חדשות בארץ ישראל.
אני, ציונית שכמותי התרגשתי מאד מהסיפור ומהשירים החסידיים והעבריים, ובאמת שהמחזה לא השאיר אותי אדישה, אדרבא, זכרתי עד כמה מאושרת אני שיש לי מדינה עם גבולות והגנה! אך לצד זה חשתי שאיני מצליחה להתחבר אל הדמויות. לא הבנתי מהיכן הגיעה רבקה ואיך בדיוק נרקם סיפור אהבתה לסמואל, והתחושה הייתה שסיפור האהבה הזה נכפה על כותבי המחזה בכדי להנגישו לצעירים וליצירת עניין. אבל אם המטרה היא הפצת סיפור העם היהודי, דיינו.
צילום: יח"צ המחזה זקוק לטעמי לליטוש במישור הבינאישי, וזקוק לרובד נוסף. הוא יכול להתאים מאד כמחזה חינוכי לתלמידי תיכון למשל, אך אני פחות חושבת שהוא עומד בפני עצמו בגרסה הישראלית שלו. יש לי כאמור תחושה שבכדי לשווקו ליהקו לדמות של סמואל את פרץ בכדי שיהווה גורם משיכה לצעירים וצעירות. חשוב להדגיש כי יש במחזמר כמה שחקנים מדהימים ששיחקו בעומק אדיר, ואפילו סצנה רומנטית שבסופה הספוט עובר לרבקה וסמואל, מעידה כי בכל זאת נעשה פה עיבוד קצת אחר למחזה.
"על הדבש ועל העוקץ" יצא לסיבוב הופעות ברחבי צרפת ואירופה ושבה את לבבותיהם של למעלה מחצי מיליון צופים ברחבי העולם. המחזה הציג לאורך השנים בתיאטראות היוקרתיים באירופה, באולימפיה בפריז, בסירק רויאל בבריסל באופרה של ג`נבה מה שמלמד שהוא בהחלט מדבר מאד ליהודי התפוצות. כמחזה ישראלי הוא חשוב גם עבורי, חשוב גם לי שידעו, חשוב שישמעו וחשוב שלא ישכחו לעולם, חשוב לי שכולם ידעו שיש כאן מדינה שלמרות הביקורות שיש לנו עליה כאזרחיה, היא עדין שלנו, והיא אהבתנו הגדולה!
צילום: יח"צהיה שיר במחזה שריגש אותי מאד, שיר שבו השחקנים ציינו שהם אינם שוכחים את הפרק האפל באומה הצרפתית הידוע כ"מצוד ול ד`יב" על שם האצטדיון בפריז שאליו נלקחו רבים מאלה שנעצרו ובו גילו היהודים את הבגידה של ארצם בהם. במשך שנים הצרפתים הכחישו, טשטשו, העלימו או השכיחו בכוונה את העובדה הקשה הזאת, אך כיום צרפת מתמודדת יותר ויותר עם עברה הלא נוח בתקופת המלחמה עת ממשלת וישי מכרה את אזרחיה היהודים בעבור נזיד עדשים.
השיר הזה פגע לי כחץ בליבי המדמם. העובדה שבצרפת מ-1874 לא היה רישום על פי דת, אך בדצמבר 1940 על פי דרישת הנאצים, נאלצו היהודים לבוא ולהצהיר על דתם, הוא מצמרר. ה-16 ביולי שנת 42, הוא יום גירושם של 13 אלף היהודים מפריז למחנה אושוויץ. גם העובדה שבשם האחדות הלאומית, הורתה הממשלה שקמה בצרפת אחרי המלחמה להשמיד את כל המסמכים הקשורים ליחס ליהודים בתקופת הכיבוש, מעין ניסיון להוריד את הנושא מסדר היום מחרידה היא, והשיר הזה במחזה מבהיר המון על מציאות שלעולם לא נבין אודותיה באמת, כי לא היינו אנו שם ומאחלת אני לעצמי לעמי שלעולם שוב לא נהיה!
צילום: יח"צהצבעה בעצרת האו"ם מ-29 בנובמבר 1947, על הקמת שתי מדינות, יהודית וערבית, כמו גם שירת התקווה סימנו את סיומו של המחזה, זה הסתדר נהדר וסגר מעגל. גל השמחה, שהציף את העם בכל פינותיו, ההמונים, ששרו ורקדו ברחובות בערים ובמושבות, בכל שעות הלילה, הרגישו היטב, למה הם חוגגים.
אך לא, להפתעתי המחזמר המשיך ועבר מיד למלחמת העצמאות תוך דיון תובנה כי את המלחמה הזאת רק אחד מהשניים יכל למנוע או שהיהודים לא היו מתיישבים בארץ ומשתלטים עליה, או שהערבים היו מסכימים לבואם ומקבלים את שלטונם.
לבסוף, המחזה הסתיים בהקרנה של מיצג וידאו ארט שהציג יהודים מצליחים מהעולם, כאשר השחקנים עומדים על הבמה עם מי שמגלמים את ילדיהם, בבחינת ניצחון, שהרי זהו אכן הניצחון האמיתי, לא? אנחנו כאן לנצח.
לסיכום, עם כל ההערות שלי כבוגרת בית ספר למשחק, אני סבורה שמדובר במחזמר ראוי, שיתאים כאמור במיוחד לתיכונים! עם זאת אני חושבת שניתן היה בהחלט לקצר משמעותית את המופע המרגש ולחתום אותו בחלק של שירת התקווה. בקיצור, לכו למופע ותרגישו גאווה להיות יהודים ולחיות במדינה משלנו.
מחיר: 180 שקלים לכרטיס.
