מהחליפה למטבח
מאז המאה ה-18, בה בדי ריפוד ולבוש היו כמעט זהים, הלכו שני התחומים ונפרדו זה מזה בחומרים, בטרנדים ובתוצרים הסופיים. למרות שגם עיצוב אופנה וגם עיצוב פנים הן צורות אישיות, יחסית, של ביטוי עצמי, ושניהם מתיישרים לפי הבשורה מבית "פנטון" בהקשר של צבעים, נראה שההשפעה זורמת בעיקר מתחום עיצוב האופנה אל תחום עיצוב הפנים.
מעצבי אופנה מגיבים בקולקציות שלהם למתרחש בעולם ורק טרנד אופנתי שמתגלה כעיקש ובעל אמירה, מצליח לחלחל לעולם עיצוב הפנים. זאת, מהסיבה הפשוטה שזול וקל יותר להחליף חליפה מלהחליף מטבח...
בחברת חיזוי הטרנדים "סקרלט אופוס" מצאו שהתהליך הזה ארך בעבר כשנה - אם נכלל במלתחת הקיץ, למשל, דוגמא או צבע מסוים ששרד את הברירה הטבעית של עולם הטרנדים, הוא מצא את דרכו לעיצוב הפנים בקיץ העוקב.
בתמונות: טאפטים וחליפות בעיצוב כמעט זהה ג`ורג`יו ארמני ו-ארמני קאזה, קולקציות סתיו 2018. צילום: אתר רשמי היום אנחנו רואים את שתי התופעות קורות בו זמנית. התפתחות הטכנולוגיה מנגישה במהירות מידע אודות טרנדים והשראות, כך שלצרכנים ולמעצבים יש נגישות זהה ובו זמנית אליו.
הדבר מייצר שתי תופעות המזינות זו את זו:
1 . קהל הצרכים מצפה לחוויה כוללת ומקיפה יותר של פנאי וסגנון חיים ולהלימה בין הבחירות שהוא עושה בלבושו ובין הבחירות שהוא עושה בעיצוב סביבתו.
2 . מעצבי הפנים מאמצים טרנדים ואופנות במהירות רבה יותר ע"מ לענות על צורך זה.
ממעצבי אופנה למעצבי פנים: בא לשכונה בחור חדש
להתרחבות מאופנה וביגוד לעיצוב פנים יש שתי סיבות עסקיות מצוינות: ראשית, ההתרחבות מחזקת את בית האופנה ע"י הרחבת המודעות אליו ול-"מסר הליבה" שלו: העולם הוויזואלי שהוא מייחס לעצמו. שנית, ואולי בעיקר, ההתרחבות מאפשרת לבית האופנה לפרוס לעצמו נתח מעוגת שוק ריהוט ועיצוב היוקרה אשר צפוי להגיע עד שנת 2020 למכירות של 27 מיליארד דולר בשנה (עפ"י דו"ח חברת Allied Market Research).
בתמונות: ראלף לורן ו-ראלף לורן הום – קולקציות סתיו 2018. סגנון ה-ALL AMERICAN המזוהה עם המותג מתורגם מהביגוד לעיצוב הפנים. צילום: אתר רשמי
מיסוני ו-מיסוני הום סתיו 2018 - הטקסטיל הצבעוני והגיאומטרי המוכר במעבר חלק מאופנה לריהוט. צילום: אתר רשמי
עם נתונים כאילו אין פלא שלבתי האופנה הבודדים שהקימו מותגי עיצוב פנים לפני מעל 30 שנה, כמו, ראלף לורן הום (1983), מיסוני הום (1983) ופנדי קאסה (1989) הצטרפו במהרה בתי אופנה נוספים. מעצבי פנים מכירים בעובדה שאייקוני אופנה אינם עוד גורמי השראה בלבד אלא מתחרים לכל דבר וכאשר השפה העיצובית המובחנת שלהם מתורגמת למדיום של חללים וריהוט לתוצאה יש ערך מוסף.
פנדי ו-פנדי קאסה 2018 – אלגנטיות מוקפדת ורמת גימור גבוהה בשתי הקטגוריות, כמצופה ממותג בשליטתו של תאגיד LVMH ושל המנהל האומנותי קרל לגרפלד. צילום: אתר רשמי
טפט, כורסא ושולחן צד של ג`וצי דקור ופריטים של מ-ג`וצי קולקציית סתיו 2018 – אחד המותגים המפורסמים והאהובים בעולם בדוגמאות וטקסטורות איטלקיות מסורתיות. צילום: אתר רשמי
ללכת עם ולהרגיש בלי: שת"פ בין בתי אופנה ומותגי עיצוב
פתיחת קו מוצרים לבית ולמשרד תחת בית האופנה הגדול אינו האפיק היחיד שיש למעצבי אופנה הרוצים דריסת רגל בעיצוב פנים. ערוץ פופולארי נוסף הוא שת"פים בין מעצבי אופנה ומעצבי פנים ליצירת קולקציות ופרויקטים חד פעמיים. זהו אפיק יצירתי וכלכלי לא פחות אבל כזה שמצמצם סיכונים ועלויות לכל הצדדים: מחד החיבור מביא לפיתוח מוצרים ואביזרים שהיו מחוץ לטווח היצירתי של חברות עיצוב הפנים ומאידך מדובר בקולקציות מצומצמות ונקודתיות שלא מצריכות בניית מותג HOME נפרד והשקעה עצומה בייצור ושיווק.
כך למשל שיתוף הפעולה בין צוות הקריאייטיב של דיזל למורוסו ב-2017 שהוליד מוצרים בהם מורגש החיבור לעולם החומרי של דיזל – מישהו אמר ג`ינס?
תוצרי השת"פ בין דיזל למורוסו - תוספת מרעננת למוצרי מורוסו הסוטה מהקו העיצובי הקבוע של המותג ומרחיבה אותו. צילום: אתר רשמי
דולצ`ה וגבאנה - בחרו בדוגמאות סיציליאניות מסורתיות למוצרי החשמל של SMEG. צילום: אתר רשמי
אחת ממסורות שיתופי הפעולה הוותיקות בתחום היא זו שבין מעצבי פנים מובילים ובית האופנה לואי ויטון. למותג הוותיק לואי ויטון מראה אייקוני ומאפיינים קבועים כמו שימוש בעור משובח, תפירה עילית ואלגנטיות על זמנית. הללו היוו קווים מנחים למעצבי הפנים והחיבור שביניהם הנפיק מוצרים ייחודיים וחד פעמיים.
מימין: האחים קמפנה ל-לואי ויטון. באמצע: dio Raw Edge studio של הישראלים יעל מר ושי אלקלעי ללואי ויטון. משמאל: פטריסיאה אורקיאולה ללואי ויטון
הטענה הרווחת בקרב מייסדי מותגי עיצוב מפורסמים היא שמעצבי אופנה מביאים לתחום יצירתיות רעננה ופרספקטיבה מקורית. דוגמא נוספת לכך ניתן למצוא אצל מותג השטיחים הוותיק The Rug Company: החברה מייצרת שטיחים מצמר טיבטי המעובד במימי נחלי ההימליה ונארג ביד בלבד.
בין המוצרים כיום מוצגות גם קולקציות של מעצבי אופנה כוויוויאן ווסטווד, אלי סאאב, פול סמית` ואלכסנדר מקווין, אבל, בתחילת שנות ה- 2000 , כאשר פנו לראשונה לאלכסנדר מקווין והציעו לו לעצב קולקציה על שמו, מספרים בחברה שזה היה צעד מהפכני.
אלכסנדר מקווין ל-The Rug Company, בשטיחים כמו בביגוד: דרמה וסערה. צילומים: אתר רשמי
בתמונה: דוגמאות הטארטן המפורסמות של וויויאן ווסטווד מצאו את דרכן לקולקציית השטיחים שלה. צילום: אתר רשמי
אלי סאאב המזוהה עם ליין שמלות כלה רך ונשי שיקף את העדינות הזו גם בשטיחיו. Elie Saab ל-The Rug Company, צילום: רשמי
מעיצוב אופנה לעיצוב פנים וחזרה
על קצה המזלג אפשר לומר שההשפעה אינה חד סטרית. אחת הדוגמאות לכך היא מעצב האופנה YUNG WONG, שהצביע על האדריכלות של זאהה חדיד כמקור ההשראה לקולקציה מ-2014.
יונג וונג בקולקציית בגדי גברים ונשים שלו מ- 2014 ומימין תכנון של זאהה חדיד לקמפוס לימודים בריאד. צילום: אתר רשמי
Win Win
נסכם ונאמר שיש לתופעה נהנים רבים: מעצבי האופנה מותחים את השרירים היצירתיים שלהם למדיומים חדשים מעבר לגוף האדם וגורפים בדרך רווחים נאים, מעצבי הפנים נהנים מתרומה ייחודית בעלת אסתטיקה מגובשת שכבר הוכיחה עצמה כלכלית והצרכן הסופי מוצא את הדרך לבטא את עצמו בביגוד ובחלל שבו הוא חי תחת מותג אהוב אחד.