אמצע השבוע, אני מקבלת דוא"ל מהעורך לסיקור של צימר רומנטי לזוג שרמנטי, אבל הבעלול הפסיד זה עתה מספר רב של ימי עבודה בחופשת סוכות ובחופשה הגדולה ולכן לא יכול להצטרף אליי. מה עושים? משחזרים את הנוסטלגיה ומזמינים את חברתי הנהנתנית ואשת העולם הגדול, שותפתי הנאמנה למסעות ברחבי הארץ והעולם במשך עשור בתקופת הרווקות, לילך מאיר המדליקה! לא יכולתי לבקש פרטנרית מתאימה ממנה לפינוקיישן בצפון האהוב על כולנו.
בתלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ס"ח, עמוד ב` מובא הבדל בין עכבר העיר לעכבר הכפר: "בעוד יש ספק האם עכבר העיר נחשב נותן טעם לפגם, עכבר הכפר נחשב ודאי לנותן טעם לשבח ולדבר העולה על שולחן מלכים." תנו לי להבהיר לכם את דבר התורה שלעיל - בעלי הצימר המקסימים (בלשון המעטה) הם זוג עירוני שהגשים את החלום הכפרי של רבים מאיתנו ועברו עם שני ילדיהם לצפון הארץ ליישוב קסום, הנקרא: אניעם ושוכן בקרבת הכינרת.
כשביקשתי מלידיה ומתומר חבל לספר לי את סיפורם האישי התוודו שהוא פשוט תובנה שהחליטו ליישם שברצונם להפסיק את המרדף האינסופי של החיים האורבניים. לדבריהם: אמצע החיים, גיל 38 החליטו לצאת לחופשה, ומאז הפכו את החלום למציאות. לפני כשנה הם קמו, ארזו את ילדיהם הקטנים, עילי ואורי, ועזבו את העיר הגדולה, את עבודת המשרד ואת המחשוב והחליטו לחיות את החלום ולעבור לרמת הגולן ולהתיישב ביישוב הייחודי אניעם.
המשך סיפורם ריגש אותי במיוחד כמאמנת אישית שעוזרת למתאמניה להגשים את חלומם ולגשר בין המצוי לרצוי.
"אנחנו אוהבים מאוד לארח." הם מספרים בהתלהבות. "אז חשבנו: אולי גם נעשה את מה שאנחנו אוהבים וגם אנשים יאהבו! כך נוכל לחיות את החלום. הרעיון הפך למציאות! הכול אפשרי! תמיד! אז בואו להירגע מהקצב המטורף במדינה שלנו ולתת לנפש לקבל כוח. בקיצור בואו להתפנק!!!" וכל מלה נוספת- מיותרת!!! בום.
תודו שזה מעורר השראה. לילך ואני נחשבות בלייניות נהנתניות תל אביביות טיפוסיות, ובכל זאת האופן הרומנטי שבו הם דיברו על הגשמת חלומם גרם גם לנו להרהר ברצינות בעניין של מעבר מעכבר העיר לעכבר הכפר כבר לאורך כל שהותנו שם ואף בדרך חזרה הביתה...
הגענו לצימר אחרי שעתיים נסיעה מתל אביב, כשבדרך קיבלנו צלצול מתומר שביקש לדעת מתי בדיוק נגיע כדי שהחדר יהיה ממוזג לטעמנו למשעי וקבלת הפנים של משקאות צוננים ומרעננים יקבלו את פנינו בטמפרטורה המדויקת לנו...
עוד לא ירדנו מהרכב, וכבר ניגש אלינו תומר בחיוך לבבי מרוח על פניו וניגש לעזור לנו עם המזוודות בג`נטלמניות ראויה לציון. כשנכנסנו לחדר המהמם שלנו, קבלת הפנים הייתה מעבר לצוננת ומרעננת, אלא גם מתוקה עם שני לבבות של סוכריות טעימות במיוחד (סליחה, "שומרי משקל"...). מלבד המתוקים המתינו לנו גם קנקן מיץ תפוזים טרי וסחוט, ובקבוק יין מקומי צונן שהעניקו פתיחה משמחת לכל הנופש.
תומר הציג לנו את הצימר המושקע עד הפרט האחרון בעיצוב ובחשיבה על הדברים הכי בלתי צפויים שעושים הרגשה טובה על הלב. למשל: לא יודעת מה איתכם, אבל רק במלון קמפינסקי באיי סיישל הייתה לי קבלת פנים מלכותית כשבטלוויזיה מוקרנים שמותינו באותיות של קידוש לבנה עם ברכת "ברוכים הבאים"... כאמור, לילך ואני נשות העולם הגדול ונפשנו לא מעט בארץ ובעולם, וכך גם עם בן זוגי, אבל זה כבר נתן את אותותיו שמדובר פה בצימר בעל אווירה ייחודית וקלאסית, במובן הטוב של המילה.
כפי שציינתי לעיל, אלוהים נמצא בפרטים הקטנים, אז גם לידיה, בעלת הצימר, מעצבת הפנים של הצימר התייחסה לכל רכיב אפשרי שיכול להיות בו כעל אפשרות להפוך אותו למשהו בעל אמירה עיצובית ייחודית ואומנותית, כשם הצימר. החל במתלים המגניבים למגבות באזור הג`קוזי, שצורתם כצורת כיסאות, והמתלים היפים, החיות האפריקניות בחדר השינה שנמצא באותו החלל, משל היינו בחופשת ספארי, לא פחות... אם דיברתי על הג`קוזי שעורר בנו חשק להיכנס אליו אחרי הנסיעה הארוכה (אבל הכיפית במיוחד לאור ההומור הנוסטלגי של שתינו והמוזיקה המקפיצה שהאזנו לה בדרך שלא לדבר על הנופים הקסומים עת הגיענו לכביש המשקיף על הכינרת האהובה שלנו), אז חייבת לציין גם את המעמדים הסופר מדליקים שהיו בצידו של הג`קוזי בצורת כפות ידיים שחורות ענקיות המעוררות חשק להתכרבל בתוכן. מובן, שחובה לציין גם את השמשה שבצד האחורי של הג`קוזי שהודבקה לאורכה מדבקה בצבעי שחור לבן קלאסיים של חיים אורבאניים, שמראה באופן מטאפורי, כיצד ההתכנסות בחדר זה היא מעין בועה וניתוק מהחיים הסוערים שלנו... אפילו הברז שלצד הג`קוזי היה יוצא דופן בעיצובו.
החוש האומנותי המשובח של עיצוב הצימר מתבטא גם דרך המנורות והאהילים הכה מיוחדים בכל חדר, המראות המשקפות לא רק את מראותינו המתלהבים אלא גם את השיק העשוי ללא רבב בבחירות הכה אומנותיות האלה. ואפילו בחדר השירותים נראתה השקעה יוצאת דופן של ציטוטים מעוררי השראה עבורי כמאמנת אישית וכמנחת יוגה צחוק, שבחלקם אני נוהגת להשתמש לא מעט בסדנאותיי. אם הזכרתי את השירותים, גם כאן לא נחסך מקום, ההשקעה וההשראה לרומנטיקה ומלבד מתקן הסבונים הורוד שעליו מודגשת המלה LOVE לא התפשרו בעלי הצימר, גם על ריח נעים, לכל הדעות, שיוצר אווירה הרמונית ומחממת את הלב ואת שאר החושים. ובסופו של דבר, האווירה העיצובית כולה הן בצבעים והן בפרטים הייחודיים באמת ובתמים, היוו קבלת פנים מרגשת, מפתיעה, מלהיבה ומבשרת טובות לבאות.
לאחר שהתמקמנו החלטנו להרים כוסית יין לחיי החיים הטובים והשלווים ולצאת לחצר הלא פחות ממדהימה עם הנוף הכי צפוני שיש, ירוק והררי, עם השקיעה הכי שווה בארץ. עשינו "אן דן דינו" כדי להחליט מי תתפרקד על הערסל המפנק בגינה הפראית, וכמובן, שלילוש זכתה, אחרי שעשיתי לה "בוק" מכל זוויות הצילום על הערסל המפנק, עם הצמחייה בחצר, עם החתולים המתלהבים מהאורחות החדשות, עם הנוף הכי משגע בארץ, עם כוסית היין ובלעדיה, עם הבריכה שברקע ועוד ועוד, הגיע גם תורי לפנק את עצמי אחרי הנסיעה הארוכה, ולנוח.
פשוט לנוח... טוב, במסגרת יכולותיי ההיפריות לנוח... בוא נאמר שאת הספר שהבאתי לא הספקתי לקרוא כי כיוון שהגענו ל-24 שעות בלבד, רצינו לנצל את מיטב האטרקציות שלידיה ותומר הציעו לנו במסגרת סל השירותים הנרחב והנדיב, שהם מציעים לאורחיהם. הבטחנו לעצמנו שבפעם הבאה נגיע ליומיים לפחות, וזה גם שווה כלכלית למען האמת כי לידיה ותומר מציעים לכם הפתעות שוות אם תיקחו יותר מערב אחד!
לאחר שנחנו קצת יצאנו להליכה סביב היישוב השליו אניעם, לנקודת התצפית השווה ביותר בשקיעה, לדברי בעלי "ארט צימר". חלפנו על פני חוות סוסים בתקווה למצוא את האביר של לילוש, אבל הוא בדיוק יצא לגיחה בשדה הפרוע וכבר היינו רעבות לארוחת ערב בכפר האומנים שביישוב, אז בהזדמנות אחרת, אמן.
כששבנו לצימר המפנק שלנו מתפעמות ונרגשות במיוחד מהשקיעה אחת השוות שראינו, שכאמור גם מחצר הצימר אפשר להבחין בה, התחלנו להתארגן ליציאה לארוחת ערב חלבית במסעדה המקומית המשובחת (השנייה היא מסעדה בשרית משובחת לא פחות, עם דגש על המטבח המקסיקני, יאמי, אבל שמרנו משהו לביקור הבא - שבטח יקרה בקרוב!)
למי מכם שמתחבר פחות למטבח חלבי, כמו לילך, אצטט אותה: "אחת הארוחות הטעימות שאכלתי"... פצחנו בסלט חלומי טעים לעילא ולעילא, אני בחרתי תבשיל קדירה מנחם ומחמם (בכל זאת השמש כבר שקעה, ואנו באמצע אוקטובר בהרי הגולן, ושכחתי את העליונית בתל אביב המהבילה...) ולילוש בחרה ניוקי טעימים בטירוף!
למחרת התעוררנו לארוחת בוקר אחת השוות והעשירות - שקשוקה רותחת, חלה טרייה ומטריפה לטבילה בשקשוקה, ממרחים מעולים: לאבנה, טונה, גבינות שונות: למריחה, רכות וקשות, גבינות צהובות מיוחדות בטעם תרד ובטעם עגבניות, ביצים קשות, סלט ירקות ישראלי טעים ומתובל לתלפיות, חביתה, ולקינוח - ריבה, חמאה ועוגה מצוינת!!! מובן שקנקן מיץ התפוזים הטרי לא נפקד גם כאן...
לאחר הארוחה שמנו פעמינו למפל עייט, מסלול מאתגר בגלל ירידה תלולה במקצת, שנמצא חמש דקות הליכה מהצימר, והיווה לנו ספורט אתגרי של ממש על הבוקר, כי טעינו במסלול ובמקום לפנות שמאלה למפל המרענן, פנינו ימינה ליובל שלו, מרענן גם אבל לא כמו בתמונות ובסרטונים של המפל המלהיב יותר. אז הנה לנו עוד סיבה חשובה עבורנו לשוב ל"צימר ארט" לחופשה חורפית מפנקת.
כשעלינו מעלה במעלה הר בשיא החום הלא צפוי החלטנו לטבול במימי המעיין שנמצא בתחום המושב אניעם ואת מי פגשנו שם? את לידיה ותומר שהם לא רק בעלי "ארט צימר", אלא גם אנשי חינוך אמיתיים, שבימי שישי ובצהרי היום עובדים בחינוך הבלתי פורמלי עם הילדים הצעירים במושב. עבור לילך ועבורי, שתי נשות חינוך ותיקות, הייתה זו הזדמנות פז לצפות בעשייה חינוכית אחרת, בטבע, איך הזוג מעורר ההשראה הזה לימד את הילדים ליהנות מהטבע וללמוד דרך הרגליים על הסובב אותו ועל הדרך גם הקנו להם ערכים שונים כגון שיתוף פעולה במציאת הראשנים והצפרדעים ושמירה על איכות הסביבה בניקיון המתחם שבילו בו כמה שעות בצל עץ התאנה העתיק.
לסיום, גלשנו על מגלשת הבריכה הישר למימיה הצוננים, שחינו קצת, התפנקנו על גלגל הים הענק, ושכבנו קצת על מיטת השיזוף. אוף, צריך לחזור... נגמר מהר!
למי שרוצה לא רק להתפנק על הצימר, אלא שהצימר יהווה בנוסף בסיס יציאה לאטרקציות שמסביב, יש לא מעט מוקדי עניין עיקריים בסמוך, כיוון ש"ארט צימר" ממוקם במיקום מושלם: 5 דקות מקצרין (גן חיות חינם) ובית הכנסת העתיק, 3 דקות מהסלוקייה וממעיינות עדן, 10 דקות מהיהודיה
25 דקות מהכינרת היפה שלנו (שבה התאהבנו בן זוגי ואנוכי, ותמיד תישמר לה פינה חמה בליבי...).
לי ברור שהחורף הזה אשוב לבלות שם עם בן זוגי. חוויה מושלמת ואומנותית לאוהבי טבע, נופים, פינוקים, אומנות, עיצוב, שלווה, רוגע ואנשים טובים באמצע הדרך (אם כי מבחינת המיקום של אניעם ביחס לתל אביב זה בסוף הדרך). לידיה ותומר, תודה רבה על נופש מעצים שהעניק כוחות לאוקטובר - נובמבר נטולי החופשות למורות שבינינו.
