נורמנדי בעירום (יח"צ , סרטי נחשון)
הסרט "נורמנדי בעירום" אמנם מדבר על חיי תושבים בעיירה קטנטנה אך פוצח בתיאור החיים בעיירה זו מזווית מבט עירונית משהו של קלואי, תושבת פריזאית מתבגרת בעיירה שנאלצה להגיע לשם בעל כורחה ובניגוד לרצונה רק בגלל הוריה הבורגנים שהחליטו להירגע ממירוץ החיים האורבאני ושינו פאזה: האם החלה לאפות לחמים ולמכור בשוק המקומי, ואילו האב עדיין עובד באותה העבודה אבל מהבית ובתו מתארת איך הוא כל פעם מצמצמם את הימים שנוסע לעיר לפגישות עבודה עד שנשאר לגור בעיירה ולעבוד מהבית ומתבדחת על חשבונו, איך אף על פי שבכל ההתנהלות שלו מרגישים את העירוניות שלו ואת חוסר הקשר שלו למקום, הוא מתעקש להישאר שם בכל מחיר ולהגשים את החיים הרגועים בחיים בכפר. גם כשהוא מגלה שיש לו אלרגיה פיזית לטבע...
במקביל לסיפור הזה מובאים בסרט סיפורים נוספים של תושבי הכפר, המביעים באופן שלם את המכלול האנושי הרבגוני ואת הסודות של כל אחד מהם, ולכן יש מעין תחושה של הקבלה בין הצורך האישי של כל אחד להוציא את קרביו החוצה לבין הסיפור המרכזי של הצורך להתפשט כדי להציל את הכפר מאבדון כלכלי.
נורמנדי בעירום (יח"צ , סרטי נחשון) קלואי מציגה את הסיפור העצוב של החקלאים המקומיים שהממשלה הזניחה אותם כי לא עשתה דבר בנידון הבשר המיובא ממדינות אירופאיות אחרות במחירים מוזלים. על כן הם מחליטים לשבות ולסגור את הכבישים לתנועה. או אז מתחילים להזיז גלגלים, תרתי משמע, ולראות על המסך את דמותו המקבילה של ספנסר טוניק - הצלם האמריקאי בעל השם הבינלאומי בנושא צילום אקסהיביציוניסטי - צילומי עירום אומנותיים המוניים בנופים קסומים ברחבי העולם. כזכור לכם, יש צלם כזה במציאות, שצילם בעבר במקום הכי נמוך בעולם, פה אצלנו בים המלח, ומן הסתם עורר מהומות מטורפות בנושא זה...
אגב, בראיון שנערך עם יוצר הסרט, הבמאי פיליפ לה גה, מסתבר שגם לו כמו לצרפתים רבים יש בית נופש בנורמנדי, וכששהה שם תהה מה יקרה אם הצלם הבינלאומי והפרובוקטיבי, ספנסר טוניק, יבוא לצלם צילום עירום המוני באחת מהעיירות הקטנות בשיתוף החקלאים המקומיים שרובם שמרנים? מסתבר שזו ההשראה לסרט.
ובחזרה לסרט. על פניו, אילולא השביתה וסגירת הכביש, הוא היה חולף על פני הכפר ללא תשומת לב ייחודית, אך כיוון שנאלצו לנסוע בדרך חלופית כדי להימנע מאיחור לטיסה בעקבות הפקק שנוצר, הם נתקלו בלוקיישן שצד את תשומת ליבו, והאמת גם את שלנו. חוץ מהלוקיישן הזה של השדה ישנן סצנות נוף וטבע עם צילומים בסרט שהם אומנות (או נמות) בפני עצמה... עונג עילאי, לא פחות.
הצלם מציע לז`ורז`, ראש הכפר האנרגטי והמדליק (פרנסואה קלוזה מ"מחוברים לחיים", שובה הלב במשחקו, אגב, ומזכיר את דסטין הופמן ברמות על) לערוך את הצילום, והלה לא מתבלבל וחושב באופן מעורר השראה לכל מאמן אישי כמוני בדרך הכי אמיצה שיש איך הוא יוצא מאזור הנוחות של דיפלומטיה קלאסית. הוא מחליט באופן יצירתי להציל את תושביו למרות ועל אף ההצעה הפרובוקטיבית. לזה אני קוראת "לצאת מהקופסה" (ומהבגדים...). למותר לציין, שכדי שהסרט יחזיק במשך שעה וחצי וכיד שהעלילה תהיה מפותלת ומורכבת יותר, חייבים מתנגדים לרעיון הנועז.
נורמנדי בעירום (יח"צ , סרטי נחשון) בתקופה זו של בחירות מקומיות בישראל שבה כולנו שומעים על שחיתויות כאלו או אחרות של ראשי השלטון המקומי, לצערנו, אקטואלי לראות איך גם ראש העיר החביב והאהוד כל כך שלהם נחשד בשחיתות. הוא מתוסכל מכך כי מבחינתו נתן את כל נשמתו והקדיש את כל חייו לכפר שלו, עד כדי כך שאשתו נטשה אותו כי התייאשה מכך שהוא נשוי לעבודה... את האמת, מרגש לראותו איך הוא באמת כל כולו בתוך זה, והוא מוכן לעשות הכול למען הכפר.
אז כאמור, ראש הכפר מבין שלפניו הזדמנות פז להציל את כפרו אהב מתהומות הנשייה של אבדון כלכלי ע"י עוררות תשומת הלב הארצית ואולי העולמית ועידוד התקשורת ליצירת דעת קהל חיובית באשר למשבר הארצי הפוקד את החקלאים הצרפתיים.
לגבי החלק השמרן בכפר - יש רוקח מקומי שמזדעזע מעצם המחשבה על קיום צילום שכזה ולעומתו ג`יזל, אשת הקצב המקומי, רוז`ה, שזכתה בעברה בתחרות יופי מקומית מתלהבת מאוד מהרעיון כמו רבים מהתושבים, אך בעלה השמרן והקנאי לפרטיותו ולפרטיות אשתו מסרב לכך בתוקף, וזה מגיע למצב קיצוני של מריבה כוחנית שלו עם ראש העיר ועם האומן שמידרדרת לניסיון רצח שלהם ולניסיון התאבדות שלו...
לכפר מגיע למעין "ביקור מולדת" מהעיר הגדולה ינסן, בנו של הצלם המקומי דאז שנפטר ושחנותו נשארה סגורה על שלל הציוד שבה מאז מותו, ואותו בן שובר לבבות שנטש את חברתו המקומית שכעת עומדת להתחתן מפיל ברשתו כעת צעירה אחרת, שגם היא עובדת במפעל הבשר המקומי (דפנה דומון המקסימה שמצליחה לגנוב תשומת לב על המסך על אף שזה הסרט הראשון שלה). הוא זה שנחלץ לעזרת ראש הכפר בסופו של דבר כשהצלם הבינ"ל מתייאש ונוטש... גם פה יש דילמה בין המגורים בעיר למגורים בכפר כי הוא מהסס אם להישאר עם האהבה בעיירת הולדתו או לשוב לעיר שממנה בא לביקור קצרצר. מובן, שבסוף הוא נשאר...
מי מכם שיגיע צלול יותר ממני להקרנת הסרט (בכל זאת, שני ילדים קטנטנים ועבודה בהוראת מתבגרים מלבד ההתנדבויות, האימון האישי והנחיית היוגה צחוק...) כמו: אישי האהוב, יבחין גם במסרים פוליטיים וחברתיים עמוקים יותר וברבדים רציניים יותר שהתכוון הבמאי להעביר, כמו: הנזקים שמחוללת אכילת הבשר לאדם ולעולם (מי אמר טבעונות ולא קיבל?!), המשבר הכלכלי העולמי בחקלאות בעקבות התייבשות כדור הארץ, ביקורת חברתית על ההתייחסות לחקלאי צרפת, ואפילו השמרנות הבלתי מובנת בנושא תפישת העירום האומנותי.
אני חייבת להוסיף לסיום שמדובר בסרט שגם ברגעים הנוגים שלו גורם לחוש מלא שמחה וחיוכים.
וקוריוז: מסתבר שבזמן כתיבת ביקורת זו שלח לי עורך האתר ידיעה כי לראשונה בישראל התקיימה השבוע גם הקרנה בעירום מלא של הסרט "נורמנדי בעירום" בסינמה סיטי ... מסתבר ש
"פשטות" - התנועה לעירום חברתי בישראל שחרטה על דגלה את הזכות להסתובב בעירום באופן מאורגן ומעודדת כאמור מפגשים המוניים בעירום בציבור, קפצה על המציאה וזרמה עם הרעיון המובע בסרט והחליטה להקרין את הסרט הראשון בישראל שבו הקהל יהיה עירום כביום היוולדו, רק ישוב על מגבת כדי שאחר כך נוכל גם אנו לובשי הבגדים בסרטים לשוב לשבת על כיסאות אלו...
אני כמובן העדפתי לראות את הסרט עוד קודם כבר במועד הבכורה, כשאני בלבוש מלא - אך מאז שהעורך העביר לי את המידע אודות האירוע האמור אני מתקשה שלא לתהות איך מתחם הסינמה סיטי הידוע כבית קולנוע שמקפיא את אורחיו לא היה לנודיסטים שנכחו באולם קר?! אז בדקתי את הנושא לעומקו ומסתבר שלראשונה בישראל גם קיבלו צופי הסרט את השליטה על המזגן...
צילום: פשטות - תנועה לעירום חברתי
מועד יציאה: 27.09.2018 ארץ: צרפת 2018 אורך: 105 דקות בימוי: פיליפ לה גה שחקנים: פרנסואה קלוזה, טובי ג`ונס
