מקסימליזם, עיצוב עוצמתי במלוא הדרו, נעים להכיר

Rockwell group-The Dinner - פרשנות עכשווית שיצרו ברוקוויל גרופ למסעדה האמריקנית הקלאסית לכבוד 25 שנה למגאזין SURFACE ב- salon del mobile 2018

 

עיצוב שקט ומאופק בצבעים ניטרליים ומונוכרומטיים שלט במשך שנים בכיפת עולם העיצוב.

 

בשני העשורים האחרונים ה"מינימליזם" הוביל את עולם העיצוב והאופנה. סקירה מהירה של שבוע העיצוב שנערך באפריל במילאנו חושפת שהמגמה הסגפנית משהו של המינימליזם משתנה: שימוש בצבעים עזים וקונטראסטיים, שלל דוגמאות (patterns) בחלל אחד ועיצוב בשכבות על גבי שכבות של ריהוט ואקססוריז. 

 

בשנה החולפת היינו עדים לחדירת חומרים חדשים ומסעירים כמו קטיפה ופליז ולהופעת רהיטים מעוגלים וגנדרניים. למגמה זו נוספו "שחקני חיזוק" בדמות צבעי הפנטון החדשים לשנת 2019 (אדום-אגס, כחול-נביולוס, צהוב-ציילון, אולטרה-סגול ואחרים) והשראות מתקופת הארט - דקו ומשנות ה-70 העליזות. כל אילו שייכים לטרנד המקסימליסטי ומטרתם אחת: לעטוף אותנו בתחושה של שפע וחום, לספק עניין ועושר ויזואלי ולתת לנו מקום לביטוי אישי.

 

סגנון המקסימליזם עושה שימוש נרחב בצבעים, בטקסטורות ובדוגמאות – הפוך לגמרי מהסלוגן המינימליסטי המוכר: "Less is more ". (פחות זה יותר). מה יכולות להיות הסיבות לשינוי? האם יש מגמות חברתיות וכלכליות רחבות שמוצאות ביטוי גם בעיצוב? יש הטוענים שככל שהכלכלה מתחזקת כך עולה העניין הציבורי בעיצוב אקלקטי ומקסימליסטי. ובאמת, בהתאמה, מאז 2016 נרשם שיפור חד במדדים של כלכלת ארה"ב בשוק המניות, בתמ"ג ובירידת אבטלה. 

 

כלומר, לטענה לקשר בין מקסימליזם ותנופה כלכלית יש ביסוס עובדתי מסוים. כאשר צריך "להדק פחות את החגורה" גובר החיפוש אחר עיצוב פרוע ומשוגע שאינו בעיקר פונקציונאלי. 

 

 

טענה אחרת רואה במקסימליזם תגובת נגד ל"שלמות הדיגיטלית" כדוגמת Apple. אנחנו מבלים כל כך הרבה זמן בצפייה במסכים ובמרחב הדיגיטלי שאנחנו רוצים שהבתים שלנו יהיו "אמיתיים" יותר: מלאים בטקסטורות, בדים ועשירים בחפצים שאספנו ואהבנו. מאחר והעולם החיצוני יכול להיות מקום מאיים, חללי פנים מקסימליסטים מספקים לנו מקום של בריחה, של פנטזיה צבעונית.

 

סיבה נוספת - פשוטה הרבה יותר: לעיצוב מינימליסטי יש מקום של כבוד, אבל אחרי זמן מה הוא משעמם, כפי שכבר אמר האדריכל המפורסם רוברט ונטורי: "Less is bore"  (פחות זה משעמם).

 

יצרני ריהוט ומעצבים מעוניינים בסופו של יום למכור. אם, כעבור זמן מה, ההיצע שלהם מתחיל לחזור על עצמו הם חייבים למשוך קונים ולבדל את עצמם בדרך אחרת: בעזרת עיצובים מרהיבים, ייחודים, אקסצנטריים ויוצאי דופן. 

 

אפשר גם להתייחס להופעת הסגנון פשוט כחלק מהצורך לחדש, לשבור ימינה/שמאלה מהעבר ולנסות דברים חדשים. בדיוק כשם ששיח פוליטי, חברתי ותרבותי משתנה, כך גם עיצוב.  

 

•  הסגנון המקסימליסטי הוא שילובים מתוכננים היטב של אלמנטים דקורטיביים וקישוטים רבים על רקע של צבעים עזים, טקסטורות ודוגמאות. שם המשחק הוא איזון בין משטחים עמוסים בפרטים ודוגמאות ובין משטחים "ריקים".

 

•  בעיצוב מקסימליסטי נמצא פרטי ריהוט מתקופות היסטוריות שונות הממוקמים יחד באותו חלל: עתיק עם מודרני, ארט דקו של שנות ה-20 עם השראות משנות ה-70.

 

• בחירה בצבעים בוהקים ודומיננטיים המזוהים עם יוקרה וחוויה של שפע.

 

• שימוש בטפטים עם דוגמאות חזקות של פרחי בר או דוגמאות גיאומטריות.

 

• ריהוט ואביזרים מחומרים שהצניעות מהם והלאה: שיש, פליז, קטיפה, ג`אקרד, זכוכית צבעונית, סאטן ועוד.

 

• תצוגת של אוספים פרטיים - רובנו נוטים לאסוף לאורך השנים מזכרות, אביזרים ואלמנטים עיצובים. המקסימליזם מחבק את הנטייה הזו ונותן לה מסגרת ואישור – הבית ניראה כמו גלריה.

 

נוכל לסכם ולומר שבפרספקטיבה רחבה, עיצוב, הרי, פועל בצורה מחזורית. סביר להניח שהסגנון המאופק עוד יחזור אלינו, אבל עד אז...מה רע בקצת הסחת דעת, צבעוניות מרגשת וטקסטורות שמעוררות את החושים והדמיון....

 

 

 

 

 

* הכותבת היא מעצבת פנים ובעלת סטודיו rona henig interior design