צילום: הגוגל של דודל
גוגל הקדישה היום את הדודל שלה למרי פרינס, שבזכותה בוטלה העבדות בבריטניה. פרינס נולדה היום ה-1 באוקטובר לפני 230 שנה.
השנה מציינת בריטניה 211 שנים לביטול העבדות. הפרלמנט הבריטי אומנם ביטל את סחר העבדים כבר ב-1807, אבל העבדות עצמה הוצאה אל מחוץ לחוק רק 26 שנים לאחר מכן ב-1833, לאחר שחרור העבדים במושבות הבריטיות בקריביים, במאוריציוס ובדרומה של אפריקה.
לאחר עליות ומורדות בדרך אל החוק לביטול העבדות שנחקק ב-1807 כאמור עדיין הייתה הדרך ארוכה לביטול העבדות גם בקוֹלוֹנְיָות שמעבר לים. לכך סייעה ביותר עדותה של מרי פרינס, שהגיעה עם אדוניה מן האי הקריבי אנטיגווה לבריטניה. בזכות החוק שהועבר שם נגד העבדות ב-1807 השתחררה פרינס מעבדותה מרגע שהגיעה ללונדון.
בעליה, אומנם התנגד לפיצויים בטענה כי הם לא מוסריים, אולם כ-40 אלף בריטים בעלי עבדים זכו לפיצוי עצום בשווי 20 מיליון ליש"ט בסך הכול – סכום שווה ערך ל-40% להוצאה הממשלתית השנתית באותה התקופה – צעד שנתבקש בכדי להעביר את ביטול העבדות באופן חוקי.
סיפורה של פרינס, המתאר את חייה כשפחה, כפי שסיפרה אותו למעסיקה האחרון סר תומאס פרינגל, שרשם את תולדותיה מפיה ופרסם את זיכרונותיה במסגרת פעילותו בתנועה לביטול העבדות פורסם ב-1831 ומגולל את האכזריות והמכות שניתכו עליה מדי יום בעיקר מן ההנאה והסיפוק שהפיקו הבעלים הקודמים שלה מן ההתעללויות הללו. סיפורה הכואב והמרגש הוא זה שהצליח לזעזע את האומה הבריטית ולהוביל למעשה לחקיקה לביטול העבדות.
פרינס, נולדה כשפחה בברמודה. היא מספרת בזיכרונותיה כי בשנים הראשונות לחייה הייתה מוגנת ואף שיחקה עם ילדי אדוניה. אבל בבגרותה, בשל מצבה הכלכלי של משפחת אדוניה, נמכרה והורחקה ממשפחתה. היא נמכרה מאדון לאדון וממשפחה אחת לאחרת רובן ככולן באיים הקריביים, עד שהגיעה לבעלים של מפעל להפקת מלח באי גרנד טורק שם נמכרה לבעליה החדשים תמורת 100 לירות בלבד. פרינס נדרשה לעבוד מדי יום מארבע בבוקר עד רדת היום, ובערב הייתה חייבת לערום את המלח, לשאתו למחסנים, לאפסן אותו בשקים כדי להעלותו על האוניות. לעיתים עבדה כל הלילה בהעמסת המלח על הסיפון תוך שמצליפים בה ובחבריה העבדים ללא כל סיבה.
לאחר כעשור אכזרי בגרנד טורק היא חלתה בשיגרון ולכן נמכרה שוב, הפעם לבעל עבדים באנטיגווה, ג`ון ווד הסדיסט, שכלא אותה בכלוב והשאיר אותה למות בבקתה נידחת. היא ניצלה על ידי שכן אולם בני משפחת ווד סירבו לאפשר לה לקנות את חירותה. וכך, ב-1828 הם לקחו אותה עמם ללונדון, כדי שתעשה בביתם את עבודות הבית אך מחלתה החמירה והיא נמלטה מבית המשפחה אל כנסיית המיסיון המוראווי, ומשם אל "חברת ההתנגדות לעבדות". פעילי המאבק לביטול העבדות הגישו פטיציה בעניינה ונכשלו, כך גם נכשל הניסיון לקנות אותה מידי בעליה, אך לבסוף היא הגיעה למשפחת פרינגל לעבוד כעוזרת-בית, והכתיבה למעסיקה תומס פרינגל את תולדותיה.
מרי פרינס היא למעשה האישה השחורה הראשונה שפרסמה את סיפור חייה. כיום מהללים בגוגל את עוז רוחה ומציינים את הולדתה של מי שמילאה כאמור תפקיד מכריע במאבק לביטול העבדות בבריטניה.
