"האוקיינוס שבינינו" - סיפור מסע אישי זוגי

 

בשיחות סלון שלפני הצפייה בסרט "האוקיינוס שבינינו" הסתבר לי, שהוא עוסק בסיפור המוכר לכל מכריי, המתעניינים בשיט תחרותי והתחלתי לחשוב לעצמי, שאולי כדאי שאני אצא יותר לים עם בורות היסטורית כזו של פרשה בריטית כה מפורסמת, שרק הרגע התוודעתי אליה...

לאלו מבינינו שפחות הכירו אותה הבמאי ג`יימס מארש טווה בחוטים איטיים את סיפורו (המרתק מאוד, בעיניי) של דונלד קרוהרסט (קולין פירת`), יאכטמן חובב, המנסה לנצח את מירוץ "גלובוס הזהב" בשנת 1968, ובסופו של דבר מוביל אותו לצאת למסע מסביב לעולם דרך הים לבדו. קרוהרסט מפתח המצאות הקשורות לימאות, והוא אינו נוחל הצלחה רבה בתחום הזה, בלשון המעטה, אם כי המצאתו הספציפית המוצגת בתחילת הסרט ביריד של מכירת מוצרי שיט היא מכשיר נוויקייטור, שאמור לנווט את דרכו של מי שהולך לאיבוד בים... רמז לבאות...

 

צילום: Dean Rogers / באדיבות רד קייפ הפצת סרטים

באותו יריד שהתרחש בסוף שנות ה-60 של המאה שחלפה עלה לבמה השייט האלוף לשעבר, קשיש בריטי חביב, שהכריז על תחרות "מרוץ גלובוס הזהב של "הסנדיי טיימס", שבה ינסו להקיף את העולם ללא עצירה בדרך. זהו, ללא ספק, מסע מטורף, לכל הדעות, הדורש מוכנות נפשית גבוהה בשל הבדידות המוחלטת בים לאורך זמן רב (עשרה חודשים) ומוכנות פיזית של 40,000 ק"מ, לא פחות!!!

והנה, אותו יאכטמן חובב שמשיט את סירת המפרש המשפחתית להנאתו מסביב לעיר החוף השקטה והמנומנמת שלהם טיינמות`, הרהיב עוז והחליט ללכת על זה. יותר נכון לשוט על זה...

למיטב התלהבותי, מאנשים "קטנים" עם חלומות "ענקיים" קרוהרסט ציטט את אחד הציטוטים האהובים עליי עד מאוד כמאמנת אישית המעודדת אנשים לעוף על עצמם כדי להשיג את מטרותיהם ואת כמוסות ליבם: "אנשים אינם מחליטים להפוך ליוצאי דופן, אלא הם מחליטים להשיג יעדים יוצאי דופן". (אדמונד הילארי). לא סתם ציטט זאת לעצמו או למבוגר אחר, אלא לטריו האישי שלו, שלושת ילדיו המעריצים אותו, שהפכו לחבורה מעריצה שלו לאורך כל ההכנות המתישות למסע המפרך וגם הרבה אחרי. רייצ`ל וייס, השחקנית המופלאה, מגלמת את רעייתו קלייר התומכת ברעיונו למרות חששותיה ההגיוניים והמתבקשים.

 

צילום: Dean Rogers / באדיבות רד קייפ הפצת סרטים

מודה שמה שתפס אותי כשהתבקשתי לסקר את הסרט היה השם שלו. זוגיות בשנים הראשונות אחרי שנולדים הילדים גורמת לאוקיינוס מטאפורי להיפער בין בני הזוג: אוקיינוס של טיטולים, של כביסות ושל שאר ירקות מטלות הבית, יו ניים איט... בין אם נרצה או לא, גם אוקיינוס זוגי משמעותי נפער, זמן איכות זוגי משותף של בילויים שאינם קשורים לג`ימבורי או למופע של יאאאניב המאאגניב. אז במקום ללכת לטיפול זוגי, החלטתי לקחת את האיש שלי, יאאאניב המאאאגניב האמיתי, בגרסה למבוגרים, במקרה שלנו, למבוגרת הילדותית שבינינו, כי מי אמר שצפייה משותפת בסרט אינה יכולה להראות שיקופים של המערכת הזוגית שלך, שמהם ניתן ללמוד "עשה" ו"אל תעשה"...

באופן מפתיע עבורי (כמאמנת אישית שמעודדת הגשמה עצמית גם בתוך הזוגיות) ה"אל תעשה הראשון" שהאיש האהוב שלי אמר שלעולם לא יעשה (ולמרות השוני בדעותינו, חייבת לציין, שריגש אותי) היה שהוא לעולם לא היה עוזב את אשתו ואת ילדיו למען מילוי גחמה אישית, כמו שעשה הדמות הראשית בסרט, שהיה כאמור חובב שיט והחליט לנסות להתחרות עם המקצועניים האמיתיים שבשטח בשיט מסביב לעולם.

 

אני, לעומת אישי, חשתי הזדהות מוחלטת עם הדמות הראשית הנוספת, אשת השייט, שלמרות החששות והלבטים, "עפה" איתו או במקרה שלנו זרמה איתו בהגשמת החלום שלו, שנראה מופרך לכל האנשים מסביב, הן הקרובים והן הזרים. אני הייתי פועלת כמוה, וחלילה, לא ממקום של קורבנות כפי שיש מי שיראו זאת לגביה, כאילו לא הייתה לה ברירה.

בזמן הצפייה בסרט בעודי חשה חמלה עזה מצד אחד על דונאלד, שנאלץ לזייף את מסלול השיט שלו כדי ליצור באז תקשורתי, קשה היה לי להימנע מלחשוב, אם בימינו למרות שיא עידן הפייק ניוז, הוא יכול היה לעשות זאת...

מדהים אותי כל פעם מחדש איך מאותו הסרט שני אנשים יכולים לצאת עם תחושה ממש שונה - אני נהניתי מהמסע האישי והזוגי שעברתי תוך כדי הצפייה והתפעלתי מהסרט המרגש ומהצילומים מעוררי ההשראה, ואילו זוגי חשב שזו הייתה מריחת זמן, ושמדובר בסרט משעמם...

 

צילום: Dean Rogers / באדיבות רד קייפ הפצת סרטים

בתחילת הסרט מציגים את ההכנות הרבות לתחרות ואת כל המאבקים של דונלד להשיג מימון כי אמצעיו הכלכליים מוגבלים. הוא נאלץ לגייס כספים אלו דרך גיוס מפרסמים, יחצ`"ן וספונסר עתיר משאבים כלכליים, כשכולם דוחקים אותו לפינה כשהוא נאלץ בשלב מסוים להחליט לצאת למסע אפילו שסירת המפרש טרימרן, שיש בה שלושה גופי ציפה, אחרת או שחברת הפטנטים שלו תפשוט את הרגל ויגרום למשפחתו לחיות בעוני רב (כיוון שהוא משכן את ביתו) או שימיט על עצמו השפלה בינלאומית, אחרי שהעניין פורסם וקיבל תהודה עולמית רחבה ביותר, שלא לדבר על הגיבור הלאומי שהוא הך להיות בבריטניה. גם כאן יש רמז מטרים לבאות...

כאמור, בסופו של דבר, הוא יוצא למסע, אעפ"י שיש בסירה כמה חלקים חסרים ולא בטוחים. הסרט מתאר את תהליך ההידרדרות שלו מבחינה מנטלית ופיזית באופן משכנע, מותח ומדכדכך קצת, יש לומר, כי אתה כצופה מזדהה איתו ומעוניין בהצלחתו בהגשמת החלום שלו.

למרבה הצער, הוא מחליט החלטות שליליות במהלך המסע שמובילות אותו לנפילה אינסופית לתהום. וכדי לא להיות ספוילרית מדי, אשאיר לכם טעם של עוד. למי מכם שלא צפה בסרט אני ממליצה בחום לעשות זאת כי הוא מעורר מחשבה על היכולת לקבלת החלטות תוך כדי לחץ חברתי, ולדברי אישי, בצדק, על המחיר שמשלמים כשמתחייבים למשהו שגדול עליך מדי...

ואם נחזור למסע הזוגי האישי שלי הוא הסתיים בסושי איכותי מחוץ לסינמטק, בינינו, זה הכי חשוב...