אופרה בארוקית: "דידו ואניאס"

 

האופרה הישראלית תעלה בחודש יוני הפקה חדשה של אופרת הבארוק "דידו ואניאס" מאת גדול מלחיני הבארוק האנגליים הנרי פרסל. על הבימוי אחראים הכוריאוגרפים והמעצבים הבלגיים ססיל רוסה וג`וליאן לובק.

 

הנרי פרסל ידוע כמי שמיזג בכתיבתו יסודות סגנוניים איטלקיים וצרפתיים, אך גם עיצב סגנון אנגלי מיוחד במינו של מוזיקת בארוק. הוא נחשב כמי שהייתה לו השפעה ישירה על הרוק`נרול המודרני: פיט טאונסנד מלהקת ה"מי" הושפע ממנו, כמו גם מלחינים בריטיים מראשית המאה העשרים, בעיקר בנג`מין בריטן.

 

עלילת האופרה - רומן טראגי, ביחד עם המוסיקה העדינה והמרגשת של פרסל, הפכו את "דידו ואניאס" לאחת מיצירות הבארוק המפוארות והאהובות ביותר. את האופרה ילווה "אנסמבל בארוקדה - תזמורת הבארוק הישראלית", המתמחה בביצוע מוסיקה מתקופה זו, בניצוחו של איתן שמייסר. חברי האנסמבל מנגנים על כלים אותנטיים שרובם נבנו על ידי חברי ההרכב עצמם: עמית טיפנברון בונה את כלי המיתר (כינורות, ויולות, ויולה דה גמבה, ויולונה, קונטרבס וכלי פריטה). איתן הופר בנה את הקשתות. מקורות ההשראה לבניית הכלים הם בראש ובראשונה בוני הכלים הגדולים כאמאטי, סטרדיווארי, גווארנרי ושטיינר, שכולם פעלו בתקופת הבארוק, לצד מקורות אחרים כמו ציורים בארוקיים וכתבים העוסקים בכלי הנגינה עצמם.

 

 

ליבו של האנסמבל הוא קבוצת באסו-קונטינואו גדולה ומגוונת במיוחד המורכבת מכלי מקלדת, קשת, נשיפה ופריטה, המעניקה גוון עשיר לכלים הגבוהים ולזמרים. באסו-קונטינואו היא שיטת הלחנה ופרקטיקת ביצוע אשר ליוותה את תקופת הבארוק, ונמשכה הלאה גם לתקופה הקלאסית. כל הכלים השותפים לנגינת הקונטינואו מהווים ה"יחידה", והמלחין, על פי שיקול דעתו, מציין איזה כלי מנגן כל חלק מקו המנגינה. אך בפועל קיים חופש בחירה למבצעים של כלי המקלדת, הקשת הנשיפה והפריטה מתי לנגן בהתאם לכלים הזמינים להם.

 

העלילה: האופרה מגוללת את סיפור אהבתם העזה של דידו, מלכת קרתגו ואניאס, הנסיך הטרויאני שכובש את ליבה ואז עוזב אותה למות בודדה בייאושה. אחת מהאריות העולות באופרה היא קינת המוות של דידו "when I am laid" . זו הפכה ליצירה שרבות מכוכבות האופרה הגדולות בעולם כוללות אותה ברפרטואר שלהן.

 

 

את ליברית האופרה כתב נחום טייט שהיה משורר, מחזאי ולבריתן אירי בן המאה ה-17. הוא שינה במקצת את העלילה - במקור, האלים מצווים על אניאס לעזוב את דידו. בעיבוד של טייט - המכשפות הן אלה שגורמות לאניאס לעזוב, מתוך שנאתן וקנאתן בדידו. בנוסף, התאבדותה של דידו בסיפור המקורי, מוחלפת בליברית על ידי מוות משברון לב כתוצאה מעזיבתו של אניאס. השינויים הללו הופכים את דמותה של דידו לכזו שקל לצופה להזדהות איתה.

 

צמד הבמאים, הכוריאוגרפים והמעצבים הבלגיים ססיל רוסה וג`וליאן לובק, נפגשו בשנת 2000 כאשר למדו פנטומימה אצל מרסל מרסו. לאחר שסיימו את לימודיהם המשיכו את לימודיהם בדרמה, אקרובטיקה, תיאטרון בובות, מחול ואילוזיה בבתי ספר ואקדמיות שונות כולל המרכז הלאומי לאמנויות הקרקס בצרפת. נאמנים לשיטתם, העבירו את העלילה של האופרה" דידו ואניאס " לממלכת הים. בכפוף לכך, ההפקה מתהדרת בדימויים תת ימיים בצד יצורים אנושיים- חייתיים, כל זאת בשילוב השפה הייחודית של הבמאים המשלבת תיאטרון עם אמנות הקרקס, פנטומימה ומחול.