צילום: אלכס ברגר
כשעליי לסקר מופעי מחול נחה עליי ההשראה עוד לפני שאני מגיעה למופע, כי בכל מצב האופן שבו ישחקו הרקדנים עם גופם באקרובטיקה מעניינת כל פעם מחדש מעוררת בי את התיאבון עוד קדם הצפייה. כרגיל, גם הפעם לא התבדיתי:
להקת תיאטרון מחול ירושלים והכוריאוגרף איל נחום, המציגים את מופע המחול "און - Love must go" - גרמו לי לצאת שבעה מחד ומאידך רעבה לעוד ועוד מופעים מענגים כאלה, את העין ואף את המוח, אגב. הסבר יבוא בהמשך.
נחום אייל, שרקד בין היתר בלהקת הבלט הישראלי, בת דור, הלהקה הקיבוצית ובקבוצת המחול של מונטריי בשווייץ ומונה זה עתה למנהל האמנותי וכוריאוגרף הבית של תיאטרון מחול ירושלים, הפיק מופע, הטומן בחובו שתי יצירות מקוריות: "מכתבים לכלב" ו-"און - Love must go". היצירה הראשונה "מכתבים לכלב" , נכתבה בהשראת הטקסט no - המניפסט המפורסם של היוצרת המודרניסטית איבון ריינר משנת 1965, שיצאה חוצץ נגד המחול המסוגנן, ונתנגדה למרכיבי המחול המוכרים עד אז כפי שהתבטאו ביצירות הקנוניות: "ווירטואזיות, דימוי, דימיון, ריגוש, ז`אנר ועוד, והיא זו ששמה את פשטות התנועה באור הזרקורים. היצירה הזו אינטרטקסטואלית, והיא מהדהדת דיון עמוק בתוך כל אחד מהצופים תוך כדי המופע וגם אחריו (ואפילו מספר ימים אחר כך), דיון שנסב על משמעות התנועה בחיים בכלל, וכמובן, על משמעות התנועה במחול בפרט.
צילום: אלכס ברגר
היצירה השנייה לעומת זאת "און - Love must go" שעוסקת במחשבות על מוות ועל חיים, מתכתבת עם קטעים מאלבומיה של היוצרת הייחודית לורי אנדרסון, במיוחד זה האחרון, "לב של כלב"והיא משתפת את הקהל בתובנותיה השונות של היוצרת על אהבה, לפרשנות תנועתית מקורית ואישית של נחום.
לדברי נחום, "און - Love must go" הוא מופע אשר מגבש תובנות לגבי נושאים שהם גם רגשיים וגם פיזיים, המוכרים לכל אחד מאיתנו ברמה הקרובה ביותר, ולכן החליט לביים אותו בנימה אישית מחד, ומאידך בשפה תנועתית מגוונת ומורכבת (ויש כמוני- סולי הושיאר דוד- שיאמרו מאתגרת לגוף האנושי - להטוטנות מעוררת השראה ברכיבי הגוף השונים…). "המופע מתמודד עם מטוטלת החיים דרך מחוון האהבה ומתכתבת עם קטעים מאלבומיה של אנדרסון, במיוחד מאלבומה האחרון `לב של כלב` בו היא משתפת את המאזינים בתובנותיה השונות על אהבה בהקשרים שונים למעגל החיים אשר באים לידי ביטוי באופן פרקטי, רוחני או בהומור. אנדרסון היא מוזיקאית ואמנית רב תחומית יצרה לאחרונה אלבום המתמודד בגילה עם אובדנם של מושאי האהבה שלה, אם, בן זוג לחיים (לו ריד) וכלבה בשם לולה בל". נחום הוסיף באומרו, כי את שפת התנועה העשירה והמאתגרת מבצע הרכב בינלאומי חדש של רקדנים מאנגליה, מצרפת, מארצות הברית, מרוסיה ומישראל, וכולם יחד מעניקים למופע חיוניות וליטוש. "כשביימתי את הרקדנים ניסיתי לחבור לשנינות הפיוטית שמאפיינת את אנדרסון ולאמונתה הקסומה שמוות נועד בעצם לשחרר אהבה".
צילום: אלכס ברגרבעיני חברתי ובעיניי, המופע היה מתוחכם ברמת הגאוניות בייחוד בשל פריצת הדרך של יציאה חוצץ נגד המוסכמות המקובלות בעולם המחול והחתירה לאי שלמות וסגנוניות יתרה. שתינו נותרנו המומות גם כמה ימים לאחר המופע המפעים הן מהכוריאוגרפיה והן מהטקסטים ששולבו במקביל וגרמו לעושר ברבדים אחרים ועמוקים, שגרמו לי באופן אישי לדמוע מהתרגשות. למשל: טקסט הסיום - "חיים אינם יכולים להתקיים ללא תנועה, בראשית הייתה תנועה, אשר השתלבה עם עוד תנועה, כוריאוגרפיה. חיים התהוו למערכת יחסים של תנועת נוספות וחיים אחרים, בהן כל מרכיב נבדל בביטוי התנועתי המיוחד לו. יום יבוא וביטוי זה יבוא לקיצו, איתו תסתיים תקופה בעלת משמעות, והיקרים לכם ימשיכו להתקיים בזיכרון גם הם כתנועה". SAY NO MORE…
בטוחני שכל מי שנוצר את היקרים לו מכל בליבו חושש מרגע האמת של הפרידה עימם, אך למעשה השורה האחרונה משמשת מעין טיפול תרפויטי שלם, ועוד בייחוד שזה בשילוב של הרקדנית שבאה לבקר את אימה שעימה לא דיברה, כשהיא על ערש דוויי… שלא נדע! אגב, יש לציין שהמוזיקה והתאורה גם הן עשו את שלהן ותרמו רבות להעלאת רף ההנאה מהמופע.
בקיצור, רוצו בצעדי ריקוד לצפות במופע מחול מעורר השראה פילוסופית ולא רק כוריאוגרפית!
להקת תיאטרון מחול ירושלים: "מכתבים לכלב", "און — love must go" כוריאוגרפיה, בימוי וטקסט: איל נחום. עיצוב תאורה: דב מיאלניק; רקדנים: אנטולי שנפלד, מקסים בורדלסול, ג`ורדון בורטון, אנגוס הול, אושרת זיו, מאיה פופובה. שחקן: יובל שוורצמן. מפיק: צביקה מונסונגו. מוסיקה: laurie Anderson, Hildur Guðnadóttir,Actress ,Andy Stott, Johann Sebastian Bach
משך המופע: 50 דקות. מחיר כרטיס: החל מ-60 שקל.
