צילום: יח"צ
הקרקס ששאב את שמו מהמילה הלטינית "סירקוס", עבר בעשורים האחרונים תהליך של שינוי. בעבר הרחוק מופעי הקרקס כללו כידוע קרבות גלדיאטורים, פיטום חיות טורפות בנוצרים, שחזורי מערכות מפורסמות, מרוצי מרכבות ושאר מעדנים, שסיפקו לצופים המריעים את הדם לקינוח הלחם והשעשועים שלהם. אלא שבשנים האחרונות אותו הקרקס שניצל סוסים, כלבים, חתולים ויונים וכלא אותם בכלובים קטני מידות ובתנאי בידוד קשים הבין שהוא מאבד את הלגיטימיות שלו בקרב קהלים רבים.
שלב מהותי בשרשרת התפתחות של הקרקס הייתה עת פיליפ אסטלי, מאמן סוסים בריטי, הבין באמצע המאה ה–18 כי אם יריץ את סוסיו במעגל במקום בקו ישר, הקהל יוכל לשבת מסביב ולקבל נקודת מבט טובה יותר, והכוח הצנטריפוגלי יוכל להקל על האקרובטים הרכובים. אסטלי שכר ליצן שיבדר את הצופים בין המופעים, ואז הוסיף להטוטנים, כלבים מרקדים, אמני טרפז ומהלכים על חבל ואל תוך "האוהל הגדול" נכנסו גם מופעי הענק של הפילים, הנמרים, הגמלים וחיות נוספות שהופיעו לצד מופעים שוליים יותר שנועדו לבדר בעלי טעם מפוקפק או לאלו ששבעו מהנצנצים של הרקדניות ומהחיוכים המאופרים של הליצנים. הקרקס הנודע ביותר הוא זה של פ.ט. בארנום, האמרגן הגדול מכולם שלקח את האמפיתאטרון של אסטלי והפך אותו ל "קרקס האחים רינגלינג, בארנום וביילי". היסטוריית השימוש בחיות ובפילים בפרט קשורה באופן הדוק עם הקרקס של ביילי ובארנום, שכבר ב–1882 צירף את הפיל האפריקאי "ג`מבו" ל"הצגה הגדולה ביותר בעולם" שכללה אגב גם שימוש ציני של תינוקות יפים ואנשים מכוערים, שחזורי קרבות המוניים, הצגת עוברים משומרים בצנצנת, מומיות "אמיתיות" של בתולות ים ואטרקציות סנסציוניות כמו המכונית המנוקבת של בוני וקלייד, נשים מזוקנות, גברים מקועקעים, גמדים וענקים, חסרי גפיים ובעלי גפיים עודפות.
צילום: אורית בר שרעבי
לשמחתי, בתחילת השנה הנוכחית ולאחר 146 שנות פעילות, הודיעו מנהלי הקרקס של פ.ט. בארנום על סגירת שעריו. בהודעה לעיתונות שפורסמה באתר חברת "פלד אנטרטיימנט" המפיקה האחראית של הקרקס, ציין המנכ"ל קנת פלד כי על רקע לחץ פעילים למען חיות, מכירת הכרטיסים לקרקס נמצאת בירידה זה זמן מה, וכי המגמה זו החריפה לאחר שמופעי הפילים הופסקו אשתקד. למעשה, בשנים האחרונות הולך וגובר מאוד הקושי של קרקסים להופיע עם חיות ברחבי ארצות הברית ועשרות ערים בה כבר אסרו את השימוש באלה לאימון הפילים — אלה באורך 60–70 ס"מ שבקצה שלה וו ממתכת.
קרקס אמריקה - פלורנטין. צילום: אורית בר שרעבי
השינוי ביחס לשילוב חיות ופילים בפרט בקרקס, הוא חלק ממגמה כללית יותר. אשתקד פרסמה גם חברת "עולם המים" (Sea World), המפעילה פארקי מים ענקיים בארה"ב, על הפסקת הופעות האורקה (לווייתנים טורפים) ונדמה כי אנשים רבים כבר מבינים כי אילוף חיות והצגתן במופע רק כדי שנתפעל מאיך שהאדם הצליח לגרום לחיה לעשות כרצונו, הוא רעיון נוראי שמקומו בדפים של ההיסטוריה, ויתרה מכך שניתן בהחלט לבסס קרקס איכותי על כישרון אנושי, בו האנשים מבצעים שפאגטים ומקפצים מטרפזים, מבלי להתעלל בבעלי חיים.
בכניסה לאוהל
המופע "קרקס אמריקה" מבית קרקס פלורנטין, מוצע פופקורן שהיה טעים אש והיו גם שערות סבתא, טעימות. האוהל של הקרקס הרגיש בהתחלה כמו הפעלה לילדים במסיבת יום הולדת - לא הדבר הכי מהודר ומתוקתק שיש. ואז יצא קומיקאי חינני בדמות הומלס (חסר בית) עם אף כפתור אדום וסחף עימו את הקהל, תוך שהוא מפעיל את הילדים (וגם את המבוגרים).
לאורך המופע, חוזר ההומלס הזה מספר פעמים בקטעי המעבר, וברובם הוא גם מצליח להצחיק. הרבה את המבוגרים, ולא פחות חשוב את הקטנים. במופע עצמו היו לא מעט רגעים מפעימים: חבורת האקרובטים שקופצת אל תוך חישוקים ועושה ים של תרגילים באמת מדהימים, רוכבי אופניים על חוט דק התלוי בין שמיים לארץ, זוג רקדנים שנתלה ונקשר על חבל מהתקרה ומבצע ריקוד זוגי מרהיב ועוד. אחת לכמה זמן נשמע גם השיר המקפיץ של בובי בראון "`Living in America", שהקהל אמור לקום ולרקוד לצליליו. בסך הכל ניכר שמדובר בחבורה של מקצועניים, שעושה המון שמח וכיף על הבמה.
קרקס אמריקה - פלורנטין. צילום: אורית בר שרעבי
אבל יש אבל. על מנת לסדר בכל פעם את המקום לתרגילים העתידיים, יש צורך בלא מעט זמן ארגון. זה הזמן שבו ההומלס נכנס לתמונה ונאלץ למלא את החלל. לרוב זה נחמד, לעיתים זה קצת משעמם. בנוסף ולמרות התפאורה והתלבושות המרהיבות נדמה כי היה ניתן להקפיד קצת על הפרטים הקטנים, כך לדוגמה כשהגיחו רקדניות הקברט לבמה, עטויות בשמלות מרהיבות ובנעלים שחורות והומוגניות ורק אחת מהן סביר כי התבלבלה באאוטפיט שכן ששכחה כי לרגליה מונחות נעליים ששרוכיהן לבנים. קצת צורם! דוגמה נוספת היא כי ממש במהלך המופע ניתק לו עמוד כלשהו וצנח אל מרכז הבמה.
משפחת שרעבי בהרכב (כמעט) מלא
אך חשוב להדגיש, אנו צפינו בחזרה הגנרלית של המופע ויש להניח כי טעויות מהסוג שפירטתי הן כאלה שיתוקנו במהרה לקראת הרצתו של המופע בחנוכה. בכל אופן ובשורה התחתונה אין כלל ספק כי מדובר במופע קרקס מקצועי ואיכותי שבהחלט מעורר התפעלות ומפיל לסתות ומוכיח כאמור את היכולת המוצלחת לבסס בימינו אנו קרקס נהדר נטול בעלי חיים שמצליח בקלות לספק את הסחורה ולסחוף אחריו בהנאה רבה את הצופים וזאת כאמור מבלי להתעלל ולנצל אף חיה.
מחיר: 64 שקלים.
כוראוגרפיה: טאטיאנה אקופוב בימוי: ליאור חמו מוזיקה: חגי אלקיים עיצוב תלבושות: Kalinin Dmytro.
