צילום: סרטי נחשון
"בשם בתי" ("Au Nom de Ma Fille") - הוא שמו של סרט צרפתי בהפקה צרפתית וגרמנית המבוסס על מקרה אמיתי בו מצאה את מותה במהלך נופש משפחתי הנערה בת ה-14 קלינקה במברסקי.
בוקר אחד ביולי, שנת 1982 נפרד אנדרה במברסקי (דניאל אוטיי - זוכה פרס הקולנוע האירופי לשחקן הטוב ביותר על הסרט "מחבואים") מבתו קלינקה, שיצאה לטיול בדרום גרמניה עם אמה ואביה החורג הקרדיולוג דיטר קרומבאך (סבסטיאן קוך), ומאז הוא לא ראה אותה שוב, היא מתה.
התסריט הנוגע ללב של ונסן גארנק וז׳וליאן רפנו מגולל למעשה את סיפורו של האיש הפולני שהתגורר בשעתו במילוז והתקשה לקבל את מות בתו בשל נסיבותיו התמוהות. אנדרה שבחר לחקור את עניין מותה לעומק - בדק את דו"ח נתיחת הגופה ונחשף לתהיות מטרידות הקושרות את ד"ר קרומבאך - אביה החורג, למות בתו: על זרועותיה נמצאו סימני מחטים ועל איברי המין שלה פציעות. ד"ר קרומבך טען כי המוות נגרם כתוצאה מתאונה, לאחר שהזריק לה חומר שנועד לעזור לה להשתזף אך אביה הביולוגי טען כי קרומבך הזריק לה חומר מטשטש ואנס אותה. הפתולוגים מצידם לא הצליחו לקבוע את סיבת המוות, והרופא טוהר מכל אשמה. במברסקי סירב לוותר, ועל אף הקשיים הבירוקרטיים והמשפטיים הוא מחליט לרדת לשורשי העניין תוך שהוא שם לו כמטרה נחרצת לחשוף את האמת ולהעמיד לדין את האחראי למותה של בתו.
צילום: סרטי נחשון
"כשקראתי את ספרו של אנדרה במברסקי, "שהצדק ייעשה", הופתעתי ממידת הנחישות של האב. במשך שלושים שנה הוא לא הרפה והיה נחוש בדעתו באופן מוחלט, שהאמת תצא לאור ושבתו תזכה בצדק. במהלך הזמן הזה, הוא הפך למומחה משפטי ולעיתים ידע הרבה יותר מאשר עורכי הדין. שום דבר לא יכול היה לעצור אותו. ולבסוף הוא הצליח להתגבר על מערכת המשפט הצרפתית והגרמנית. אלה חומרים נפלאים לתסריטאי. יש צד הרואי, מאד קולנועי לסיפור כולו, אבל זה גם סיפור על הורות, שמאד נגע לי כי יש לי שני ילדים, שהם הדבר הטוב ביותר שאי פעם קרה לי. הורות זה דבר מאד חשוב לי וזה דבר הנמצא בלבו של כל סרט שלי", אמר גארנק - בימאי הסרט.
הסרט נע בין שתי תקופות זמן – הראשונה מתרחשת ב-2009 בעיר הצרפתית מילוז השוכנת קרוב לגבול של שוויץ וגרמניה. אנדרה נעצר ע"י המשטרה באשמת פשע שטרם הובהר. בציר הזמן המרכזי מוחזרים הצופים לתחילת הפרשה, לקזבלנקה שבמרוקו. השנה היא שנת 1974 ובעיר מתגוררים אנשי עסקים צרפתיים ורופא גרמני אחד, לכולם ילדים יפים ועשירים. הסיפור מסתבך כאשר מתגלה כי הרופא הגרמני, ד"ר דיטר קרומבאך שמו, מנהל רומן עם דאני (מרי ג`וזה-קרוז) - אשתו של אנדרה ואם שני ילדיו, בהם גם קלינקה בת ה-6 (לילס רוז-גילברטי).
צילום: סרטי נחשון
אנדרה אומנם סולח לאשתו ויחד הם מחליטים לעזוב את מרוקו ולשוב לצרפת - אך האהבה מסתבר, חזקה מהכל וחוצה גבולות ואישתו והרופא ממשיכים לנהל רומן סוער. השניים נתפסים והדבר מוביל לפירוק הנישואים משני הצדדים. 8 שנים מאוחר יותר דאני מתגוררת עם קרומבאך בלינדאו בגרמניה. קלינקה (אמה בסון) היא כבר נערה בת 14, ולבמברסקי אביה יש זוגיות חדשה ומלבבת עם ססיל (קריסטל קורניל).
בוקר אחד בשנת 1982 נפרד אנדרה משני ילדיו הנוסעים לחופשת קיץ בבית גרושתו, והוא מצידו מתפנה לחופשה רומנטית עם זוגתו . אך אז מגיעה הבשורה הנוראה: קלינקה בתו האהובה נמצאה מתה בבית אימה ואביה החורג. כפי שצוין, מותה הפתאומי של קלינקה מעורר את חשדו של האב האבל והמיוסר ומכאן הוא יוצא למסע אחר מיצוי הדין והצדק. בדו"ח הנתיחה שלאחר המוות מגלה אנדרה כי ד"ר קרומבאך הזריק לבתו חומר שתכליתו לסייע לה להשתזף במהירות, בנוסף הוא מצא בדו"ח ממצאים שלא נבחנו כנדרש אך היוו מבחינתו רמז לכך שבתו נאנסה טרם מותה. הבירוקרטיה והאטימות בה אנדרה נאבק מול הרשויות וחוסר שיתוף הפעולה של גרושתו שסירבה לקבל את טענותיו והתייצבה לצד בעלה - הוציאו אותו מדעתו, אך מלא בנחישות הוא ממשיך להילחם עד הסוף המר ...
צילום: סרטי נחשון
ב-1995 מצליח אנדרה לשכנע בית משפט צרפתי להעמיד את ד"ר קרומבך למשפט שלא בפניו. הרופא נדון ל-15 שנות מאסר על הריגה, אך גרמניה מסרבת להסגירו. 27 שנים ו-99 ימים לאחר מותה של קלינקה בוחר אנדרה לקחת את החוק לידיו. הוא שוכר חוטפים שיחטפו את ד"ר קרומבאך מגרמניה לצרפת, ואלו משליכים אותו קשור אל מול בית המשפט שבמילוז, במזרח צרפת. אנדרה מכחיש את מעורבותו בחטיפה הזו, הוא אומנם טוען כי קיבל טלפון אנונימי מאדם שהציע לו לחטוף את הרופא, אך הכחיש כאמור כל קשר לחטיפה. למרות זאת הוא נשפט ונכלא לשנת מאסר. במקביל נעצר גם ד"ר קרומבאך שחטיפתו שפכה אור על סיפורו של האב הנחוש. בעזרת בלשים פרטיים ותושבים מקומיים שתמכו בפעולתו "לעשות צדק למען קלינקה", מצליח אנדרה להביא לכך שרוצח בתו מועמד לדין בגין אונס ורצח.
הסרט מגולל את הסיפור המתמשך בן 30 השנים המרירות והעצובות והסוף הוא טראגי. גארנק מספר כי בשלבי העבודה על הסרט הוא נפגש הן עם אביה והן עם אמה של קלינקה. " פגשתי את אנדרה רק פעם אחת במהלך הצילומים. אני חושב שאם הייתי פוגש בו קודם הייתי נשרף מן הכאב שלו. הייתי הרבה פחות חופשי בגישה שלי לדמות שלו ולסיפור. כשנפגשנו שנינו שמרנו על ריחוק מסוים. אני בטוח שמתוך מנגנון של הגנה עצמית. זה היה כמעט מביך עבור שנינו, עבורו כי הפכתי אותו לדמות ציבורית, ועבורי כי השתלטתי על חייו כדי להביא אותם למסך הגדול. לא דיברנו הרבה. אני לא בחור פטפטן במיוחד וכך גם הוא. הוא הגיע לסט לראות סצינה וראיתי בעיניו שהוא הבין מה אני עושה עם הדמות שלו. אין לי ספק שהוא מצא את הכנות והיושר בעבודה שעשינו ואני משער שהוא העריך את זה מאד. לא עיוותנו את הסיפור שלו. היינו נאמנים למטרה שלו, שהיא להמשיך ולכבד את זכרה של בתו. ההסכמה השקטה שלו למה שאני עושה גרמה לי להרגיש בטוח בגישה שלי לתפקיד. אנדרה עצמו הציע שאפגש גם עם גרושתו והיא מצידה הסכימה לספר לנו את הגרסה שלה לעובדות. אני חייב לציין שאנדרה לא הסכים לגמרי עם הגרסה הזו של האירועים, אך הוא היה פתוח מספיק כדי לאפשר לנקודת המבט השנייה להישמע בסרט. זה היה מאד נכון ומתגמל שהתאפשר לנו לעשות את זה. במיוחד לאור העובדה ששני האנשים הללו לא מדברים האחד עם השני בחיים האמיתיים. כותב חייב לאהוב את כל הדמויות שלו וחייב להבין אותן. אחרי ששמעתי ממנה את התיאור שלה, הבחירה שלי היתה להציג אותה בסרט כמי שנמצאת בהכחשה. זה אמצעי ההגנה היחידי אותו יכלה להפעיל כדי להמשיך להתמודד עם האובדן".
אין ספק כי הסרט הזה מותיר המון חומר למחשבה, האם כדאי לחיות בשקר? מהו חופש? והאם האמת מביאה את האדם לקתרזיס? אין ספק כי העובדה כי גארנק בחר להישאר נאמן מאד לסיפור האמיתי - היא שהופכת את העלילה לאותנטית, מרגשת וכואבת.