כשעורך האתר מציע לך ללכת לסקר סרט איכותי גסטרונומי, שבסופו תהיינה גם טעימות, את כגרגרנית על וחובבת סרטי איכות בטח לא מסרבת להצעה המפתה הזו, בייחוד כשמדובר בשילוב של תרבות האוכל היפנית בשילוב עם תרבות האוכל המכסיקנית... יאמי!
הסרט "סושי לטיני" עורר תיאבון כבר בסצנת הפתיחה עת ידיה המופלאות של חואנה, אם חד הורית, חותכות וקוצצות מאכלים לה ולבני משפחתה, וכל העיתונאים התחילו להעלות קולות המביעים תיאבון בריא... הסצנה הבאה מזכירה גם היא באיכותה כמה כיף לצפות בקולנוע עצמאי. הגיבורה הראשית, גיבורה תרתי משמע, עוברת מעבודה אחת למשניה במהלך 20 שעות הערות שלה, וכשסיימה לעבוד לפנות בוקר במפעל להכנת שייקים יחד עם אבי (כשביתה ממשיכה לישון את שנת הבוקר שלה עם בגדי ביה"ס והילקוט על הגב) היא נאלצת לשרוד את החיים הקשים בשכונה כמוכרת בדוכן השייקים של אביה ולהישדד ע"י צמד צעירים גברתנים, שנוהגים לשדוד את מרכולתם היומית של האנשים שגם כך קשה להם לסגור את היומית...
בזכות הצילום הריאליסטי והכמעט תיעודי של סצנה מופלאה זו ההזדהות שאתה חש עם חואנה האם היחידנית, המשתייכת למעמד הסוציו אקונומי הנמוך בחברה גורמת לך לרצות להגשים יחד איתה את חלומה העז ואת חשקיה הנכספים ולעבור לשלב הבא של החיים - לחיות אותם מתוך תשוקה עזה של הגשמה ומימוש עצמי ולא לחיות לידם... וכשאני אומרת לחיות על ידם, אני מתכוונת לזה, תרתי משמע, כי חואנה עבדה כמנקה במטבח, והשאיפה הנכספת שלה היא ברורה לענג את קהל הסועדים באוכל הערב לחיך שהיא יודעת להכין. עם זאת היא עושה את הלא ייאמן וחוצה את קווי המטבח ההיספאני המוכר לה מערש ילדותה וחותכת (שוב, תרתי משמע) לעולם גסטרונומי חדש ומופלא בעיניה, ומדהים לראות את הסצנה שבה היא עוצרת ברחוב מול חלון הניבט ממסעדת סושי מקומית ובוהה בסועדים המתענגים על המזון היפני המוגש לצלחותיהם.
מרוב שהיא שרויה בתדהמה היא לא חושבת פעמיים וכשרואה את מודעת הדרושים למסעדה ניגשת מיד לראיון ומתקבלת לעבודה כעוזרת טבח במסעדה יפנית מקומית, שם היא מגלה עולם אחר מזה שעליו גדלה של ניחוחות שונים וטעמים מגוונים, הטומנים בחובם מן הסתם תרבויות שונות מאלו שעליהם התחנכה. בזכות החוש היצירתי שלה ניצת מחדש החלום הגנוז עד כה לעבוד כטבחית ולהגשים את חלומה החדש בתחום ולהיות סושי- שף! אמאמה - מה מהירה הדרך לגלות שאין זה כה פשוט, כפי שחשבה למרות נחישותה ועיקשותה, כיוון שעמדו בדרכה מכשולים רבים כמו: מסורת, תרבות (הן של יפן והן של מכסיקו) וכמוהן, גם של מגדר (גם מצד השמרנות הפטריארכאלית היפנית בנוגע לאישה שהיא סושי שף וגם מבחינת אביה שמצפה ממנה להיות מכינת טאקו ולא "שוסי"...).
אך חואנה שלנו אינה רואה בעיניים, וזה מובע יפה צילומית עם כיווצי העיניים שלה כמו איזו אצנית שרואה את סוף המסלול, כנגד כל הסיכויים, כביכול, היא יוצאת למסע שבו היא אינה מגלה רק את עצמה, נחושה בדעתה לא לתת לאף אחד לעצור אותה מלהגשים את חלומה.
בראיון עם הבמאי והתסריטאי אנתוני לוצ`רו, מסתבר, שחלק מהתקציב שבזכותו התאפשרה הפקת הסרט נעשה באמצעות מימון המונים. כאמור, השם הלועזי של הסרט הוא EAST SIDE SUSHI, ולדברי הבמאי שם זה נבחר, משום ש"-East Side מתייחס לצד המזרחי של אוקלנד, זה אזור, שנשלט על ידי לטיניים. כמו מזרח לוס אנג`לס. הסרט יכול היה להתרחש בשתי הערים הללו. יפן נחשבת למזרח הרחוק, אחד התיאורים המתאימים לסרט היה המקום בו מזרח אוקלנד נפגש עם המזרח הרחוק. כך שהיה ברור ש`מזרח` ימצא את עצמו בשם הסרט". לגבי חוויית הצילום באוקלנד ציין ש"זו עיר נהדרת. נולדתי וגדלתי בה, כך שאני מכיר היטב את הגיאוגרפיה ואת האנשים. זו גם עיר מאד ציורית ומעין מכה של מזון. היא המקום המתאים ביותר לסרט על אוכל בגלל הגיוון באוכל, הרב-תרבותית והתושבים."
כשהוא נשאל, האם עשה את הסרט לעצמו או עבור הקהל, ענה בכנות: "עבור שנינו. כתבתי את הסרט כי זה משהו שהייתי רוצה לראות על המסך, אבל אני עושה סרטים כדי לבדר ולגרום הנאה לאנשים. זה מאד אנוכי לעשות סרטים רק בשביל עצמי, וזה לא היה צודק עבור כל האנשים שנוטלים חלק בעניין. כשהקהל נהנה מהסרט שלי זה הופך את כל העניין לשווה."
למי שמסתקרן בסיום הסרט אם הדמויות מבוססות על אנשים אמיתיים ענה הבמאי: "לא. הסיפור התפתח מסיפור קטן שכתבתי, על שוטף כלים שחלם להיות טבח במסעדה קטנה. זה היה תרגיל בכתיבה, אבל חשבתי שאם אני יכול לכתוב סיפור על בחור שרוצה להיות טבח, ואוכל ליצור אותו מעניין, אני אדע שעשיתי את העבודה שלי ככותב." הוא מוסיף ואומר שמקור ההשראה שלו היה "ב-2007 ראיתי סרט דוקומנטרי "המלך של קונג". זה היה מדהים, היוצרים לקחו נושא כל כך קטן, בחור שרוצה להשיג ניקוד גבוה במשחק רכיבה, והפכו אותו למשהו כל כך מרתק ואפי. רציתי לעשות דבר דומה עם הכתיבה שלי. לקחת סיפור קטן כמו הסיפור על אישה שרוצה להיות שפית של סושי ולהפוך את זה למשהו יותר גדול."
מסתבר שהיו קשיים מיוחדים בעשיית הסרט:" סושי הוא דבר יקר, לעשות את זה בצורה מאד זולה בסרט עם תקציב קטן זה מאד קשה. כך גיליתי למעשה שסרטים על אוכל הם קשים לעשייה ויקרים מאוד. כשצילמנו, הדגים והסושי שינו את צבעם והתפרקו תחת התאורה החזקה. בסרט הבא שלי אני אעשה כל מאמץ כדי להימנע מסצנות של אוכל, אפילו לא סנדוויץ`."
כשהתבקש לחלוק אנקדוטה הקשורה בעשיית הסרט ישר ענה בחיוך רחב: "כשהשחקנית הראשית נכנסה לחדר הליהוק, היתה לי תחושה שהיא לא האדם המתאים. היא נראתה לי צעירה מדי, רזה מדי, יותר מדי יפה והעור שלה היה בהיר מדי. תכננו שהיא תקרא מתוך התסריט ואז נאמר לה בעדינות שתלך. אבל האודישן שלה היה מדהים. היא פשוט היממה אותנו. המפיקה שלי ג`ולי רוביו, החלה לבכות לאחר האודישן שלה. הוא היה כל כך עוצמתי. כשעברתי שוב על כל האודישנים ידעתי שאני חייב ללכת עם דיאנה. היא היתה כל כך מוכשרת, כל כך טבעית. שיניתי את התסריט כדי להתאים אותו לגילה. היא השמינה כשישה ק"ג בשביל התפקיד. ודאגנו לה לשיזוף ולמראה יותר מוזנח. עם תוספת של שיער ואיפור הצלחנו לתת לה מראה מבוגר יותר. הלקח שלי הוא שאסור לבטל מישהו במהירות כזו על סמך ההתרשמות הראשונית. זה יכול להיות האדם הנפלא ביותר שתפגוש."
כשהתבקש לחלוק עימנו לקח שלילי ולקח חיובי מעשיית הסרט נקט ראשית בציון הלקח השלילי ההו כה כואבה של בימאי סרטים עצמאיים שחבל שאין להם יותר מימון: "לעשות סרט בתקציב מאד נמוך וגם לממן אותו בעצמך זה מאד כואב. אך מצד שני הלקח החיובי, למדתי שאני יכול להתמודד עם לחץ גדול מאד, ושתהליך ההפקה הוא החלק הכי פחות לחוץ כי היה לי צוות ושחקנים נהדרים ומוכשרים שתמכו ועבדו קשה. העצה שלי היא תמיד להקיף את עצמך בשחקנים נהדרים ובאנשי צוות מיומנים . זה הופך את תהליך ההפקה לכל כך הרבה יותר מהנה."
לסיום מציין, הבמאי אנתוני לוצ`רו "אתה יוצר את הסרט שאתה רוצה לראות, נכון? ובכן, זה היה הרעיון מאחורי הסרט הזה. כשכתבתי את התסריט, שיערתי שזה לא הולך להיות משהו מיינסטרימי, לא הסרט ההוליוודי הטיפוסי שהורגלת אליו. ובעצם, כך אני מעדיף את זה. עשיית סרטים עבורי היא חצי תחביב, חצי אובססיה. עוד בשנת 2007 התחלתי לאבד עניין בתעשייה המיינסטרימית של הקולנוע. או שמשהו בטעם שלי השתנה, או שהסרטים שראיתי לא גרמו לי הנאה גדולה במיוחד. בכל מקרה, אמרתי לעצמי שאני צריך להפסיק להתלונן על כך ולנקוט בצעדים כלשהם.
רציתי לראות יותר גיוון על המסך. יותר תרבויות, יותר רקעים דתיים, יותר מקומות מעניינים לצילום, יותר מהכל. זו הרב תרבותיות שהופכת את ארצות הברית לכל כך מיוחדת. והיית רוצה לראות את זה מיוצג על המסך. אמנם ליהקנו את הסיפור את השחקנים הראשיים שלנו מלוס אנג`לס וסן פרנסיסקו, אבל דינה היא במקור ממקסיקו, ויוטקה ורוג`י הגיעו מיפן. עירוב התרבויות הוא גם מה שהופך את האוכל כאן בארצות הברית לכל כך מגוון ומעניין.
אני מקווה שאנשים יצאו מן הסרט הזה עם תשוקה ליותר מאשר לסושי. אני רוצה שתהיה להם הבנה טובה יותר ויכולת קבלה של האנשים הסובבים אותם. וכמובן אני רוצה שהם ייהנו." כל מילה חקוקה בסלע!
ז`אנר: דרמה, זר מועד יציאה: 05.10.2017 ארץ: ארצות הברית שפה: אנגלית, ספרדית, תרגום בעברית אורך: 106 דקות בימוי: אנטוני לוצרו שחקנים: דיאנה אליזבת טורס, יוטקה טקוצ`י, רודריגו דוארטה קלארק
